חייב להגיד, את תחילת הדרך עשיתי מתוך כוונה ברורה העביר כרטיס וללכת, האמנתי באמת שאחרי תשעים יום וכל מדעי המוח אני יקום אחר, ובעסקת החבילה שאני מביא בה ההימנעות בימים אלה, אני אקבל גם שמחת חיים, ובטחון עצמי וקבלה, והחלטות וחיים ברורים ועתיד, ואז לאט, הבנתי שהדרך אחרת, והמצב יותר מורכב, וצריך צעד אחרי צעד, וכל יום, ולאט גם הכלתי את זה, ולפעמים גם שמחתי בזה, שכל יום אני מתחבר, ואני חייב להתחבר.
יכול להיות, ואפילו מאוד, שאילולא שהטעיתי את עצמי ואמרתי לעצמי, יאלה, אני מתחיל ומנסה, אולי אני אפטר מזה, ויש גם מדעי המוח, לא הייתי מתחיל. כמו שאני עושה גם בריצה, עד לעמוד תאורה הזה, ומשם אני אחליט.
יש איזה ציטוט בספרות, לא זוכר במדויק, הגענו בשביל לקחת ונשארנו בשביל לתת. או עוד אחד, לא הגענו מהסבות הנכונות, גילינו אותן עם הזמן.
בשבילי לחשוב בצורה מלאה ושלמה שאין פתרונות קסם גורם לי להעמיס בראש את כל מה שצריך לבשל וכל ברכות המזון של הגלגול הנוכחי, אם נשוה לדור המקרוגל, ורק מעצם המחשבה אני מסוגל לטמון את עצמי באהלי השמיכה לארבע עשרה שנה ולא ללימוד תורה.
אין זבנג וגמרנו, וצריך לזה הבנה ונכונות, אבל באותה נשימה, אני צריך לטמע את הרק להיום ואת הפעולות שבידיים שלי עם התוצאות שלו.