סוד הכניעה כתב on 29 אוג' 2014 17:43:
וואלה, נושא מסובך...
כאשר נפגשו שני החברים הראשונים שהקימו את החברותא "אלכוהוליסטים אנונימיים" בפעם הראשונה, הם ישבו כמה שעות (למרות הבטחה שזו תהיה שיחה של רבע שעה) והם גילו שיש להם שפה משותפת הן בנוגע לבעיה והן בנוגע לפיתרון. ביל וו. (שהיה נקי אז בערך ארבעה חודשים), סיפר לד"ר בוב (שהיה עדיין משומש לחלוטין) על כל הנסיונות שלו להפסיק לשתות, ואיך מצא פיתרון רוחני לבעיה שלו. בתחילה ד"ר בוב היסס אבל לבסוף הוא החליט שהוא הולך על זה.
בבוקר אחרי ההחלטה של ד"ר בוב להצטרף לדרך המוצעת, הגיע ביל לבקר אותו והביא עימו שני בקבוקי ויסקי אותם הניח על המדף במרכז המטבח בבית של ד"ר בוב. הוא אמר שהוא מניח שם את האלכוהול כדי להוכיח שאלוקים הסיר מהם את הרצון לשתות.
זה החזיק מעמד שבועיים, ולאחר מכן ד"ר בוב נסע לאטלנטיק סיטי שם הוא נפל שוב ושתה בלי הפסקה במשך מספר ימים. כשהוא חזר, ביל הגיע לבקר אותו וזה היה המשקה האלכוהולי האחרון שהוא נגע בו עד יום מותו. מה שכן, הוא זרק מהבית את שני הבקבוקים שהיו במטבח. הוא לא רצה לעמוד כל הזמן בנסיון מול הרצון הפנימי שלו לשתות. בסיפורו הוא מציין שלקח לו שנתיים עד שהרצון לשתות עזב אותו, ובמשך אותם שניים הוא היה נקי - אבל היה צריך להתאמץ לכך.
זה נכון לגבי האלכוהול ונכון לגבי התאווה. יש חברים שמהרגע שהצטרפו לתכנית ברצינות הרגישו שפתאום אלוקים לקח מהם את הרצון להתאוות, לעומת חברים אחרים שבתחילת דרכם הרגישו שהם ממשיכים לרצות להתאוות כל הזמן, והם חייבים גדרים וסיוע כדי שלא ליפול בכל פעם שיש להם הזדמנות לכך. לכן יש חברים שהצליחו להחלים למרות אינטרנט פתוח, לעומת חברים שלא היו מסוגלים לכך והיו חייבים מסננים או אפילו להפסיק את השימוש באינטרנט בכלל.
בספר הגדול כתוב שאין דברים ברורים בנוגע לשאלה האם אפשר להחזיק אלכוהול בבית, מה שמתורגם אלינו לכך שאין החלטה ברורה האם אפשר להחזיק אינטרנט בבית או בכיס. כל אחד צריך לעשות את מה שנכון עבורו.
החוויה האישית שלי היתה שמהרגע בו הצטרפתי לתכנית הרגשתי שאין בי יותר צורך או רצון ליפול, אבל למרות זאת לא רצתי לקנות סמארטפון ולהסיר את כל המסננים. השארתי אותם כתזכורת לחוסר אונים שלי ולכך שאני אדם שונה וחסר אונים מול התאווה. לאט לאט, ככל שעבר הזמן בהחלמה, הרשיתי לעצמי יותר וכעת אני במצב שיש לי סמארטפון בלי סינון, אבל בחצי השנה מאז שקניתי אותו לא היה לי אפילו פעם אחת רצון לגלוש בו לענינים של תאווה. אם ארגיש אפילו פעם אחת שהוא מסוכן עבורי - לא אהסס לנעול אותו או אפילו להיפטר ממנו לחלוטין.
כמה שאלות יש לי לשאול לבירור ועיון מעמיק בעניין:
1. האם יש אצלך כעת לאחר הזמן הרב שחלף - תזוזה כלשהי - לטובה או בהפך?
2. ידוע על אותו האמורא - אבא חלקיה (תענית כג:) שהייתה אשתו יוצאת לקראתו מקושטת בתכשיטים, וכשנשאל מדוע נוהג כן, השיב לשואליו "שלא אתן עיני באשה אחרת" ועל כך כתב בספר המספיק לעובדי ה' (לרבי אברהם בן הרמב"ם) ז"ל: "ואנו בארנו זאת כי אין כוונתו שהייתה דעתו ע"ה טרודה במחשבה זו, אלא כל כוונתו הייתה להשמר שאם יזדמן לו באחד הימים, מפאת נטיתו הטבעית, להרהר בדבר הזה (הרהור) שיהא נוגד את מאבקו הרוחני, יהרהר (למצער) בדבר מותר".
ולפי זה יש להבין פה משהו - בקל וחומר לגבינו - למה אותו האמורא כל כך דאג שתצא אשתו לקראתו "מקושטת בתכשיטים"? הרי הוא היה רחוק ביותר מכל תאוות העולם, פי אלף יותר מאיתנו, וממילא לכאורה הדבר מיותר לגביו, ואם כן, למה למרות כן ואף על פי כן הוא נהג כן? - האם אין זה בשביל שמירה יתרה?? (כלומר שאין לאף אדם חסינות ולכן כל מה שיוכל לשמור על עצמו הרי זה משובח).
3. מה יקרה אם יתגנב לאוזנך שהכניסו לאינטרנט תאווה מדהימה שלא ראית ושמעת וחלמת מימיך! משהו אמתי אמיתי! אזי האם זה יעשה משהו אצלך כלומר האם אף על פי כן אתה לא תתעניין ולא תחשוב אלא תסלק את הדבר ולא תתיחס איליו כלל - בכלום??
4. ומה עם מה שאמרו חז"ל: אל תאמן בעצמך עד יום מותך? כי הרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה (=כלומר פרוש וקדוש מהעולם לגמרי היה) ולבסוף נעשה צדוקי! אז איך נבטח אנו בעצמינו?
5. האם אין לנו לפחד ממאורעות החיים שיכולים לבוא עלינו פתאום יום קשה בהפתעה וההגנות אז יהיו רופפות כך שיתכן שנמעד, במשהו לפחות?
6. האם אין זה מכניס בנו בשקט בשקט את מידת הגאווה שכביכול אנו מסתדרים עם מה שרבים מאוד, טובים וחזקים לא מסתדרים ואנו כן! ולכן מתוך שישתרש בנו מדת הגאווה אנו עלולים למצוא עצמינו נכנסים לאיזה אתר מפוקפק "תחת מעטה הבטחון" (מכוח הגאווה שרכשנו לאורך השנים) ושם למעוד ולהתחיל בהתדרדרות שלנו? (כי הגאווה היא בעצם השורש והיסוד של התאווה, והגאווה זו מדה ערמומית ומבלבלת שיכולה להשתחל בשקט ובלי משים ולהפיל את האדם רק בגלל נקודה אחת).
ויש עוד צדדים למה מומלץ לשמור על מרחק מהבעיה ומכל המוליך אליה.
אגב, חשוב לי העיון הישר והמסודר בעניין.
