טוב, אחרי שסיכמנו כאן את ענין הפגיעה, תרשו לי להתייחס לעצם הענין.

כבר מספר פעמים כתבתי על הנושא בעצמי מכמה זוויות שונות, בהן השאלה איך יכול להיות שהתורה לא עזרה לנו, ולמה זה לא ענין לרבנים, ולמה זה לא קשור לדת בכלל. מכל הפוסטים האלו, נראה לי שאפשר היה להבין שדעתי היא די ברורה בנושא הזה, אבל מכיון שהנושא עלה שוב - אכתוב שוב בקצרה.

מעולם לא גדלתי על הפחדות, מעולם לא הייתי בעולם הזה. לא זכור לי אי פעם בחיי שאיימו עליי עם גהינום, ואף פעם לא ניסו לשכנע אותי להפסיק לעשות עבירות בגלל ה' הנורא שבשמיים. אז לי - יותר מהרבה אחרים כאן - היה הכי קל להבין שזה בכלל לא השיטה.

לדעתי, נקודת הדברים למי שכן רוצה לחיות בשלום עם כל הרבנים ולא לקנות טיפקס ולהתחיל למחוק מהרשימה את הגדולים שלא מוצאים חן בעיניו, היא פשוטה בתכלית. כל מה שאמרו או יאמרו רבנים, וכל מה שנכתב בתורה הקדושה לא שייך בכלל אלינו. אנחנו לא אנשים רעים, לא חוטאים, לא במזיד ולא בשוגג, לא באונס ולא ברצון. אנחנו אנשים חולים. אחרי שנסיים להחלים (משימה שאני לא חושב שתסתיים במאה ועשרים שנותיי בעולם הזה) אולי ננסה להתפנות לעשיית תשובה. וגם אז, אני בטוח שאם נדבר עם רב גדול שמבין בנפש האדם ונספר לו שהיינו חולים הוא יגיד לנו שאין לנו על מה לעשות תשובה.

ה' רוצה לא רוצה שנפחד אלא רוצה שנהיה בריאים.

ושוב: אני עדיין חושב שאסור לפגוע באף אחד, לא ברבנים ולא בתלמידיהם. כבודו של כל אחד במקומו מונח, ויש להתייחס בכבוד אמיתי לכל אחד ואחד. ישנה דרך לומר "עבורי זה לא עובד" ולא לומר "הדברים של הרב פלוני הם שקר".

בדיוק אני מאזין לוידאו http://media.binyanshalem.org.il/ViewDetails.aspx?ItemId=2708 שהוזכר בשרשור מקביל, של שיחה של הרב יהושע שפירא. בערך בדקה ה-27 הוא מתחיל לומר את הדברים הבאים (שנשמעים הרבה יותר טוב מפיו):


התמונה באינטרנט היא לא יצר הרע. היא רק הפיתיון. לא הדייג. הדייג שמחזיק את החכה הוא עם ספאדיק וזקן לבן, ושוכן בתוך כל אחד מאתנו. אדם נופל בחטא ברגע של חולשה, הסחת הדעת. הוא יודע שיש לזה פתרון, יש תשובה. אבל מיד אחרי שאנחנו בולעים את הפיתיון מתחילה עבודתו של יצר הרע. התלמיד חכם שבך מתחיל להתנדנד, ופוצח בדברי כיבושין: תראה איזה חטא נורא חטאת, תראה מה כתוב עליו בספרים בקדושים, ובזוהר הקדוש. אתה אבוד! כבר לא תוכל לעולמים להיות דבוק בה'. זה מה שהתורה הקדושה אומרת.
והוא ממשיך להתנדנד: אתה אומר "סלח לנו", והוא בז לך: נו באמת, אתה צריך להיות אמיתי! אתה עומד לפני הקב"ה ומשקר? ככה מתנהגים? ואם נאמר את האמת, הרי אתה יודע שגם מחר אם תהיה באותה סיטואציה תיפול שוב. הרי היינו בסרט הזה כבר כמה וכמה פעמים. כל פעם ביקשת סליחה ושוב נפלת, ואתה יודע מה כתוב על האומר "אחטא ואשוב". אז תפסיק לבלבל ת'מוח, ולפחות אל תהיה שקרן. ככה הוא מכביר עלינו ערימות של דברי תורה ודברי חז"ל מצד האמת והיושר של דבר ה' ביחס למצבנו.
אז מה הפתרון? הוא רק מחכה לשאלה הזו. אם אני אבוד, רשע מרושע, ואין לי שום סיכוי לצאת מזה – אז מה הפתרון? הרי אתה צדיק עם ספאדיק, אתה יודע הכול. התשובה שלו היא: לך בעולם-הבא עדיין אין גיהנום מספיק עמוק. אתה מסכן, גלמוד, ותתייסר לנצח נצחים. הכול מגובה במאמרי חז"ל. אז מה האפשרויות שנותרו לך? כאן הוא פושט את הספאדיק ומתחתיו מתגלה עוד פרוצה מפתה, שמסבירה לך – שם כבר לא יאהבו אותך, שם בין כה וכה אתה אבוד ועוד לא המציאו את העונש שראוי לאחד כמוך, אז לפחות בינתיים, כשאתה כל כך סובל, תיהנה עוד קצת...
ואז ברגע שאתה נופל הוא מיד חובש שוב את הספאדיק, ואומר: אתה רואה, אמרתי לך! עוד פעם נפלת. עוד פעם נכשלת. אין לך שום סיכוי. אתה אבוד לגמרי לגמרי.
העיקר זה לזהות איפה יצה"ר נמצא. איפה השורש. לתומנו אנחנו חושבים שהשורש הוא הנפילה, וההתרחקות מתקווה לקרבת ה' היא הענף, התוצאה. אבל האמת הפוכה: השורש הוא הרצון של יצה"ר להרחיק אותך מה', והענף הוא התמונה הלא צנועה שראיתי באינטרנט.

עד כאן דברי הרב יהושע שפירא. השיחה ממשיכה, ואני ממליץ בחום להאזין לכולה (לא מוכרחים לצפות), אבל זה הקטע שרלבנטי לענייננו.

שלום
אתמול כתבתי תגובה ארוכה ורגשית עוד לפני שהפוסט התפתח לאן שהתפתח,
וזה נמחק משום מה בזמן שניסיתי לשלוח אותו,
כפי שהתכנית מלמדת אותי "שום דבר אינו קורה בעולמו של אלוקים לשוא"
לא ניסיתי לשחזר את תגובתי,
היום אני מבין למה זה קרה,
ודי לחכימא ברמיזה.
מוטי

זלמן, אודה על האמת, קראתי כמה פעמים את דבריך אלה, ואני עדיין לא מבין כמה דברים.
1. אני מניח שהגדרת הקושי כ"מחלה" ולא כבעיה בעבודת ה', משמעה שגם אם מישהו שלא שומר תומ"צ סובל מאותם סימפטומים - גם הוא חולה וזקוק לטיפול. אבל לפחות חלק מהגולשים פה הם אנשים שעושים "רק" דברים שבחברה החילונית נחשבים נורמטיביים לגמרי - לצפות בפורנו מדי פעם, לאונן מדי פעם, לפלרטט, אפילו סטוץ חד פעמי - כל אלה נמצאים על הסקאלה שבין "נורמלי לגמרי" לבין "לא ראוי אבל נסלח". לא מדובר באנשים מכורים, אלא כמי שתאוותם מכריעה אותם מדי פעם. הסיבה שאותו חלק מהגולשים נמצא פה היא אך ורק משום שהם רוצים לשמור את התורה, שאוסרת את זה. מדוע אם כן להגדיר אותם מיד כחולים? יכול להיות שמדובר באנשים בריאים, בעלי מבנה אישיות לא מתמכר, שנכשלים בתאווה הזו. ואם כולם חולים, והבריאים הם מיעוט זניח, אז שוב נופלת טענתך, כי לא ייתכן שהתורה דיברה למיעוט זניח.
2. לשיטתך, האם ישנו גבול ברור בין חולה לבריא? בין מתמכר ללא-מתמכר? קשה לי להאמין שתצליח להגדיר גבול שכזה.

אני מקבל הרבה מהדיבור שלך על המחלה ועל הצורך להודות בה, ואפילו מוכן להודות שאני שייך למכורים ה"ברורים". אבל נראה לי חבל לגרש מפה את כל מי שאינם כאלה. רוב האוכלוסיה נופל באינטרנט. רוב האוכלוסיה לא מתמכר. בוא ננסה לעזור גם להם!

ידידי,

נראה לי שהפורום כאן עובד במחזוריות מסוימת, לפני כחודש רוב הדיבורים כאן עסקו בנושא כיצד להגדיר מי מכור ומי לא, ומה זה אומר עלינו כיהודים. היה על זה המון המון התכתבות בין כולם, אז ברושתך אקצר בנושא החשוב, ואם תרצה - ארחיב אחר כך, או שתמצא שדפים הקודמים את מה שאתה מחפש.

נתחיל משאלתך השניה. כן, ישנו גבול די ברור בין חולה לבריא, בין מכור ללא מכור. אפשר לעשות את זה בשתי דרכים. הראשונה היא שאלון בן עשרים שאלות שנכתב על ידי מומחים בתחום, וכל מי שיש לו חצי ומעלה - הוא מכור. אבל יש דרך הרבה יותר פשוטה, והיא תלויה בהגדרה של המילה "מכור". הפירוש של מכור זה שאדם עושה דברים נגד רצונו, ובעצם הוא הופך לבהמה. הבהמה חיה רק על פי רצונותיה הפיזיים ואין לה שום שליטה שכלית על כך, וזה מה שקרה לי כאשר הפכתי למכור.

אין שום הבדל בשאלה לאיזה דבר אני מכור. אני יכול להיות מכור לאכילת תפוחי אדמה. אם אני לא מצליח לעצור את עצמי מעשיית דבר שהוא נגד רצוני - אני מכור.

וכעת נוכל לחזור לשאלה הראשונה. הייתי מאוד שמח אם המצב היה כפי שאתה מתאר, אבל זה לא המצב. בעולם כולו אכן רוב האנשים אינם מכורים (מדברים על 5 אחוז  מכורים בחברה המערבית), ולכן כאשר דיברה תורה כלשון בני אדם היא התכוונה לאותם 95 אחוז שאינם מכורים. אבל כאן בפורום המצב הוא הפוך אם לא יותר מזה. אני מעולם לא יגיד על אף אחד שהוא מכור. זה לא התפקיד שלי. אבל מקריאה די מעמיקה כאן בפורום, אני יכול להגיד לך שרובם המוחלט של החברים כאן הם מכורים, אם כי ישנם כאלו שעדיין חיים בהכחשה.

זה לא נכון שרובם כאן עושים דברים שבחברה אחרת נחשבים נורמטיביים, כי השאלה היא לא העבירות בכלל. הנקודה היא ההתמכרות. אני גר בחו"ל ובקבוצות תמיכה כאן ישנם גויים גמורים שבאים אם אותם בעיות בדיוק כפי שהחברים כאן מתארים, וזה לא קשור לשום דת. זה קשור רק לנקודה אחת: התמכרות. הם עושים דבר שהם לא יכולים להפסיק. לכן, בחור רגיל שנפל באוננות, הוא לא מכור, ואין לו מה לבוא לכאן. אבל מי שכבר מכור לאוננות, לא משנה אם הוא יהודי או גוי, שומר מצוות או לא - הוא צריך טיפול כי הוא חולה.

מקווה שהבהרתי את עצמי מספיק טוב.

מה שאתה אומר, זלמן, זה דבר מאוד עצוב: אין לפורום הזה איך לעזור לאנשים להתמודד עם פיתויי האינטרנט. הוא יכול לעזור רק למיעוט, שמוגדר כמכור. אם מישהו פה - סימן שהוא מכור, אם מישהו לא מכור - אין לו מה לחפש פה. מה שאתה לא לוקח בחשבון זה את הקהל הגדול מאוד שקורא פסיבית ולא משתתף באופן פעיל, שחלק גדול ממנו ייתכן שאינו מכור. שדיבורים על "מחלה" שלא קשורה לעבודת ה' אינם רלוונטיים עבורו, ובכל זאת מחפש עזרה ומרפא. האם בשביל זה קם ארגון שמור עיניך? בשביל 5% מהאוכלוסיה? אתמהה

לא מדוייק. תראה, אני מגיע מהאתר באנגלית, ושם בכניסה יש שאלה לאיזה אתר אתה רוצה לפנות. יש שני אתרים נפרדים לחלוטין. האחד הוא עבור כלל האוכלוסיה, והוא מתעסק עם פילטרים וסיוע שעיקרו מניעה. לעומת זאת יש אתר נוסף שבכניסה אליו יש אזהרה שהוא לא מיועד לכל אחד אלא לאלו שכבר נכוו.

באתר שלנו זה לא בדיוק המצב כי יש אתר אחד אבל עדיין הנקודה היא אותה נקודה. רוב האנשים נכנסים לאתר, קוראים על הבעיה, מקבלים תמונה כללית, מתקינים פילטר ופחות או יותר מסודרים. אם הם קצת יותר בבעיה כי הם נפלו פעם, הם קוראים את המדריך, מיישמים כמה כלים וה' עוזר להם להיאשר נקיים.

הפורום, כמו הטבלה, כמו הקבוצה של הצעדים - זה לא עבורם. זה עבור החמש אחוזים של אלו שמכורים, עבור החולים. הלוואי ולא הייתי צריך לומר את זה, אבל אני כאן כמה חודשים וכמעט כל מי שמגיע לכאן הוא מכור. עוד לא נפגשתי כאן עם מישהו שלא היה מכור לתאווה.

אז לסיכום. האתר הוא נפלא ומתאים לכולם, אבל הדיונים שלנו ברובם מתאימים למכורים.

ועכשיו קצת ראיות.

הסיבה העקרית שקשה לעכל את מה שכתבתי, זה שבשטחיות נראה כאילו יש כאן התרסה על דברי חז"ל. אבל באמת, מדובר בהבנה לא נכונה שלהם.

כן, יש מושג הלכתי "הלעיטהו לרשע וימות". אבל זה מדבר על דברים אחרים לגמרי, מי שיודע. סוגיא הלכתית הקשורה לגנב ופרות לא מעושרים. לגבי הקשר לנושא, הסתירה לכאורה למושג "לאפרושי מאיסורא" והשימוש שנעשה בזה. לדעת רבים מהמפרשים הכוונה "במקרה ספציפי בו מישהו הכניס את עצמו ביודעין לאיסור ולמנוע ממנו יגרום נזק למונע או לרשע עצמו - אין חובה להצילו מאותה עבירה ספציפית בלבד. לנושא בהרחבה חפשו בגוגל.

כן, יש מושג "מורידין ולא מעלין" "לא מורידין ולא מעלין" - צריך להיות בשביל זה כופר מרצון (לא מחינוך רע), או רשע בשאט נפש שכלל לא מזיז לו שהוא רשע והוא יודע חומרת מעשיו ורוצה להמשיך בהם אפילו שיודע שקל לו לשוב, או מוייסר. אחד כזה ממילא לא היה נכנס לפורום הזה. ואני לא בטוח שיש היום יהודים כאלה. (אני יודע שיש כאלה שנראים כאלה, ואני אזהר מהם בהתאם, אבל אני רוצה להאמין שהם רק נראים כך וה' יראה ללבב)

כן, יש רב גדול שאמר את המשפט "החילונים של היום אינם תינוקות שנשבו כי הם יודעים שיש חרדים" אבל השכל הישר אומר שההבנה הפשוטה שלו בלי להתחשב בנסיבות החינוך החיים וכל זה היא לא הגיונית. כל שכן ההכללה של זה על כולם ללא יוצא מן הכלל. לכל היותר הדבר הנכון הוא שגם להם יש בחירה אם כי הבחירה שלהם היא בין דברים כמו לעשן פחות סיגריה בשבת, או ברמות יותר למטה ולא משנה כמה. מה שכן - מי מהם שבוחר בטוב, יכול להיות שהוא מוגדר כחילוני אבל בשמים נחשב לפחות לצדיק. כי צדיק זה מי שמחליט להתקדם בכיוון החיובי. ומה שבהחלט יתכן שיקרה בסוף זה שהוא ימצא את עצמו שומר הכל. רק אם גם את מה שמאד קל לו לעשות הוא לא עושה בשאט נפש הוא נחשב לרשע על הכל. וגם אז גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת.

לגבי ההדרגה: אני פשוט אעתיק ואדביק. בעשה טוב זה פשוט, וזה כתוב באינספור מקומות ונאמר גם על ידי הרבנים המחמירים ביותר. הנה אחד - פירוש הגר"א זללה"ה במשלי על הפסוק (י"ט, ב) "ואץ ברגלים חוטא" וז"ל רגלים הם המדות שכשירגיל האדם במדותיו הטובים נעשו לו כטבע אך שצריך לילך במדות מדרגה לדרגה כמו הולך בסולם, ולא יקפוץ למדרגה שאינו ראוי לה וזהו אץ ברגלים שקופץ למדה גבוהה אשר לא לו, הוא חוטא וחסר מכל, כי יפול ממנה, ואח"כ על הפסוק "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו" (שם) כתב וז"ל כי אמרו חז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו. ולפעמים אדם מתחיל למוד תורה ולעשות מצוות ואחר כך פורש מחמת שקשה לו מאד. לפי שאין מסייעין אותו. וזועף על ה' למה לא סייעוהו. ובאמת הוא מחמת אולתו הוא, כי כל אדם צריך לילך לפי מדרגתו ולא יקפוץ, כמו שכתבנו למעלה בפסוק ב', ואז ילך לבטח דרכו ויסייעוהו. אך אותו האדם שלא התחיל לילך בדרכו הוא, אלא למעלה ממדרגתו, לכך לא סייעוהו, וזהו אולת אדם - כלומר מחמת אולתו שעשה בלי יישוב הדעת, לכן סילף דרכו, והוא זועף על ה' למה לא סייעוהו. עכ"ל
בסור מרע (שזה לא מתקבל על הדעת של אנשים שלא מתנסים בכאלה דברים): זה לשון החפץ חיים בספרו בית ישראל פ"ו: אף שלשוב בתשובה שלמה על כל מה שקלקלנו בפעם אחת בזמן קצר אי אפשר מ״מ יש בידינו להתחיל בתשובה בהדרגה, היינו לתקן מתחלה מעט את כח הדיבור שיש בידו וברשותו ומצוי לעבור עליו, וכולל כמה ענינים, היינו, לשה״ר, רכילות, הלבנת פנים, אונאת דברים, שקר, מרמה, כעם, מחלוקת, קללות וליצנות, ובהם גופא יראה לתקן מתחלה הדברים שנשתרש בהם, ובמשך איזה זמן יתרגל להזהר מכל חלקי דבור האסור, ואח״כ יראה לתקן מה שקלקל בכח המחשבה וראיית העינים וכדכתיב ולא תתורו אחת לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם, והתורה העידה שרגיל האדם להכשל בהם, ואחז״ל אל יהרהר אדם ביום שמא יבא לידי טומאה בלילה, ואח״כ יתקן מה שקלקל במעשה.
מי שכותב זאת מפורשות כמה כמה פעמים בכמה מקומות גם לגבי עבירות ממש הוא ר' ישראל סלנטר זצ"ל. הנה ציטוט אחד מני רבים:"גם המעט טוב מאד, אין ערוך לה בענייני התבל, לראות לכל הפחות, שתהיה איזה קבלה להבא ביום הכיפורים. ובכל בחינה קטנה שבקטנות, אשר יכין האדם את עצמו להגדיל בחינת יום הכיפורים שלו, אין ערוך ואין די באר הצלחת נפשו להינצל מצרות רבות ונצורות, ואין לנו ריווח גדול מזה" (מכתב ז')
והנה יותר מפורש: "יש דרך אשר יקיים מצוות התשובה ברוב חלקי עוונותיו, כי ריבוי העוונות אינו הולך אחר הכמות לפי המניין, רק לפי האיכות, והיינו מה שנקל לפני הדם לקים, עבירה אחת חמור יותר מכמה עבירות אשר כבד לפניו" (מכתב ט"ו)
ועוד אחד: "אדם צריך לחפש לעשות תשובה בחלק היותר חמור, וכל מה שנקל לפני האדם להישמר מעבירה הוא יותר חמור, ועונשו גדול יותר" (שם)
וכבר אין לי כוח להעתיק אבל יש עוד הרבה. רק שהוא אומר שצריך להיות חכם בזה, לפעמים זו אותה עבירה שבזמן אחד קשה להימנע ממנה ובזמן אחד קל, או שקל לפחות להימנע מחלק מהעבירה. צריך גם לא לקחת יותר מדי קלות כי כולם יהפכו ביחד לנטל גדול. ר' ישראל גם מבטיח בשם חז"ל שמי שילך בדרך זו יזכה כי "יסייעהו הקב"ה לילך מדרגא לדרגא, לקיום התורה והמצוה גם בבחינת הכבידות" (מכתב ו').
אגב זה עונה גם על השקר בעניין הבחירה.

הלאה

כן, יש את מה שמפורסם "וחמשים עלו בני ישראל" ואומרים שגם בגאולה העתידה ויש אפשרות שלא כולם יזכו חלילה. זה עצמו נכון. מה שלא נכון זה ההחלטה מי.
כמה הפרכות. א. כתוב שאליהו הנביא יחזר את עם ישראל בתשובה. אם ישארו רק המושלמים את מי הוא יחזיר?
ב. יש מחלוקת בגמרא בין רבי אליעזר ורבי יהושע שבסופה הם מגיעים להסכמה, והיא: הגאולה מותנית בתשובה, אבל מובטחים אנו שזה יקרה. אם נרצה אז בטובות ואם לא אז "מעמיד עליהם מלך רשע כהמן (אחמניג'אד?) וחוזרים בתשובה". מי יחזור בתשובה, הצדיקים?
ג. הדימוי הוא לגאולת מצרים. בואו תשמעו איזה מושלמים היו אבותינו במצרים. אלה הצדיקים, שלא נהרגו במכת חושך. שזכו להיגאל! תשמעו מה מלאכי השרת זעקו לקב"ה: "הרי כולם חייבים לפניך וכל דרכך בדין, ואמת הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה, הללו מגלי עריות והללו מגלי עריות, הללו שופכי דמים והללו שופכי דמים מה ראית לאבד אלו מפני אלו". בני ישראל היו במ"ט שערי טומאה: "ערֹם ועריה" מן המצוות! ומה היה לעם ישראל? זכות אבות! (גם לנו יש!) והתחלה טובה: דם פסח ודם מילה. לפחות הייתם חושבים שהם קיימו את המצוות היחידות האלה ברצון, לשמה, בדרגות גבוהות! איפה. זה לשון המדרש רבה: והיה הקב"ה מבקש לגאלן ולא היה להם זכות מה עשה הקב"ה קרא למשה ואמר לו לך ומהול אותם, וי"א שם היה יהושע שמל אותם שנא' (יהושע ה) ושוב מול את בני ישראל שנית והרבה מהן לא היו מקבלים עליהם למול אמר הקב"ה שיעשו הפסח וכיון שעשה משה את הפסח גזר הקב"ה לד' רוחות העולם ונושבות בג"ע מן הרוחות שבג"ע הלכו ונדבקו באותו הפסח שנאמר (שיר /השירים/ ד) עורי צפון ובואי תימן והיה ריחו הולך מהלך מ' יום נתכנסו כל ישראל אצל משה אמרו לו בבקשה ממך האכילנו מפסחך מפני שהיו עייפים מן הריח היה אומר הקב"ה אם אין אתם נימולין אין אתם אוכלין שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זאת חקת הפסח וגו' מיד נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה והקב"ה עובר ונוטל כאו"א ונושקו ומברכו שנאמר (יחזקאל טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו' חיי בדם פסח, חיי בדם מילה. ע"כ.

המשך אולי יבוא.

יישר כח על ההשקעה. כל הכבוד. ניכר המאמץ להוציא דבר מתוקן מתחת ידך.

כפי שכתבתי אתמול, אני אישית לא הייתי צריך מעולם את הראיות לכך. גדלתי וחונכתי על דרך אחרת לגמרי, לפיה כל הדינים של "מורידין ולא מעלים" נכתבו בסוף השולחן ערוך בגלל כוונה ברורה, וכל זה לא נוגע לנו בדורנו כי כולם תינוקות שנשבו, וכולם יקרים לפני הקב"ה יותר מאשר ילד שנולד להורים זקנים אחרי שנים בלי ילדים.

אני למדתי שגם מקום שכתוב "אין מספיקין בידו לעשות תשובה", אזי ברור שאם דחק ועשה תשובה - תשובתו מתקבלת. כך גם למדתי שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, גם אלו שנאמר עליהם שאין להם.

יתירה מכך, בליל הסדר, כאשר אומרים לרשע "אילו היה שם לא היה נגאל" הפירוש שאני שמעתי מאז גיל אפס הוא שגם את הרשע לא דוחפים החוצה משולחן הסדר אלא להיפך. אומרים לו שאילו היה "שם" לא היה נגאל, כיון שבמצרים לא כולם נגאלו, אבל בגאולה העתידה לא ידח ממנו נדח, ולכן גם הוא שהוא רשע גמור - ייגאל. וזאת הסיבה בגללה הוא יושב ליד הבן החכם, ולא דוחפים אותו לסוף השולחן, כדי שאחיו החכם יקרב אותו. והמאור שבה מחזירו למוטב.

ובגלל שאני התחנכתי וגדלתי על אהבת ישראל לכל יהודי בכל מצב וללא גבולות, אני משתדל לאהוב את אלו שנקראים "רשעים" בדיוק באותה מידה שאני משתדל לאהוב את הרבנים שאמרו עליהם ועליי דברים חמורים (או שזה צריך להיות בסדר הפוך). כל אחד הוא יהודי, וכל אחד הוא חשוב אצל הקב"ה. אני לא מזלזל לא ביהודים שעוברים במזיד על התורה ומצוות, וגם לא מזלזל ברבנים שיוצאים כנגדם וכנגדי ובודאי שלא רוצה לפגוע בהם או בתלמידיהם. ככל שאני יודע, "דרכיה דרכי נועם", וזה כולל כל אחד מבני ישראל כפשוטו. ישנם דברים שלא מתאימים לי, וזאת זכותי לא להסכים, אבל אשתדל בכל כוחי שלא לתת לאף אחד הרגשה רעה או הרגשה שהוא לא מקובל ולא רצוי.

הריני מקבל עליי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך.

ולסיום, ארשה לעצמי להתייחס לכותרת שלך. כך מסופר בתורת חב"ד:

הרבי המהר"ש מליובאוויטש אמר לבנו הרבי הרש"ב: נקוט כלל זה בידך וזכור אותו תמיד: כל דבר המועיל או מביא לעבודה בפועל, כל מניעה שתהיה לדבר זה – אפילו אם המניעה היא מדבר נעלה ביותר – היא רק מתחבולותיה של הנפש הבהמית. אמר על כך הרבי הרש"ב: עד אז לא ידעתי שיכול להיות יצר הרע שהוא כביכול ירא-שמים ואף חסיד.

תודה רבה.

ורבי נחמן מברסלב אומר אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שגם אפשר לתקן

מושיקו, אתה ממש מעלה דברים ב״אוב״... תכלעס יש אחלה דברים מההתחלה.