ניצוץ יקר, תן לי רק להדגיש איזו נקודה.
יכול להיות שהיא מודגשת לך כדבעי, ואין צורך בדבריי, אבל גם יכול להיות שזה קצת יבהיר את המצב.
עד כמה שאני מבין, הבעיה שלך איננה ראיית סרטים.
אני מכיר אנשים רבים שרואים סרטים מעת לעת, ובכל זאת יש להם חיים תקינים - הם מצליחים לעבוד כמו שצריך, להתקדם בעבודה, וכו'.
הבעיה שלך היא ההתמכרות לצפיה בסרטים.
כשאתה מתעקש כאן בשרשור שלא לוותר על הסרטים, על מה אתה מתעקש, על ההתמכרות לסרטים או על הסרטים עצמם?
האם אתה מוצא בעצמך קול שזועק שהוא רוצה להשתחרר מעול ההתמכרות, שרוצה שלא להיות תלוי בזה, (כפי שזלמן פעם הגדיר שתי נקודות בהתמכרות - א, בלי יכולת לבחור שלא, ב, כמות - רצון לעוד ועוד מבלי לדעת שובעה), שלא להיות משועבד?
אם כן, הרי שאתה לא נדרש לוותר על צפיה בסרטים, להבנתי, ואתה מוזמן לצאת למאבק (מתוך אותה זעקה פנימית, מתוך הבנת המחירים שאתה משלם על כך) כנגד ההתמכרות.
אשמח לשמוע, הן ממך והן משאר חברי הפורום, תגובות לחילוק שעשיתי בין הסרטים ובין ההתמכרות אליהם.