תודה רבה moved  אחשו אני  מבין יותר טוב .
קשה לי לחשוב שאהיה  כל חיי מכור שזה בערך לעוד 105 שנה בעזרת ה' אבל מקבל את זה
אלי :D
שנזכה לצאת מהבור אל האור.

דיל יקירי,

אני לא פסיכולוג ולא רופא, אני יכול לכתוב לך קצת מהנסיון שלי וממה שקראתי. ממה שאני יודע, אכן אנחנו נולדנו עם "פונטנציאל" להתמכרות. אחר כך רק חיפשנו את המקום בו אנחנו יכולים להתמכר הכי בקלות, אם זה עבודה, מין או משהו אחר.

ישנם אנשים שנולדו עם מבנה שונה באישיות, ולכן הם לא חיפשו את ההתמכרות (כמובן בתת מודע). אני נולדתי עם כמה דברים שונים, ולכן כשהתחלתי לגדול, המוח שלי חיפש מפלט והוא מצא את זה במין.

אחר כך, ככל שנתתי לעצמי יותר לטעום מזה - ההתמכרות החמירה. אבל הבסיס שלה היה שם תמיד.

ואם אקח דוגמא מאכילה, אז גם אני אוכל הרבה (שלוש פעמים כל יום) אבל זה לא גרם לי להתמכר לאוכל. לעומת זאת אנשים אחרים התמכרו. למה? כי הם אנשים מכורים בטבעם והמוח חיפש את המקום להתמכר בו.

ר' מ.עובד ור' זלמן היקרים,

בוודאי שאני לא מומחה, אבל כתוצאה מנסיוני הדל וממה קראתי והפנמתי כאן ובמקומות אחרים הגעתי למסקנות מסויימות.
יכול מאוד להיות שאני טועה, לכן אנו מדברים על זה.

הייתי אומר, שלדעתי, ישנו שילוב מסויים (כמו ש- מ.עובד אמר) בין שני אלמנטים.

האלרגיה לנשים ולתאווה טבועה בכל גבר עלי אדמות.
זו הסיבה שתורתנו אסרה הסתכלות בדברים האסורים גם לכאלו שהם לא מכורים.

ר' זלמן, אני לא סבור שנולדתי "מכור למין", כמו שהמסומם לא נולד "מכור לסמים".

ה"טעימה" האסורה הביאה אותי להיות מכור רק בשילוב של תנאים נפשיים מסויימים (בזאת אני מסכים עם ר' מ.עובד), אך היא אותה אלרגיה כמו אצל כולם.

ואותה "טעימה" לא תביא מישהו שאין לו את התנאים הנפשיים המתאימים לכך לידי המתמכרות.
אך, היא תזרע בו את "נגיפי המחלה" עד אשר יהיו בו התנאים הנפשיים אללו ואז הכל יצוף והוא יגיע מהר מאוד להיות מכור לתאווה.
כי כידוע, לדאבוננו, דבר לא נמחק מהמוח, ובעת פקודה הכל צף במוח גם דברים ש"טעמנו" מהם כשהכל היה בסדר אתנו מבחינה נפשית.
וככל ש"נטעם" יותר, גם כאשר אין לנו "סיכון" להגיע להתמכרות, כאשר התנאים הנפשיים התבשלו, ההמתכרות תהיה הרבה יותר חזקה.

ולהיפך, גם אם כל הזמן היו בנו תנאים נפשיים שמהווים קרקע פוריה להתמכרות, ונגיד שלא יצאנו מ"המאורה שלנו", לא נגיע לעולם להיות מכורים, עד אשר "נטעם" מהפרי האסור.

זו המסקנה שהגעתי אליה ויכול להיות מאוד שאני טועה.

בכל מקרה הדיון הזה לא משנה את עצם היותנו מכורים ואת דרכי פעולתנו.
אולי הוא רק בא לומר שאף אחד לא חסין מההתמכרות, גם מי שלא "נולד" מכור.

בהצלחה לכולנו

שבת שלום

אוקיי, בעיקרון אין כאן ויכוח מהותי כי זה לא ממש משנה אם נולדנו אלרגיים או שזה הגיע אחר כך. בסופו של דבר כולנו מסכימים שיש לנו אלרגיה.

בכל אופן, ממה שאני מבין, ישנם המון אנשים שמשתמשים בסמים ולא התמכרו, גם אם הם עישנו כבד מאוד. יש גם המון אנשים ששותים אלכוהול בכמויות גדולות ולא נהיו מכורים. לגבי מין זה אפילו יותר ברור: כולם מקיימים יחסים, יש כאלו שעושים את זה בלי שום גבולות, ועדיין הם לא מכורים. הם יכולים לשלוט בתאווה ולהחליט מתי הם רוצים ומתי לא.

למה אני התמכרתי והם לא? לא בגלל שימוש מופרז כי הם השתמשו יותר ממני.

לכן, תרשה לי להציע משהו טיפה שונה. לאדם רגיל אין אלרגיה לנשים. יש לו תאווה בריאה וטובה. הוא רואה אישה ויכול להחליט לקיים איתה יחסים וזה יהיה דבר חיובי (במידה שזה מותר וכו'). בדיוק כפי שאני אוהב לשתות אלכוהול מידי פעם וזה מגיע ממקום רגיל בנפש שרוצה להרגיש קצת "היי" וקצת לצאת מעצמי. זה לא נקרא אלרגיה אלא תאווה.

האלרגיה פירושה שטיפה תאווה רגילה גורמת לי לפריחה בכל העור - או במקרה שלי גורמת לי לגירוי מיני מטורף שאין לי דרך לעצור אותו.

שלום
אני כן נולדתי מכור
זה בגנים שלי
סבא שלי אלכוהוליסט מזה 65 שנים ( עד 120)
דודה שלי ג"כ אלכוהוליסטית, חברה בAA כבר 30 שנה מפוכחת,
ועדיין לא התייאשה מלשכנע את סבא שלי לבא לAA למרות שהוא בן 94.
אז נכון שלא אוננתי בתור תינוק, אבל זרעי הפורענות כבר היו שם,
ואני משלים עם זה שיש דברים שהם לא בשליטתי ולא אני מנהל את העולם,
מתפלל לעשות רצון בוראי, ומוסר לו שיעשה עימי כרצונו
בידידות
מוטי

ככל הידוע לי, במחקרים העוסקים בנושאים האלה רב הנסתר על הגלוי.

פעם קראתי דעה שאומרת שלכל אחד יש "סף התמכרות".
בן אדם יכול לשתות אלכוהול כל החיים ולא להגיע לסף ההתמכרות הזה.
לעומתו יכול מישהו אחר עם אותם הרגלי שתיה אבל סף התמכרות נמוך יותר, כן להגיע למצב של התמכרות.
עד כמה זה נכון, לא אני אחליט כמובן.

אני רחוק מלהיות בר סמכא בתחום הזה, אבל לדעתי הדברים האלה לא כ"כ רלוונטים עבורנו, למרות שאני יודע שיחלקו עלי.

כולנו (או לפחות רובנו המוחלט, ככל הידוע לי) נמצאים כאן מפני ש"מישהו" אסר עלינו את התאווה (מלבד מצבים מסויימים), ואנחנו רוצים בכל מאודנו לקיים את הציווי הזה.
העניין הוא שאנחנו נמצאים במיעוט (די זניח) בעניין הזה.
אני מאמין שחלקנו נמצאים במצב שמוגדר בעולם החילוני (וגם בעולם הגדול) כמקובל ואפילו בריא.
איזה גבר לא מסתכל על נשים, הרי על זה מבוסס רוב רובו של עולם התקשורת והפרסום?
איזה גבר (גם נשוי) לא מאונן בתדירות כזו או אחרת?
איזה אחוז של גברים בוגד ר"ל?
יתרה מכך, יש שיאמרו שהרצון הזה להפסיק זה דבר הזוי!

כלומר, רוב רובו של העולם נמצא במצב בו השאלה אם זה אסור או מותר, טוב או לא, כלל לא עולה על הפרק.
זה מצב שאני לא יכול אפילו לדמיין, וכבר לעולם לא אהיה בו.

עכשיו דמיינו מצב בו כולם מקבלים עליהם לשמור את הברית.
כמה מכורים נגלה פתאום? לדעתי אחוזים גדולים.
יכול מאוד להיות שאני חושב ככה כי זה סוג של שכנוע עצמי, שהנה אני אולי בסדר ונורמלי, אבל יכול להיות שיש משהו בדברים האלה שאמרתי.

בעיה נוספת, בניגוד להתמכרויות אחרות, היא בעית הזמינות.
סמים קשה להשיג, זה יקר ולא חוקי ברוב העולם. אלכוהול קל הרבה יותר להשיג, יש משקאות זולים מאוד ומלבד הגבלות שוליות זה חוקי.
אבל התאווה הזאת זמינה לנו 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, והיא חינמית לחלוטין.
תתארו לכם בקבוק וודקה שמחובר לכל אחד מאיתנו לגוף? אני מניח שגם מי שלא מוגדר מכור היה לוקח לגימה מדי פעם.

לקלמן,

לא נעים לי להרוס לך את התיאוריה אבל למיטב ידיעתי אתה טועה בגדול. אני גר בחו"ל ובמדינה שלי יש מאות קבוצות של SA וכמעט כולם גויים רגילים מכל הסוגים והמינים. בסמיכות לבית שלי יש קבוצה בה כמעט כולם שחורים, ובעיר סמוכה יש קבוצה בה כמעט כולם הודים.

אין לזה שום קשר לאיסור, אלא לעובדה שיש לי תאווה למשהו (מצידי שיהיה אכילת תפוחי אדמה) שאני לא יכול לשלוט בה.

זה אמנם התחיל באוננות אבל מזמן לא שייך לזה. הבעיה שלי היא ההתמכרות עצמה ולא העבירה. כל זמן ששכנעתי את עצמי שהבעיה היא דתית - זה פשוט היה עוד דרך להכחשה עצמית ולטעון שאין לי בעיה. זה היה שקר גמור. כך גם הנסיון לעשות "תשובה" היה טריק דפוק של המוח המעוות שלי לטעון שבעצם אין לי בעיה ולכן כל מה שצריך זה תשובה. זה שטויות במיץ כמובן. יש לי בעיה נפשית ופיזית, והיא לא קשורה בשום פנים ואופן לזה שאני יהודי שומר תורה ומצוות, ממש לא.

וכל זמן שאני לא מבין שאני שונה ואני אלרגי לתאווה - אני ימשיך להישאר בדיוק במקום ממנו אני מנסה כעת לברוח.

אני לא כאן בגלל שמישהו אסר עליי את התאווה. אני כאן בגלל שהחיים שלי נהרסו והייתי רגע אחד לפני שאני מפסיד את כל מה שיש לי בחיים - בלי שום קשר לדת כלשהיא.

אגב, רוב הגברים הנשואים לא מאוננים ואם הם מאוננים זה לא באופן כפייתי. אני לא יודע עד כמה ברור לך המושג הזה של "כפייתי" אבל זה מה שעושה את ההבדל. גבר גם אם הוא חרדי והוא בגד בגלל שלא עמד בנסיון חד פעמי - זה לא עושה אותו מכור ואין לו מה לבוא לכאן. כאן נמצאים אלו שההתמכרות השתלטה להם על החיים והפכו לכפייתיים. גם כאשר אני נשוי באושר עם אישה מקסימה, אני ממשיך לאונן רגע אחרי שקיימנו יחסים, אתה מבין מה הכוונה כפייתי?

ר' זלמן,

אני מצטער שאני לא יכול להסכים איתך לגבי נושא ההתמכרות.

כל ה"לא מכורים" שהזכרת הם בעצם כן מכורים, רק שהם לא מודעים לכך.
המעשן כבד מכור כבר מזמן רק שהוא עוד לא הפנים זאת שהוא מכור.
כך אותו הדבר לגבי זה שלקח סמים הוא זה  ששותה הרבה אלכוהול.
הם מכורים ועוד איך רק שהם עוד לא הפנימו זאת, וזאת בדיוק הסיבה שהם עוד לא הלכו לגמילה, כי הם בטוחים שהם לא מכורים !!!
כמו המשוגע בבית משוגעים שבטוח שהוא "נשיא ארה"ב".

כך גם אנחנו, עד שלא הגענו לכאן, היינו בטוחים שאנחנו בכלל לא מכורים ("השם ישמור"),
אלא יש לנו רק איזה ייצר הרע מידי פעם, מעידה פה ומעידה שם וכולי...

נכון, שיש דברים שאם אדם יעשה אותם בצורה נורמלית הוא לא יהיה מכור אליהם, כמו: אכילה, משחקי מחשב, לאסוף בולים וכולי...
אבל ישנם דברים שיש לכולם אלרגיה אליהם:
1. סמים ותרופות ממכרות.
2. אלכוהול.
3. נשים ותאווה. (בדרך האסורה)

וכל מי יטעם מהדברים אללו כמה ומכה פעמים ועוד בתוספת של מצבים נפשיים מסויימים וודאי בלי צל של ספק שהוא יתמכר (אפילו ללא ידיעתו)

ובנוסף קשה לי לקבל את זה שנולדתי "מכור".
אין דבר כזה !!!
לא נולדים מכורים כמו שלא נולדים עם נטייה חד מגדרית, אלא מעשינו הביאו אותנו לשם !!!

טוב, אתה כמובן לא חייב להסכים איתי, זה בסדר גמור. ביחד עם זה, תרשה לי גם כן לחלוק עליך...

האמת שאני לא מבין מה ההבדל המהותי בשאלה האם נולדתי אלרגי או שאני כעת אלרגי כי התוצאה היא אותו דבר בדיוק. זה נראה לי יותר ויכוח לשם ויכוח מאשר ויכוח עם השלכות מעשיות. בכל אופן, בפתיח לספר הגדול יש חוות דעת ארוכה יחסית של רופא שניהל מחלקה להתמכרות בבית חולים מרכזי בארצות הברית והוא טוען שיש דבר כזה אדם שאלרגי לאלכוהול והוא שונה בטבעו מאדם אחר שאינו אלרגי לכך.

ישנם כאלו שאני מכיר באופן אישי שעישנו סמים באופן יום יומי ולא היו מכורים. זה לא כפי שאתה טוען שהם היו מכורים ולא היו מודעים לכך. איך אני יודע שהם לא היו מכורים? כי ברגע שהם רצו - הם פשוט הפסיקו. אתה מבין את ההבדל בין זה לבין מכור?

אותו דבר לגבי אלכוהוליסטים. יש לי חבר שהיה שותה כמעט כל יום, אבל בלי שום התראה מוקדמת הוא החליט שזה לא מתאים לו יותר והוא פשוט הפסיק. האם אני יכול להפסיק את התאווה ביום אחד? התשובה שלילית.

אז זה לא נכון לומר שכל אחד שטעם מהסמים יותר מידי נהיה מכור. בדיוק כמו שלא נכון לומר שכל מי שקיים הרבה יחסי מין נהיה מכור... אם כן כמעט כל אדם בעולם היה מכור למין. ברור לי שאתה מסכים שזה לא נכון. מה ההבדל ביני לבין אדם רגיל שמקיים יחסי מין בדיוק כמוני? ההבדל פשוט: אצלי זה כפייתי (דהיינו שאני לא יכול להפסיק) ואצל אדם רגיל המין הוא דבר שנתון לבחירה.

לגבי הנקודה האחרונה שלך. לי לא קשה לקבל כלום. אני מוכן לקבל כל דבר שיעזור לי בהחלמה, גם אם תגיד לי שבשביל זה אני צריך להאמין שהירח הוא בצבע זהב. ישנה רק נקודה אחת חשובה בשבילי: האם זה מקדם אותי להחלמה או מרחיק אותי. אם זה מקדם אותך להחלמה להאמין שהתמכרת בעצמך - תאמין בכך. אצלי זה לא מקדם אותי להחלמה, כי זה נותן לי דרך נוספת להכחיש את המצב שלי. וההכחשה הזאת מסוכנת לי נורא, אז אני לא מוכן יותר להתכחש.

(תכל'ס, לא חייבים לומר שנולדנו ככה, אפשר להאמין שזה משהו שהתפתח אצלנו באישיות בגיל צעיר בגלל כל מיני מצבים, ואחר כך התמכרנו כי חיפשנו איפה לברוח. או כל תיאוריה אחרת שתרצה. הכל מקובל עליי כל עוד זה מקדם אותך להחלמה).

:-)))

ר' זלמן היקר, כל מה שאני קורא וכותב כאן מקדם אותי ואני בטוח שהחל ממחר ההתקדמות תתפוס תאוצה.

אבל רק נקודה למחשבה, זה שעישן הרבה או זה ששתה הרבה ויכלו להפסיק בכל רגע,
מה ההבדל בינם לביני, אני גם חשבתי שאני יכול להפסיק בכל רגע ובאמת הפסקתי לתקופות די ארוכות ???

האמת היא שאין שום הבדל, כמו שאני הייתי מדומיין שאני יכול להפסיק (והעובדה שהצלחתי להפסיק לתקופות מסויימות),
כך גם הם מדומיינים שהם יכולים להפסיק.

אני מכיר אדם שעישן הרבה שנים ואז הפסיק לתקופה ארוכה של שנים, ואז פתאום נפלו עליו כמה צרות ומצבי רוח לא נעימים והוא כמו מטורף חיפש סיגריה. --> הוא פשוט לא שלט בעצמו !!!
אז הוא לא היה מכור, בוודאי שכן, רק ההמתכרות לא נותנת לנו שנדע שהיא קיימת בכלל.

גם אני, ברגע שראיתי ב- inbox של המייל שלי את: " שמור עיניך", אמרתי לעצמי: "מה זה שטויות האלו?"
אבל אמרתי לעצמי אולי בכל זאת.
וכשנכנסתי לאתר, אמרתי לעצמי: "נו זה בכלל לא בשבילי, זה בשביל מכורים, אני רחוק מאוד מזה !!!"
ואז לאט לאט הבנתי עם הזמן שאני מכור באותה מידה כמו אלו שהגיעו לשאול תחתית, למרות שאני אפילו לא התקרבתי לשם.

היום אני בטוח שאני מכור וההתמכרות שלי (ולדעתי של כולם) היא לא כמה רחוק הגעתי, אלא כמה רחוק אני עלול להגיע !!!

אני מתפלל למקווה לעוד יום נקי.

בהצלחה לכולנו

יקירי,

אתה אומר דברים נכונים בלי ספק, ובחלקם של הדברים אני לא לגמרי משוכנע כי אני לא באמת מכיר מספיק את הדברים ולא עשיתי אף פעם מחקר... אני מכיר רק את עצמי.

אז בשלב הזה אסכים איתך וברשותך אסכם את הדברים (ואם לא הבנתי אותך - אנא תתקן):

אני אלרגי לנשים ולתאווה.

מה דעתך על זה? לא באמת מעניין אותי האם אנשים אחרים גם כן אלרגיים או לא. מעניין אותי שלי יש בעיה ואני צריך לפתור אותה. נראה לי שהגענו להבנה בנושא.

נכון מאוד.

בהצלחה לכולנו.

באהבה אמיתית

דיל

גם אני אלרגי לנשים ולתאווה.

וואלה, איך הגעת למסקנה הזאת?

אל תשמח כל כך מהר  :-X
זה המצב עכשיו, אבל מאוד יכול להיות שהוא הפיך...
אני מנסה לעבוד על זה, בעוד חדש חדשיים אהיה חכם יותר.