אט אט היא התגנבה חזרה לליבי, היא תמיד הייתה שם כמובן, רק מחכה לשעת הכושר. התאווה היא חלק בלתי נפרד ממני. אני יודע את זה ומכחיש, לא רוצה לקבל את העובדה, לא רוצה להשלים עם עצמי, לא מוכן לקבל את זה שכך הקב"ה ברא אותי. הייתי רוצה להתעמת איתו פנים בפנים אבל מפחד מזה בדיוק באותה מידה או כמה מידות יותר.. הייתה תקופה של שקט, הרגעתי את מצפוני, אפשר לחיות את חיי, אפשר להסתכל פה ושם ושום דבר לא יקרה,  ידעתי שאני משקר לעצמי אבל קניתי את השקר כי הוא נתן לי נחמה. מלאי השקרים למכירה התרוקן ונותרתי ערום, חשוף, משומש וכועס מול התאווה שליפפה אותי וכבלה את ידי שוב ושוב. לא רוצה לדבר עם אף אחד, רוצה לשבת בחושך לבד ולבכות על מר גורלי, לו רק ידעתי איך בוכים. מסתכל ומבין שגם זה משפט חולה, משפט שיוצא מראש משומש, הוא מתנגש עם רסיסי השפיות שעוד נותרו לי בעצבי המוח ויוצרים קצר מטורף, לא פלא שקמתי עם כאב ראש מטורף הבוקר. כאב שהצלחתי להרגיע רק עם הסם הקבוע שלי, בשירותים, רק כדי לגלות שהוא מדשן כאב אחר, עמוק יותר, נואש יותר אבל אפטי יותר, כהה ומסתיר.

וואו תודה על השיתוף והכנות.
אוהבים אותך.

אךךךך.
כואב. לא פשוט. לא קל.

אבל יש לך ברירות? חייבים לחיות.

אוהב
הושיעה

מה שמדהים הוא שכל הדברים האלו שאנחנו כותבים כאן ומכירים מעצמנו, הפכו להיות מגובים במחקרים מדעיים שהוכיחו שזה לא סתם רגשות אלא מצבים אמיתיים פיזיים לחלוטין שמתרחשים אצלנו במוח. כבר עשרות שנים שהאלכוהוליסטים האנונימיים משתמשים במושגים כמו "מחשבה מסריחה" או "אישיות של מכור" כדי לתאר בדיוק את מה שאתה מתאר כאן, אבל בשנים האחרונות החוקרים ממש יודעים איך זה נראה בתוך המוח שלנו. בסריקות רואים שיש חלקים בתוך המוח שלנו, אותם חלקים שאחראים על קבלת החלטות, שיש בהם חורים שחורים שגורמים לנו לתהליך החלטות משובש לחלוטין.

המוח של המכור פגוע לא רק בחלקים של הכמיהה לסם המועדף עליו (במקרה שלנו - התאווה), אלא גם בחלקים אחרים. זה לא שאנחנו אנשים הגיוניים ונורמטיביים לחלוטין שסובלים מבעיה אחת, אלא יותר משהו כמו מכלול של תקלות בדיסק הקשיח, במעבד ובלוח אם של המחשב הפנימי שלנו. אין דרך אחרת להסביר את מה שאנחנו עושים לעצמנו, בלי להבין שמדובר כאן במשהו הרבה יותר רחב.

בספר הגדול הם מדמים את זה לאדם שיש לו דחף בלתי נשלט לרוץ לכביש, גם במחיר כך שהוא נדרס שוב ושוב. הרי אדם כזה היה נחשב בעינינו כאדם א בריא בנפשו, אז למה אנחנו עדיין חושבים שאנחנו נורמליים?

פעם אחר פעם אנחנו רואים שהמחשבה כאילו כמה ימי נקיון מוכיחה שהעסק הזה מאחרינו - היא מחשבה שהתוצאות שלה הן נפילה וכאב, אבל אנחנו ממשיכים הלאה ועושים את זה פעם נוספת, ומשקרים את עצמנו שהפעם זה יהיה שונה, הפעם נצליח לטפס על הקיר החלק עד הגג ונוכל להישאר שם כל החיים בלי ליפול פעם נוספת. לכן אומרים שקבלה היא המפתח לכל הבעיות שלי כיום, כי כשאני מקבל לחלוטין את עובדת היותי מכור, את עובדת היותי שונה - אז יש לי סיכוי לעשות מה שאני צריך לעשות כדי להשתחרר. אם לא - אמשיך לטפס על הקיר החלק ואמשיך ליפול ולחטוף פעם אחר פעם.

החורים השחורים האלו במוח שלי הם ההוכחה לכך שאני לא יכול לסמוך על מה שאני חושב או רוצה, ואני חייב לקבל גם את העובדה הזאת. הראש שלי חולה ואני חייב כח גדול ממני שאוכל לסמוך עליו אם אני רוצה לחזור לשפיות.

סוד... תודה על תגובתך אבל זה המחשבה הזו מדכאת אותי, אם יש לי חור שחור בחלק המוח האחראי על קבל החלטות איך אני אמור לקבל כל החלטה בחיים? אני אהיה חסר אונים מול איזה קוטג' לקנות במכולת, האם לעלות על רכב ולנסוע או מה ללבוש בבוקר.

א. מזדהה מאוד בעבר נפלתי מגובה של 149 יום,
ואפי' שאני מתקדם כבר שוב פעם בהחלמה, הנפילה ההוא היה קשה,
ב. ה"חור השחור" כן היא נשאר איתנו לכל החיים, ו"רק אלוקים" ממלא את זה כל שניה ושניה,
ואני חסר אונים מול "קוטג בחנות", איבדתי שליטה על חיי, אני שואל כל דבר ודבר,
המחלה לא הרשה לי להתייעץ, התייעצתי עם הראש שלי, והגעתי לאן שהגעתי, כדי להגיע לאיזון, אני חייב לשאול כל דבר ודבר, ולאט לאט בהמשך הדרך במקביל לעבודת צעדים ונקיות הראש חוזר לשפיות (עם המון תפילה), ואני יודע להבדיל איפוה אני יכול לקנות קוטג מבלי להתייעץ ואיפוה אני חייב להתייעץ גם מול קוטג,
תמשיך לבוא, אין לנו מקום אחר,
אוהבים אותך, וסליחה על האורך.

אחי אהובי,‏ אני לא מרגיש בנוח עם הכותרת של מה שכתבת.‏ היא מניחה במובלע שכל יום נקי מגביה אותי ומרחיק אותי מהתאווה.‏ אני לא יודע אם זה נכון או לא,‏ אבל אני כן יודע שמסוכן לי לחשוב ככה.‏ ספירת הנקיות לא נועדה לתת לי הרגשה שאני יותר ויותר 'רחוק' מהתאווה ומחוסן מפניה.‏ המטרה היא רק להודות לבורא עולם על המתנות שקיבלתי.‏ אם אחשוב שבגלל כך וכך ימי הנקיות שלי אני 'על הגובה' -‏ באותו רגע אני מועד לפורננות.
ועוד ‏
דבר:‏ אם ‏
אחרי ‏
נפילה ‏
מה ‏
שמעסיק ‏
אותי ‏
הוא ‏
מניין ‏
הימים ‏
שאיבדתי ‏
ולא ‏
הניתוק ‏
הנורא ‏
מה'‏,‏ יש ‏
סיכוי ‏
שהכאב ‏
בכלל ‏
בא ‏
מהאגו ‏
שלי,‏ ולא ‏
מהסיבות ‏
הנכונות.

מה שמגביה אותי זה פעולות שאני עושה.‏ זה צעדים.‏ זה קבוצות.‏ וגם אז עדיין כל יום רק להיום.
סליחה על הנימה הקשה.‏ אתה יודע כמה אני אוהב אותך...

אוהב אותך. תזכור את הכאב, הסבל, הייסורים. תזכור לאן אתה לא רוצה לחזור.

אוהבים.
מזדהה. גם אני נפלתי אחרי משהו כזה ועדיין לא באמת קמתי.
קבלה זה אחד הדברים שעוזרים לי.
שנמשיך לבוא. בסוף דברים טובים יקרו.

אוהבים אותך חבר יקר.

מצטרף לדברי ה'דוקטור'. חוויתי נפילות קשות בהחלמה, בהתחלה רציתי למות, איך אפשר לחיות עם ההרגשה ששבעה חודשים נקיים הלכו לפח?! אחרי זה אין ברירה המשכתי שוב ושוב נפלתי, ואז שוב אחרי יותר מחודשיים. דייי! ושוב מעגל חוזר והגעתי לחמשה חודשים ושוב נפילה. ראבאק! מה לעזאזל אני אמור לעשות.
כל התחושות האלו מגיעות מהאגו שלי (וזה בסדר גמור, אני בנאדם ויש לי אגו..)
רק להיום אני מאד לא רוצה ליפול אבל מקבל את התוכנית שאלוקים ייעד לי עד היום. מתפלל מאד לא לחוות את זה שוב, אני רוצה למלא את הבור הענק שבתוכי, רוצה להיות מחובר אליו ולקבל את התוכניות שלו בשבילי.
זה קשה אבל תאמין לי שזה מתגמל!

אסירות תודה על חמשה עשר ימים נקיים ברצף!

חוץ מזה, אוסיף עוד משהו קטן.

הימים הנקיים לא הלכו לפח!
אני יודע שהרבה אומרים את זה, אבל קשה לנו לקבל את זה.
זה האמת.

אני רואה המון המון שינויים דרסטיים בחיים שלי! אשמח מאד לשתף אותך בפרטי כמה מהם, אבל אין סיכוי שתוך חמשה עשר ימים בנאדם ילוד אישה עובר כאלו שינויים. התהליך עובד! לפעמים צריכים לחוות נפילות בדרך, אבל אנחנו בתהליך אחד שלא נפסק לרגע!

אוהבים
בתוספת לדברים שאמרו, ואמרו יפה, ולקחתי, מציע לקחת את הנפילה כמנוף, תזכורת ומודעות למצב שמחייבת אותי לעשות את שאני צריך לעשות.

גם אני מצטרף לדברי ה"דוקטור", עוברת לי הרבה המחשבה של הנה אני נקי כבר כך וכך ימים, אני לא כ"כ מכור וכו'..

מה שכן, אני זוכר שקראתי פה באתר שבאמת לאחר זמן (90 יום..), משהו במוח משתנה ואמור להיות יותר קל, ועוד פעם זאת מחשבה מסוכנת שיכולה להפיל לגמרי, אבל  מצד שני יש בזה משהו שמחזק.
בקיצור כמו ששמתם לב אני מבולבל טילים.
אוהב אתכם המון ומחוזק על ידכם(!) ומקווה שגם מחזק מידי פעם
הכובש

אצטרף לדברי הדוקטור שלנו, ואוסיף רק הערה בנוגע לשאלה שלך.

המחקרים מראים שחלק מהחורים השחורים האלו אכן ילוו אותנו לכל החיים, אבל חלקם הולכים ונסגרים ככל שעובר הזמן של הנקיון. אני לא מספר את זה כדי לומר לך שיום אחד תהיה אדם רגיל, אלא כדי לומר שהחיים הולכים ומשתפרים למרות המחלה.

אחרי 993 ימי נקיות, ברור לי עוד יותר עד כמה אני חסר אונים וצריך את התכנית, אבל זה לא סתירה לכך שבכל שטח של החיים אותו אני בודק המצב שלי הרבה יותר טוב ככל שעוברים הימים.

במילים אחרות: "קבלה היא המפתח לכל הבעיות שלי כיום". קיבלתי את המחלה שלי באופן מוחלט, ולכן אני יכול להשתמש בזה כמנוע להתקדמות, במקום כמעצורים.

מצטרף לדבוק בה' שהימים לא הולכים לאיבוד.
אלו ימים של עבודצ ה' והתגברות על הימר שלא נמחקו לך.
תזכור ותתחזק מזה