איכפת: למה צריך לומר שלפי התוכנית אין בחירה?
מבחינתי אני רואה את הבחירה ככזו שהיא אמנם קיימת תמיד - אבל השאלה בין מה למה. בחירה זה כששתי האפשרויות פחות או יותר שוות. וצריך הסתר פנים כדי שיהיה את זה, אחרת מי יבחר ברע?
אבל כשאחת האפשרויות הרבה יותר חזקה מהשניה - זו לא בחירה. נקודת הבחירה תמיד - במקום ששתי האפשרויות שוות, וצריך לעשות מאמץ "כחוט השערה" כדי להתגבר.
אכן, לא משנה מה המצב הרוחני - תמיד יש בחירה. רק שלפעמים זה בחירה בין לחטוא הרגע או לחכות דקה. בין לחטוא וזהו או לכל הפחות רגע לפני לבקש מה' עזרה אולי יחוס וירחם ויקח ממני את התאוה.
מעבר לזה - זה אולי עוון מצד הנזק שזה גורם לנפש - אבל זה לא פשע כלפי הקב"ה מצד האשמה. והחרטה צריכה להיות על עצם זה שנעשה דבר מזיק אבל אין מקום לתחושות אשמה. למעשה בתשובה אין בכלל מקום לשום אשמה. כל הנושא של חרטה זה צער על החטא ונזקיו, ולא רלוונטי אם זה באשמתי או לא. זה לא מוזכר בשום מקום כחלק מתהליך התשובה ולא במחזור ביום כיפור - זה רק נזק אחד גדול. ("אשמנו" קרבן "אשם" וכו' - זה מלשון שממון. לא מלשון אחריות זה טעות של העברית החדשה.)
אני חושב, שהקב"ה בכוונה עושה לאנשים מסויימים, שהם לא יוכלו לא לחטוא אלא אם כן ילכו בדרך ה12 צעדים, או איך שקוראים לה בזוה"ק "תשובה עילאה או תשובה מאהבה". אתה יודע למה? כי אחרת הם לעולם לא יתקרבו להשם, ולא יתקנו את הבין אדם לחבירו שלהם ואת עצמם.
הבחירה אכן קיימת, אבל הבחירה היא רק על עצם הרצון לעשות הטוב ככל יכולתי בהתאם ליכולותי.
ראיה פשוטה לזה - כל פעם שאני הולך בדרך הזאת אני מצליח. לאו דווקא בענייני התאוה אלא בכל דבר בחיים ברוחניות ואף בגשמיות. לקחת על עצמי רק מה שאני יכול אפילו שזה לא מספיק לפי ההלכה - הביא אותי ללמוד הרבה יותר תורה לקיים הרבה יותר מצוות ולהנצל מהרבה יותר עבירות. ולהיפך - כל פעם שהלכתי על כל הקופה למעלה מיכולתי כדי להגיע רק לדרישות הסף הרשמיות: תמיד נכשלתי והגעתי למקומות יותר גרועים.
עוד ראיה: התאווה תמיד תוקפת אותי רק בזמן שאני לא הולך בדרך הנכונה בעניינים בסיסיים אחרים - למשל בבין אדם לחבירו. היא משמשת לי כתמרור -"אופס טעית בכיוון". ואני בדרך כלל יודע בדיוק למה.
ברמב"ם בהלכות תשובה מוזכר מצב שהקב"ה מונע את התשובה במקרים מסוימים. ולא, זה לא נקמה, הוא פשוט רוצה שהבן אדם יעשה ריסטרט לכל הדרך שהוא הולך בה. לא שישאר הבן אדם שהוא ורק לא יחטא את החטא הספציפי הזה. אותו דבר בזוהר - שכתוב ש"אין לו תשובה" אלא רק בתשובה עילאה - הכוונה שהוא לא יוכל להפסיק לחטוא גם אם ירצה! אלא אם כן יעשה תשובה עילאה הנקראת בלשוננו 12 הצעדים.
הרב פינקוס זצ"ל הוא מספיק דעת תורה? הוא כותב בפירוש ש"תשובה" של עזיבת החטא בכוחות עצמך היא בלתי אפשרית ו"שאלו לחכמה וכו'" ולא נברא בעולם אפשרות כזאת, מה שה' רוצה זה "שנשוב אליו" ובדרך פלא הוא כבר יעשה שנינצל מהחטא.
ועוד משהו קטן: גם אם אי היכולת לא לעבור עבירה היא בגלל דמיון - זה עדיין לגבי החוטא - אי יכולת.
