מספיק להתבונן קצת מסביב כדי להבין שמשהו דפוק בדרך שבה העולם המערבי היום מתנהל ובו הכל צריך להיות כאן ועכשיו. בכל מקום שמסתכלים רואים הצעות בומבסטיות לפתרונות קסם: דיאטה תוך שבוע, לימוד אנגלית תוך יומיים ורבע, המליון הראשון תוך שנה וכן הלאה וכן הלאה. אין משמעות לשאלה מה טוב או נכון אלא רק שיהיה קל ומהיר.

הבעיה היא שזה לא באמת עובד ככה, ולמרות שכל הפרסומות והכתבות מנסים להוכיח לנו שזה אפשרי בעזרת תמונות של "לפני ואחרי", סיפורים מדהימים על הצלחות, ואפילו הוכחות מדעיות למה זה אפשרי, המציאות היא כמובן אחרת. כל מי שהתפתה לאחת השיטות להורדת שלושים קילו בשלושים יום או כל הבטחה מפוצצת אחרת, מכיר בעיקר את רגש האכזבה מהכישלון. אבל גם מי שחושב שהוא לא התפתה, למעשה כן נפגע מכך. כולנו היום שבויים בקונספציה של קל ומהיר. דור המיקרוגל קוראים לנו. הכל כשר, הכל מזונות והכל פרווה. יעשו הכל כדי לחסוך מאיתנו כל מאמץ ולשכנע אותנו שבאמת הכל אפשרי בלי השקעה.

ואז אנחנו נתקלים באתגר אמיתי כמו למשל האתגר של החלמה משימוש אובסיסיבי בתאווה, ואנחנו מחפשים את השלט שיבטיח לנו "החלמה בתשעים יום - בלי השקעה ובלי מאמץ", ומאוד מתאכזבים כשאנחנו לא מוצאים אותו. אנחנו מקווים שיגיעו כל מיני מומחים בגרוש שיסבירו לנו למה אין שום בעיה להחלים, ואם רק נצליח יומיים וחצי להימנע משימוש בתאווה נוכל להיות חופשיים ומאושרים לנצח, אבל המומחים לא מגיעים. במקום זה אנחנו מוצאים חברים שנקיים הרבה זמן וטוב להם בחיים, אבל הם אומרים לנו שזה ידרוש הרבה השקעה, המון מאמץ וזה יקח הרבה זמן.

זה באמת לא מתאים לנו, לא לזה הגענו לכאן. אנחנו רוצים מאוד להחלים, אבל בתנאי שנוכל להמשיך לעשות הכל כמו לפני כן ובלי שזה ידרוש מאיתנו שום  מאמץ. אנחנו לא מבינים שזה כמו לרצות לעשות דיאטה אבל בלי לוותר על שום דבר מהתפריט ובלי לצאת לחדר כושר. אז מי שמאמין (ומפחד) ומתפתה לכל מיני הצעות טפשיות שמבטיחות לו שזה אפשרי והוא יכול לרדת שני קילו בחצי יום אם רק יטפטף לפה שלוש טיפות פעמיים ביום - זאת בעיה שלו. אבל מי שבאמת הצליח לעשות דיאטה יודע שזאת עבודה קשה שלוקחת הרבה זמן. זה לא זבנג וגמרנו ואין שום פתרונות קסם.

ודיאטה היא רק משל, כי כדי להחלים נדרש ויתור גדול יותר ונדרשת השקעה רבה יותר, וישנם בדרך קשיים גדולים יותר, ומי שבאמת רוצה להחלים - עדיף שיידע מראש שזה לא פיקניק או טיול שנתי, אלא מסע אמיתי של שינוי פנימי של כל שטח בחיים. ולעומת זאת מי שחושב שאם הוא רק יספור עד תשעים (יום) אז פתאום התאווה תעזוב אותו לנצח והוא לא יצטרך יותר להשקיע אז נכונה לו אכזבה.

לעומת זאת, מי שמוכן להשקיע ומוכן להתמודד עם קשיים, ויודע מהי התמדה, ומבין שהעולם הוא עליות וירידות ושום דבר לא נגמר עד שהוא נגמר - יש לו סיכוי טוב לעלות על דרך ההחלמה ולהתחיל חיים שפויים ומפוכחים.

מתוק מדבש וכל כך נכון
תודה על השירות

הפוסט הזה נכון להרבה צדידים בחיים

חותם על כל מילה

חייב להגיד, את תחילת הדרך עשיתי מתוך כוונה ברורה העביר כרטיס וללכת, האמנתי באמת שאחרי תשעים יום וכל מדעי המוח אני יקום אחר, ובעסקת החבילה שאני מביא בה ההימנעות בימים אלה, אני אקבל גם שמחת חיים, ובטחון עצמי וקבלה, והחלטות וחיים ברורים ועתיד, ואז לאט, הבנתי שהדרך אחרת, והמצב יותר מורכב, וצריך צעד אחרי צעד, וכל יום, ולאט גם הכלתי את זה, ולפעמים גם שמחתי בזה, שכל יום אני מתחבר, ואני חייב להתחבר.
יכול להיות, ואפילו מאוד, שאילולא שהטעיתי את עצמי ואמרתי לעצמי, יאלה, אני מתחיל ומנסה, אולי אני אפטר מזה, ויש גם מדעי המוח, לא הייתי מתחיל. כמו שאני עושה גם בריצה, עד לעמוד תאורה הזה, ומשם אני אחליט.
יש איזה ציטוט בספרות, לא זוכר במדויק, הגענו בשביל לקחת ונשארנו בשביל לתת. או עוד אחד, לא הגענו מהסבות הנכונות, גילינו אותן עם הזמן.
בשבילי לחשוב בצורה מלאה ושלמה שאין פתרונות קסם גורם לי להעמיס בראש את כל מה שצריך לבשל וכל ברכות המזון של הגלגול הנוכחי, אם נשוה לדור המקרוגל, ורק מעצם המחשבה אני מסוגל לטמון את עצמי באהלי השמיכה לארבע עשרה שנה ולא ללימוד תורה.
אין זבנג וגמרנו, וצריך לזה הבנה ונכונות, אבל באותה נשימה, אני צריך לטמע את הרק להיום ואת הפעולות שבידיים שלי עם התוצאות שלו.

נכון מאוד, ולכן יש את כל המסע ואת הטבלה של תשעים יום וכן הלאה. אני לא כאן כדי למנוע מאף אחד לעשות צעד אפילו קטן ביותר בכיוון החיובי, אבל מה שכן - חשוב שנהיה מודעים לשני הצדדים. אין טעם לשכנע אנשים שהדרך קשה, וגם לא לעבוד עליהם שזה קלי קלות...

ברור שמאוד קשה לקבל את העובדה שמדובר על תיק לכל החיים, ובכלל לא נראה לי שזה ממש אפשרי למישהו להכיל דבר כזה, גם אם לא היה מדובר על מכורים שמגיעים עם המטען של האשמה ובושה וכו'.

אבל החיפוש של השלט שמבטיח ניקיון בלי עבודה - הוא הבעייתי. מה שאתה מתאר זה לא שחיפשת לא לעבוד, אלא חיפשת לעבוד עכשיו ולנוח אחר כך, וזה הגיוני. לעומת זאת מי שמגיע ומחפש דרכים קלות, עדיף שיידע שאין דברים כאלו.