אוהבים אותך אחי. מאוד מזדהה. באותו המקום. גם הגיל. כמעט. למעט האהוב ומוערך. וזה בעיקר בשל חוסר הערך שלי את עצמי.
מלבד להזדהות, אני יכול רק לספר לך, אסירות תודה נקי כבר יותר מחצי שנה. עדיין לא יוצא לפגישות. בעיקר למד ולומד, שהפנטזיה שלי, שהחיים יהיו מושלמים אחרי כפתור מסוים, לא יקרו בגלגול הנוכחי. צעד צעד. לאט לאט. יד ביד עם אלוקים. גיליתי שאני לא מוכן עדיין לפגישות. חלק מהסיבות לא נובעות מסיבות אמיתיות אלא מורכבות מהרבה פחדים, בעיקר מהעתיד ומאחריות ומהחיים, אבל עדיין, אני לוקח את הזמן הזה לעבוד על עצמי, לגלות על עצמי, להתקדם, את כל הזמן הזה שהתרחקתי מעצמי ושנבלעתי באינמקום, ושדחיתי ודחיתי ודחיתי את כל מה שהפחיד אותי. ויש דרך. ויש תקווה. ובבא הזמן אתחתן. בעזרתו. וגם אז, אני מקווה שאני אהיה במקום הזה, להיות במקום של נכונות ועבודה.
אם תרצה, אוכל לעזור
אור