ועכשיו קצת ראיות.
הסיבה העקרית שקשה לעכל את מה שכתבתי, זה שבשטחיות נראה כאילו יש כאן התרסה על דברי חז"ל. אבל באמת, מדובר בהבנה לא נכונה שלהם.
כן, יש מושג הלכתי "הלעיטהו לרשע וימות". אבל זה מדבר על דברים אחרים לגמרי, מי שיודע. סוגיא הלכתית הקשורה לגנב ופרות לא מעושרים. לגבי הקשר לנושא, הסתירה לכאורה למושג "לאפרושי מאיסורא" והשימוש שנעשה בזה. לדעת רבים מהמפרשים הכוונה "במקרה ספציפי בו מישהו הכניס את עצמו ביודעין לאיסור ולמנוע ממנו יגרום נזק למונע או לרשע עצמו - אין חובה להצילו מאותה עבירה ספציפית בלבד. לנושא בהרחבה חפשו בגוגל.
כן, יש מושג "מורידין ולא מעלין" "לא מורידין ולא מעלין" - צריך להיות בשביל זה כופר מרצון (לא מחינוך רע), או רשע בשאט נפש שכלל לא מזיז לו שהוא רשע והוא יודע חומרת מעשיו ורוצה להמשיך בהם אפילו שיודע שקל לו לשוב, או מוייסר. אחד כזה ממילא לא היה נכנס לפורום הזה. ואני לא בטוח שיש היום יהודים כאלה. (אני יודע שיש כאלה שנראים כאלה, ואני אזהר מהם בהתאם, אבל אני רוצה להאמין שהם רק נראים כך וה' יראה ללבב)
כן, יש רב גדול שאמר את המשפט "החילונים של היום אינם תינוקות שנשבו כי הם יודעים שיש חרדים" אבל השכל הישר אומר שההבנה הפשוטה שלו בלי להתחשב בנסיבות החינוך החיים וכל זה היא לא הגיונית. כל שכן ההכללה של זה על כולם ללא יוצא מן הכלל. לכל היותר הדבר הנכון הוא שגם להם יש בחירה אם כי הבחירה שלהם היא בין דברים כמו לעשן פחות סיגריה בשבת, או ברמות יותר למטה ולא משנה כמה. מה שכן - מי מהם שבוחר בטוב, יכול להיות שהוא מוגדר כחילוני אבל בשמים נחשב לפחות לצדיק. כי צדיק זה מי שמחליט להתקדם בכיוון החיובי. ומה שבהחלט יתכן שיקרה בסוף זה שהוא ימצא את עצמו שומר הכל. רק אם גם את מה שמאד קל לו לעשות הוא לא עושה בשאט נפש הוא נחשב לרשע על הכל. וגם אז גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת.
לגבי ההדרגה: אני פשוט אעתיק ואדביק. בעשה טוב זה פשוט, וזה כתוב באינספור מקומות ונאמר גם על ידי הרבנים המחמירים ביותר. הנה אחד - פירוש הגר"א זללה"ה במשלי על הפסוק (י"ט, ב) "ואץ ברגלים חוטא" וז"ל רגלים הם המדות שכשירגיל האדם במדותיו הטובים נעשו לו כטבע אך שצריך לילך במדות מדרגה לדרגה כמו הולך בסולם, ולא יקפוץ למדרגה שאינו ראוי לה וזהו אץ ברגלים שקופץ למדה גבוהה אשר לא לו, הוא חוטא וחסר מכל, כי יפול ממנה, ואח"כ על הפסוק "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (שם) כתב וז"ל כי אמרו חז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו. ולפעמים אדם מתחיל למוד תורה ולעשות מצוות ואחר כך פורש מחמת שקשה לו מאד. לפי שאין מסייעין אותו. וזועף על ה' למה לא סייעוהו. ובאמת הוא מחמת אולתו הוא, כי כל אדם צריך לילך לפי מדרגתו ולא יקפוץ, כמו שכתבנו למעלה בפסוק ב', ואז ילך לבטח דרכו ויסייעוהו. אך אותו האדם שלא התחיל לילך בדרכו הוא, אלא למעלה ממדרגתו, לכך לא סייעוהו, וזהו אולת אדם - כלומר מחמת אולתו שעשה בלי יישוב הדעת, לכן סילף דרכו, והוא זועף על ה' למה לא סייעוהו. עכ"ל
בסור מרע (שזה לא מתקבל על הדעת של אנשים שלא מתנסים בכאלה דברים): זה לשון החפץ חיים בספרו בית ישראל פ"ו: אף שלשוב בתשובה שלמה על כל מה שקלקלנו בפעם אחת בזמן קצר אי אפשר מ״מ יש בידינו להתחיל בתשובה בהדרגה, היינו לתקן מתחלה מעט את כח הדיבור שיש בידו וברשותו ומצוי לעבור עליו, וכולל כמה ענינים, היינו, לשה״ר, רכילות, הלבנת פנים, אונאת דברים, שקר, מרמה, כעם, מחלוקת, קללות וליצנות, ובהם גופא יראה לתקן מתחלה הדברים שנשתרש בהם, ובמשך איזה זמן יתרגל להזהר מכל חלקי דבור האסור, ואח״כ יראה לתקן מה שקלקל בכח המחשבה וראיית העינים וכדכתיב ולא תתורו אחת לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם, והתורה העידה שרגיל האדם להכשל בהם, ואחז״ל אל יהרהר אדם ביום שמא יבא לידי טומאה בלילה, ואח״כ יתקן מה שקלקל במעשה.
מי שכותב זאת מפורשות כמה כמה פעמים בכמה מקומות גם לגבי עבירות ממש הוא ר' ישראל סלנטר זצ"ל. הנה ציטוט אחד מני רבים:"גם המעט טוב מאד, אין ערוך לה בענייני התבל, לראות לכל הפחות, שתהיה איזה קבלה להבא ביום הכיפורים. ובכל בחינה קטנה שבקטנות, אשר יכין האדם את עצמו להגדיל בחינת יום הכיפורים שלו, אין ערוך ואין די באר הצלחת נפשו להינצל מצרות רבות ונצורות, ואין לנו ריווח גדול מזה" (מכתב ז')
והנה יותר מפורש: "יש דרך אשר יקיים מצוות התשובה ברוב חלקי עוונותיו, כי ריבוי העוונות אינו הולך אחר הכמות לפי המניין, רק לפי האיכות, והיינו מה שנקל לפני הדם לקים, עבירה אחת חמור יותר מכמה עבירות אשר כבד לפניו" (מכתב ט"ו)
ועוד אחד: "אדם צריך לחפש לעשות תשובה בחלק היותר חמור, וכל מה שנקל לפני האדם להישמר מעבירה הוא יותר חמור, ועונשו גדול יותר" (שם)
וכבר אין לי כוח להעתיק אבל יש עוד הרבה. רק שהוא אומר שצריך להיות חכם בזה, לפעמים זו אותה עבירה שבזמן אחד קשה להימנע ממנה ובזמן אחד קל, או שקל לפחות להימנע מחלק מהעבירה. צריך גם לא לקחת יותר מדי קלות כי כולם יהפכו ביחד לנטל גדול. ר' ישראל גם מבטיח בשם חז"ל שמי שילך בדרך זו יזכה כי "יסייעהו הקב"ה לילך מדרגא לדרגא, לקיום התורה והמצוה גם בבחינת הכבידות" (מכתב ו').
אגב זה עונה גם על השקר בעניין הבחירה.
הלאה
כן, יש את מה שמפורסם "וחמשים עלו בני ישראל" ואומרים שגם בגאולה העתידה ויש אפשרות שלא כולם יזכו חלילה. זה עצמו נכון. מה שלא נכון זה ההחלטה מי.
כמה הפרכות. א. כתוב שאליהו הנביא יחזר את עם ישראל בתשובה. אם ישארו רק המושלמים את מי הוא יחזיר?
ב. יש מחלוקת בגמרא בין רבי אליעזר ורבי יהושע שבסופה הם מגיעים להסכמה, והיא: הגאולה מותנית בתשובה, אבל מובטחים אנו שזה יקרה. אם נרצה אז בטובות ואם לא אז "מעמיד עליהם מלך רשע כהמן (אחמניג'אד?) וחוזרים בתשובה". מי יחזור בתשובה, הצדיקים?
ג. הדימוי הוא לגאולת מצרים. בואו תשמעו איזה מושלמים היו אבותינו במצרים. אלה הצדיקים, שלא נהרגו במכת חושך. שזכו להיגאל! תשמעו מה מלאכי השרת זעקו לקב"ה: "הרי כולם חייבים לפניך וכל דרכך בדין, ואמת הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, הללו מגלי עריות והללו מגלי עריות, הללו שופכי דמים והללו שופכי דמים מה ראית לאבד אלו מפני אלו". בני ישראל היו במ"ט שערי טומאה: "ערֹם ועריה" מן המצוות! ומה היה לעם ישראל? זכות אבות! (גם לנו יש!) והתחלה טובה: דם פסח ודם מילה. לפחות הייתם חושבים שהם קיימו את המצוות היחידות האלה ברצון, לשמה, בדרגות גבוהות! איפה. זה לשון המדרש רבה: והיה הקב"ה מבקש לגאלן ולא היה להם זכות מה עשה הקב"ה קרא למשה ואמר לו לך ומהול אותם, וי"א שם היה יהושע שמל אותם שנא' (יהושע ה) ושוב מול את בני ישראל שנית והרבה מהן לא היו מקבלים עליהם למול אמר הקב"ה שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקב"ה לד' רוחות העולם ונושבות בג"ע מן הרוחות שבג"ע הלכו ונדבקו באותו הפסח שנאמר (שיר /השירים/ ד) עורי צפון ובואי תימן והיה ריחו הולך מהלך מ' יום נתכנסו כל ישראל אצל משה אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהיו עייפים מן הריח היה אומר הקב"ה אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח וגו' מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה והקב"ה עובר ונוטל כאו"א ונושקו ומברכו שנאמר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו' חיי בדם פסח, חיי בדם מילה. ע"כ.
המשך אולי יבוא.