תראה, אני רחוק מלהביע דעה על אדם אחר, ובודאי בנושא כל כך רגיש כמו התמכרות.

מה שכן, אני מרשה לעצמי להעיר שהיה מן הראוי שתרכש קצת יותר ענווה כאשר אתה כותב בנושא הזה, ולכתוב מעט פחות ב"וודאות" על דברים שיש לאנשים אחרים נסיון שונה משלך.

זכותך לחשוב שאתה מכור או לא, שיש לך בחירה חופשית או שאיבדת אותה, שאלוקים רוצה שתהיה נזיר או שתאונן את עצמך לדעת כל חייך - אלו הן הדעות שלך. זכותך גם לכתוב את כל הדברים האלו כאן בשיא התוקף והוודאות כפי שאתה מרגיש. אבל תכתוב שזה מה שנכון עבורך ומה שאתה חושב ויודע, לא מה שנכון עבור כולם.

למשל כשאתה כותב: "ברור לי כשמש בצהריים שהקב"ה נותן לאדם את הבחירה בין טוב ובין רע בכל מצב, גם כשהאדם מרגיש שהוא בלתי נשלט לחלוטין זה חלק מה'טריקים' של יצר הרע, לטעת בו את התחושה המוטעית כאילו הוא בלתי נשלט", אז במקרה שלי זה לא פחות מקשקוש מוחלט (וזה עדיין לא אומר שזה לא נכון במאה אחוז עבורך). לי אין שום בחירה והטריק היחיד הוא להטעות בי תחושה כאילו יש לי שליטה, מה שיוביל אותי במהירות לשימוש נוסף בתאווה. (והראיה הפשוטה היא שמאז שהבנתי שאין לי שליטה - אני נקי במשך יותר משלוש שנים, ולעומת זאת כל זמן שחשבתי שיש לי שליטה - נפלתי בלי הפסקה).

לכן, אם היית רוצה לכתוב את המשפט שלך הייתי כותב אות כך לדוגמא: "ברור לי כשמש בצהריים שהקב"ה נותן לי את הבחירה בין טוב ובין רע בכל מצב, גם כשאני מרגיש שזה בלתי נשלט לחלוטין זה חלק מה'טריקים' של יצר הרע, לטעת בי את התחושה המוטעית כאילו אני בלתי נשלט.

ובנימה אישית. לטעמי אין אמת יותר מוחלטת בנושא של התמכרות מאשר חוסר הבחירה ואיבוד השליטה, ולמרות זאת אני משתדל ככל יכולתי מעולם לא לכתוב שזאת אמת יחידה או מוחלטת אלא שזה מה שעבד עבורי. מי שזה נכון עבורו - מוזמן לחשוב כך. מי שזה לא נכון עבורו - זה בסדר גמור, ואין לנו שום אי-הסכמה. אני רק כותב את הנסיון שלי.

לכבוד סוד הכניעה

קראתי את דבריך, ואני מרכין ראש ומקבל את הערתך על סגנון הכתיבה, וגם מתנצל עם מישהו הרגיש נפגע,

אני גם מסכים עמך שבכל נושא וענין כל אחד יכול להביע את דעתו מה נכון בנוגע אליו ולא מה שנוגע לאחרים.

אבל בכל מה שנוגע לתורה ויהדות אין יותר מאמת אחת, ולכן הנושא של חוסר שליטה בדברים שנוגעים לתורה ומצוות נראה לי לא נכון ונוגד את ערכי התורה, אבל לאחר שקיבלת את ההערתך, אז אני באמת כותב שאולי אני טועה, עכ"פ רק דעת תורה תקבע בזה, ולא כל אחד והרגשתו.

האם אני צודק?

אם מה שנוגע כאן הוא דעת תורה, אז צריך ללכת לשאול רב.

ממה שאני מכיר רבנים שבדקו את הנושא לעומק (ובראשם הרב אברהם טווערסקי, הרב גבריאל ציננער, הרב יהושע שפירא ועוד) אומרים שהתמכרות היא מחלה, שאיבוד שליטה הוא דבר אמיתי, ושמטעמי פיקוח נפש חייבים לשמוע לספונסנר, ללכת לקבוצות ולעשות את הצעדים.

אבל האמת היא שעם כל הכבוד לרבנים, אבל בעניני רפואה התורה עצמה קבעה שמי שמחליט הוא הרופא, ואם יש רופא מומחה שיאמר למישהו שחייב לנסוע בשבת לבית חולים, ואילו הרב יאמר שאין צורך כי לדעתו זה לא פיקוח נפש - אז ברור למי יש לשמוע. זה לא שהרופאים חשובים יותר מרבנים, אלא שהתורה (זאת שמעניקה את הכח לרבנים) קובעת ש"ורפא ירפא" שניתנה רשות לרופא לרפאות, ושבעניני רפואה יש לשמוע לרופאים.

תמיד צריך לשמוע לדעת תורה.

ודעת תורה היא שבעניני רפואה צריך לשמוע לרופא.

לעניננו, הלא זה עצמו הנידון, האם זה נושא רפואי או תורתי.

אולי באמת תרימו את הכפפה, ומנהלי האתר יפנו עם השאלה לגדולי הדור הידועים והמוסכמים על כלל ציבור שומרי תורה ומצוות {מקוה שבדור מפולג כמו שלנו עדיין נשארו אחד או שניים שעונים להגדרה זו}, ויפרסמו את תשובתם פה באתר.

שלום איכפת,

הייתי מציע לך לעשות חיפוש על מילה "רבנים" בפורום.
יש הרבה חומר, בר דנו לא מעט בנושא הזה. אולי זה גם יעזור לך להבין אותנו.

באמת? האם לדעתך השאלה בנוגע לניתוח יכולה להיות שאלה שהכותרת שלה "האם זה נושא רפואי או תורתי"?

ולפנות לרבנים גדולים נשמע לי כמו רעיון גרוע, כי הנושא הוא לא גדלות הרבנים אלא בקיאותם בנושא, וכמובן רוב הרבנים מעולם לא בדקו את הנושא הזה ואין להם מושג בו. רוב הרבנים שהתעסקו עם זה ושאלו חוו"ד של רופאים בתחום חותמים בשתי ידיים על כך שמדובר במחלה לכל דבר וענין.

הייתי מציע לך לקרוא קצת חומר מחקרי בנושא התמכרויות ותבין שמדובר במחלה פיזית לכל דבר, שאפשר למדוד אותה בכלים מדעיים, באופן שלא שונה בהרבה מהדרך בה מודדים לחץ דם או זיהום בדם. יש על כך הרבה ספרים (באנגלית) והמון חומר שנכתב על ידי רופאים שחוקרים את הנושא של ההתמכרויות בעשרות השנים האחרונות.

וכמובן זה לא שום סתירה לזה שיש יצר הרע, ויש אנשים שלא מכורים ואין להם שום מחלה, והם צריכים להתמודד עם היצר והתאווה למין לפי העצות שמובאות בכל ספרי המוסר והחסידות.

יתירה מזו, גם מי שכן מכור, זה לא נותן לו שום "פטור" לומר שהוא חולה, אלא ההיפך, זה מחייב אותו ללכת לטפל במחלה שלו. זה בדיוק כמו אדם שחולה בקלפטומניה, שלא יכול לצאת זכאי במשפט על גניבה בטענת "חולה אני", ובדיוק ההיפך, כאשר הוא יודע שהוא חולה ויודע מה המחלה שלו, הוא מוכרח ומחוייב לטפל במחלה שלו כיון שהיא גורמת לו לעשות דברים אסורים.

שלום לך 'סוד הכניעה' ושלום לך 'יוסי' ושלום לכם כל החברים כולם אהובים כולם ברורים כולם 'גיבורים'.

א.  אני מתחיל להרגיש לא נעים, בפרט למקרא דבריך יוסי היקר: "אולי זה יעזור לך להבין אותנו", אני מרגיש לא בנח עם החלוקה 'אתם' ו'אני', תזכרו שלא סתם הגעתי לפורום הזה, אל תקבלו את דבריי כהתנשאות ח"ו.

ב.  קראתי את תגובתך הרב 'סוד', בעיקר המשפט: "ולפנות לרבנים גדולים נשמע לי כמו רעיון גרוע, כי הנושא הוא לא גדלות הרבנים אלא בקיאותם בנושא, וכמובן רוב הרבנים מעולם לא בדקו את הנושא הזה ואין להם מושג בו. רוב הרבנים שהתעסקו עם זה ושאלו חוו"ד של רופאים בתחום חותמים בשתי ידיים על כך שמדובר במחלה לכל דבר וענין". ואני חושב שאנו גולשים פה לויכוח השקפתי טהור שמקיף את כל תחומי החיים ולא רק בנושא זה, והנושא הוא מה היא ההסתכלות על המושג 'דעת תורה', תרשה לי לנחש שאתה אינך משתייך למחנה החרדי אלא למחנה הדתי, אשמח מאד ללבן אתך את הנושא בהרחבה, אך נראה לי שאנו סוטים מהנושא של פורום זה, אשמח מאד 'לפגוש' אותך בכתובת המייל שלי: A272719@outlook.com.

ג.  אכן בתחילת דבריך כתבת: "באמת? האם לדעתך השאלה בנוגע לניתוח יכולה להיות שאלה שהכותרת שלה "האם זה נושא רפואי או תורתי"?", אז שוב פספסת את הנקודה, על ניתוח אין ספק שהוא ענין רפואי טהור, שהתורה ציותה לנו ולחכמיה לקבל את חוו"ד הרופא, ואילו בנושא שלנו על זה גופא אנו דנים, האם הוא ענין רפואי או תורתי, אני חושב שההבדל פשוט מאד ומובן לכל.

ד. אכן עם סוף דבריך אני מזדהה בהחלט ומאמץ אותם, ואם כן נראה לי שאין לנו ויכוח, עיקר קצפי יצא על אחד שכתב פה שהמכור לא ייענש על כך, ועל זה חשבתי ועדיין חושב שזה נוגד את השקפת היהדות, אכן ברגע שגם אתה מסכים שכיון שיש דרך להתרפאות, אז מוטל חיוב על המכור להתרפאות, ואם הוא לא עושה זאת אז הוא בחר במודע ברע.

ה.  אני שוב מתנצל עם אי מי נפגע מדבריי, ח"ו אני מוקיר ומעריך את כולנו המתמודדים בעוז ובגאון בנסיון הקשה שה' שלח לנו, אוהב אתכם מאד ונהנה מאד ומרגיש תועלת עצומה מהאתר, אולי סגנון כתיבתי קצת מדי חד וחריף, אך מתחת לזה טמון הרבה אהבה והערכה.

לא, דוקא אין לנו מחלוקת בהשקפה. זה ממש לא הענין (ולא נוגע החוג שממנו הגעתי, למרות שטעית בהערכה שלך).

כאשר אדם הולך לרופא, והרופא אומר לו שאם הוא יעשה פעולה מסויימת אז הוא יכול למות כי יש לו מחלה בלב, ואז הוא הוא הולך לרב שלא מבין בבעיות בלב, והרב אומר לו שלא מדובר במשהו מסוכן ועדיף שיילך למקווה - אז אין לי ספק שאין כאן שום שאלה של השקפה.

אם הרב רוצה לחלוק על הרופא, הוא צריך ללמוד איך הלב פועל ומה היא סוג המחלה וכו', ואז הוא יכול לומר את דעתו בנושא הרפואי.

לכן, ישנם רבנים מומחים בנושאים ספציפיים. למשל מי שצריך שאלות בנושא פוריות, לא שואל כל רב אלא רק רבנים שמכירים את הנושא גם מהפן ההלכתי וגם מהפן הרפואי. אחרת אין סיכוי שהתשובה תהיה על פי ההלכה.

ואותו דבר בעניננו. אם אתה רוצה לשאול רב, זה בסדר גמור, אבל תלך לשאול רב שמכיר את הצד הרפואי של המחלה הזאת. ממה שאני  שאלתי, רבנים שמכירים היטב את הצד הרפואי וההלכתי גם יחד - פוסקים מפורש שזאת מחלה. חבר שלי שאל את הרב גבריאל צינער ופסק לו שמדובר על מקרה הלכתי טהור של פיקוח נפש.

את השכר והעונש אני משאיר לאלוקים. זה לא ענין שלי לדון מי ייענש ומי לא, ולא ייצא קצפי גם אם בסוף יוחלט שאני צריך להיות בגהינום לא רק י"א חודש אלא גם כ"ב חודש, העיקר שאעשה את הדבר הנכון ואחיה את החיים כאן כפי שאלוקים רוצה שאחיה אותם.

ואחרי כל זה חשוב לי להדגיש שוב: אני מדבר רק על המקרה שלי, אין לי מושג לא לגביך ולא לגבי אף אחד אחר. ברור לי שיש אנשים שמתמודדים עם יצר הרע, ומקומם איתנו כאן להתחזק, ללמוד, ללכת למקווה ולעשות את כל הדברים שהתורה מציעה לנו לעשות במקרה הזה. כל מה שכתבתי הוא שיש גם אנשים אחרים, ויש גם דעות אחרות, ויש גם מקרים אחרים, והעובדה שאדם אחד יכול לרוץ לדבר מצוה, לא אומרת שאין אנשים נכים בכיסאות גלגלים...

הדיון מרתק, איכפת אני מוכרח לרשום לך כאן, בתור אחד שהתחכך עם כמה גדולי תורה, חלקם מפורסמים מאוד, שבכל נידון שיש בו היבט רפואי/מקצועי הם מבררים את העניין היטב עם הגורמים המוסמכים לאותו נושא, וכמעט תמיד הגישה המקצועית היא זו שקובעת.

השאלה היא, כיצד גדולי התורה בימינו, נוהגים ביחס לנידון שיש בו היבט פסיכולוגי-רוחני "מבלבל (מאוד!) ערמומי ורב עוצמה".

שאלה נוספת היא, כיצד גדולי תורה מתייחסים לתחום חדש, ובייחוד בכל הנוגע לנפש האדם, כאשר הדברים אינם מתבססים על התורה.

בתחילת המצאת החשמל, היו גדולי תורה שסברו שהחשמל אסור בשבת, מכיוון שהאלקטרונים עוברים מרשות לרשות... ההכרה בהתמכרות בכלל ובהתמכרות במין בפרט היא דבר חדש, וגם שיטת הצעדים היא דבר חדש. מכיוון שרבים סבורים כי "חדש אסור מן התורה", בדרך כלל לוקח כמה דורות, עד שישנה נכונות לבחון את הדברים ברצינות. במילים אחרות, כאשר אין תמימות דעים בין הפסיכולוגים לגבי התמכרות ולגבי שיטת הצעדים, קשה מאוד שהרבנים "יעופו על זה" כפי שהדברים מתנהלים בחצרות קדשם כיום...

חברים יקרים!

חשבתי שהדיון מוצה עד תום, ולמרות השגותיי על חלק מהדברים, חשבתי שזה כבר חורג מנושא הפורום וראוי לדיון ציבורי מכובד בבמה אחרת, אבל היות שאני רואה שחלק מהכותבים שוב ושוב חוזרים אל אותה נקודה, אז אבהיר שוב את דעתי אותה ינקתי ממקורות טהורים ביהדות, וכך קיבלתי גם מגדולי ישראל.

אך אקדים ואומר, כשאני מדבר על דעת תורה, אינני מתכוון לכל אחד שהצליח לגבש תחתיו קהילה, או שקיבל איזה הקצאה לבניית בית כנסת, או ש'ירש' מאביו מפעל עם תלמידים או חסידים, לא לאלו כוונתי, אני גם לא מתכוון לרבני מחמד שלמדו קצת, ויודעים לפסוק הלכות הכתובות בשו"ע.

כשאני מדבר מדעת תורה כוונתי לאלו היחידים בדור אשר כל ישותם קודש קדשים להק ולתורתו, מופרשים מכל הבלי העולם, ואין להם בעולמם אלא ד' אמות של הלכה בלתי לה' לבדו. על כגון אלו כתוב במהרש"א איך העיז משה רבינו לעשות דברים על דעתו מבלי לשאול את רשות הקב"ה, ומתרץ שמשה רבינו היה עצמות התורה בעצמו, וכך כל אחד ואחד שמוסר את נפשו בשביל לימוד התורה נהיה עצמות התורה, על גדולי ישראל אלו אני בטוח שהבנתם בנושאים אלו היא פי כמה מכל המומחים שבעולם, כי כל החכמות גנוזות בתורה, ואני אסמוך עליהם גם בעניני רפואה גם אם הרופא יגיד לי אחרת, אני חושב שמי שחושב אחרת, הוא כופר באחד מעיקרי ויסודות הדת.

גדולי ישראל באמת לא מפחדים להתייחס לענינים חדשים, ואם זה נכון הם מבינים את זה ממקור החכמה ה"ה התורה הקדושה.

וסליחה לך הרב מהרני אף גדול בתורה לא חשב לאסור חשמל בגלל האלקטרונים שעוברים מרשות לרשות, זו אפילו לא בדיחה גרועה, זו הוצאת לעז על תורתנו הקדושה.

ואם תנידו ראש ותגידו איזה נאיבי, אז אני מצהיר בזאת אם זה נקרא נאיביות, אז 'אני נאיבי גאה'

זו בדיוק הבעיה, לדעתי. דווקא מפני שהם מופרשים מכל הבלי העולם, הם לא יכולים להבין מה קורה איתי. זה מזכיר לי סיפור על גדול ישראל ששאלו אותו מה מברכים על במבה, והוא שאל "מה זה?", או סיפור אחר על גדול ישראל ששאלו אותו מה מברכים על פיצה, והוא לא ידע מה זה וביקש לראות. הביאו לפניו פיצה והוא השתאה ושאל "אנשים אוכלים את זה?!" (אם באמת "נצא מהקופסה" פיצה אכן לא ממש מעוררת תיאבון במראה החיצוני שלה...). בעיניי, הסיפורים האלה לא מראים על גדלות בתורה, אלא על ניתוק גדול מן המציאות, שמקשה גם על פסיקה שתואמת למציאות, ובייחוד כאשר מדובר בסוגיות סבוכות הרבה יותר מאשר הברכה הנכונה על מיני מאכלים. אני יודע שהדברים שאני כותב קשים ונוקבים, אך בעיניי הם מאוד אמתיים. כמובן, שאין הכוונה שעל גדול בישראל להתעדכן בכל טעם חדש של חטיף שיוצא לשוק, אלא על "דעתו מעורבת עם הבריות" במובן החיובי, שיידע מה קורה עם הבריות.

החכמות אכן גנוזות בתורה, אך ממש לא כל אחד יכול למצוא אותן שם, גם לא אדם גדול. רבי חיים ויטאל כותב, שאפילו כאשר אדם זוכה להשגות של "רוח הקודש", בתחילת הדרך ההשגות שלו מעורבות בשקר. לדעתי, גדולי ישראל רבים יחלקו על הקביעה שלך שמתוך התורה שלמדו הם מבינים ברפואה יותר מהרופא. רבים מחכמי ישראל היו רופאים, והם לא למדו חכמה זו מתוך התורה, אלא הקדישו זמן ללימוד חכמת הרפואה מספרי העמים. גם אותם גדולי ישראל, לא "ידעו" מתוך התורה מהי "במבה" ומהי "פיצה"... ודרך אגב, להתמכרות יש מתכון קצת יותר מסובך משל "במבה".

סליחה על החריפות, אך אני לא ינקתי ממקורות טהורים ביהדות (וגם לא קיבלת מגדולי ישראל) את זה שצריך להשתמש בתאווה (ובאופנים האסורים על פי התורה)... היהדות לא עזרה לי להפסיק (והאמן לי שניסיתי את כל "התרופות" שמצאתי בה). היא אולי רק מתדלקת את רגשות האשמה שלי, שגורמים לי להתחפר יותר בתאווה. אני צריך משהו שיוציא אותי מזה. מצאתי את המשהו הזה כאן. יותר נכון את המישהו הזה. את אלוקים. כן. זה שנתן את התורה! (מזכיר לי קצת את אמרתו של רבי מאיר מפרמישלן, שמתוך הרבה לימוד תורה, אפשר להגיע לשכחת ה' (וכעי"ז כתב המהר"ל בהקדמתו לתפארת ישראל דברים חריפים ביותר). מרוב שחיפשתי בתורה, שכחתי את אלוקים. התורה שלו לא יכולה לעזור לי, אבל הוא יכול וגם עושה זה. הוא ממש נחמד. אני לא צריך "לקרוע את השמיים" בבכיות ותחנונים, רק לבקש בדרך המיוחדת שסלל עבור מכור כמוני.

לגבי נאיביות, ברגע שקצת הפסקתי להיות נאיבי ולחשוב שהתורה הקדושה (ואת זה שהתורה היא קדושה אני אומר ללא שמץ ציניות) תציל אותי מההתמכרות שלי, הפסקתי לאונן. אם התורה מצילה אותך מן החטא - אשריך! ואם לא, אולי כדאי שתעשה לה "רקחות וטבחות"...

נ.ב.1) את הקטע עם האלקטרונים שמעתי בשיעור של רב (ייתכן שאפילו פעמיים בשיעורים של שני רבנים שונים, אך בכך אינני בטוח בוודאות). נ.ב.2) "מרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה". יש כאן הרבה טינה והרבה כאב על זה שהיהדות לא הצליחה לעזור לי. אולי גם הדיון הזה מזכיר לי את עצמי בעבר - משתמש בתאווה ונגרר לתוך דיונים סוערים ברומו של עולם. אני הכי צודק ומבין בעולם הרוח, ואני גם הכי משתמש בתאווה. זה פיצול שהיה קשה לי לשאת.

טהרני העלית נקודה מאוד חשובה.
לשיטתך איכפת, אדם שמטנף את עצמו כמו בלעם הרשע ומדבר על דעת תורה הוא פשוט חוזר על מנטרה ולא מבין ומרגיש באמת מהי תורה ומהי דעת תורה, כאילו בנה בניין מפואר על יסודות רעועים.
מי ששומר ברית יש לו יסוד חזק (וצדיק יסוד עולם) וההסתכלות שלו נכוחה ואמיתית, והמושג דעת תורה יותר מובן ומורגש אצלו, מגיע לדרגות של רחים רבנן, מוקיר רבנן ודחיל מרבנן (גמ׳ שבת אינני זוכר בדיוק את הדף).
לסיכום, נהיה נקיים ונבין יותר את המושגים האלו של תורה, דעת תורה וגדולי תורה, שהם אכן אמת לאמיתה.

איכפת היקר, אני לא יגיב על עליך אם אתה מכור או לא, רק ממה שראיתי
אצל הרבה אנשים, שאני בקשר איתם והם סובלים ולא בתכנית,
שום רב לא יכול לפסוק אם "תורתי או מחלה"
כל בן אדם לעצמו יודע באמת (אם הוא רוצה) מה המצב שלו,
יש לי קשר עם חברים שהם פשוט נופלים מפעם לפעם בגלל יצר הרע, וכו' והם לא מכורים, לא כולם חייבים להיות מכור,
אבל מי שעושה את ה 12 צעדים והכול, לא יכול לעשות לעשות את זה בגלל שזה "חוטא"
הפעולות של התכנית לא כל כך קל,
טלפונים, קבוצות, ספונסר, ועל הכול 12 צעדים,
הייתי מעדיף לפתוח דף גמרא וללמוד 3 שעות רצוף, ולהגיד תהילים, ובתפילה שזה יעזור לי,
אבל לא זכיתי, אלוקים תיכנן לי בשבילי כרגע דרך אחרת,
הבחירה שלי שזה לי לעמוד מול האמת שלי, ואלוקים נתן לי "רק להיום" את הכוח לעשות אותם,
ויש לי עוד כמה חברים שנמצאים באתר ולוקחים מפה כוח להמשך החיים בלי לעשות תכנית, רק כדי להיות קצת יותר מאוזן,
ותודה על הדיון החם, נראה לי שזה הביא תועלת לפורום

חברים יקרים כל אחד בשמו הטוב יבורך!

אני שוב מוצא את עצמי מגיב למרות שחשבתי שהנושא כבר מוצה עד תום, אבל אני שם לב שחלק מכם לקח את דבריי למקום אליו לא התכוונתי כלל, ולכן אבהיר שוב בתקוה שהפעם דבריי יובנו כהלכה.

אני מסכים בלב ונפש שיש אנשים שדוקא רק תכנית 12 הצעדים הצילה ומצילה את חייהם, אני מעריך ואפילו מעריץ את כל אלו שמתמודדים בעוז ובגאון מול התאוה הקשה, ברור לי גם שאף אחד לא יכול לדון את חבירו, כי אף אחד לא מרגיש את הקושי וההתמודדות של השני, וכבר אמר השפת אמת שחז"ל אומרים שאל תדון את חברך עד שתגיע למקומו, והיות ואין מצב שמישהו יהיה ממש במקום ובמצב של החבר שלו לכן אין לדון אף פעם את השני.

יותר מכך, אני סמוך ובטוח שבורא עולם צופה ומביט על ההתמודדויות הקשות שלנו, ועל כל התגברות והתגברות אנו זוכים לשכר גדול בשמים, גם אם בסופו של מאבק קשה ומתיש נפלנו, עדיין הקב"ה ישלם לנו שכר טוב על רצון והמאבק נגד היצה"ר, {לצד העונש על הנפילה בסוף}.

הדבר היחיד שבגינו העליתי את הנושא, היה משפט שא' כתב פה שמי שמכור הוא כמו אלרגי למזון מסויים והוא לא ייענש על כך, אלו דברים שבעייני לא ראויים ולא נכונים בעליל, ועל זה אין לרופא שום סמכות להביע דעה.

כדרכם של דיונים, במהלך הדיון הדיון הוסט שלא במתכוון במה גדולי ישראל מבינים ובמה לא, מה סמכותם וכו' וכו', דיון מעניין ומרתק ובעיקר באמת דיון מאד חשוב בפרט בדור שלנו שהפוליטיקה והציניות הורסים ומערערים הרבה יסודות איתנים ונאמנים שהיו ברורים לאבותינו מדור דוד.

כמו כן הפתיחות לעולם הגדול גרם לנו לקנות הרבה שיטות של גויים ולנסות להעתיק אותם גם עלינו, למרות שאין שום דמיון בין רוח של גוי לנשמה יהודית שהיא חלק אלוה ממעל, וכל ההתייחסות צריך להיות שונה לגמרי.

דבר נוסף שגרם לנו לכך הוא שלדאבוננו רבו הרמאים והרבה מהלובשים איצטלא דרבנן אין תוכם כברם וכל תורתם הוא רק קרדום לחפור בו. ולדאבון לב הדבר גרם לכולנו לספיקות וחולשה במושג אמונת חכמים ודעת תורה.

אבל שוב שיהיה ברור, מנסיון אישי אני יודע כמה קשה ההתמודדות, מי שלא נפל בכך לעולם לא יוכל להבין את הקושי, וגם מי שנפל לא יצליח להבין את הקושי של חבר שלו שנפל, כל אחד והקושי היחודי רק לו, כפי שכבר כתבתי ברור לי שבשמים מעריכים את העמל והיגיעה שלנו להתנקות ולא משנה באיזה שיטה ובאיזה אופן.

אני מקוה שהפעם דבריי הובנו כהלכה.

ה' עמכם גבורי חיל!!!

חודש טוב ומבורך.