באלי לכתוב כאן הודעה בלי להשקיע ובלי להתייחס לפסיקים שגיאות כתיב. פשוט כותב!
אני שומע פה המון החלמה בעניין הרצח של אמש, המון המון המון המון! צעד שלוש, קבלה, אבא אוהב וכו'.
אבל דיי!! דיי!!!!! כאילו מה?! יש עניין להיות שפוטים של הרצון האלוהי?! נכון, לקבל, והוא אחראי על התוצאות, אבל, כמה אפשר לקבל?!
אבא שמחטיף לילד שלנו סטירה אחר סטירה, האם ה'רווחה' לא תעיף את הילד משם?!
זה לא עיוורון לקרוא לאבא ששולח מרצחים לעבר הילדים שלו (באמצע שהם עובדים אותו!!!) אבא אוהב?! איפה האוהב פה?! איפה?!
וכמה נתרץ את עצמנו בחשבונות שמיים?! כמה שנים?! כמה?!
כל מה שעבדתי על עצמי במשך שנתיים מאז ההגעה לפה התמוסס אתמול! (אני כבר שומע את זמזומי המחלימים "כנראה שלא עבדת נכון..")
אני כותב מתוך צער, יגון, תוגה, כאב, עצב.
חש סטזיס מצד אחד ורעד מצד שני, אין בי כוחות.
אני אוהב אותך אלוקים וסליחה על ההתפרצות ):