שלום

אני אברך חסידי
סובל כבר הרבה שנים

כבר ניסיתי הרבה להפסיק, ניסיתי ונפלתי וניסיתי והצלחתי ונפלתי ונפלתי והצלחתי וניסיתי ונפלתי ונפלתי והצלחתי ונפלתי וניסיתי ונפלתי חד גדיא חד גדיא

תכלית אני ממש חסר אונים, בצעדים מתקדמים של יאוש גמור
איך אני יוצא מהבוץ, איך, רבש"ע

שלום חבר,

אם התייאשת - אתה במצב טוב. אנסה להסביר לך קצת מה אני מתכוון במשפט המוזר הזה. אתה מבין, אני הייתי בדיוק במצב שלך לפני שלוש שנים וחמישה חודשים, ולמרות שחשבתי שזה הרגע הכי חשוך בחיים שלי, למעשה זה היה תחילת האור. הייאוש הזה היה עבורי שלב הכרחי כדי שאוכל להתחיל בתהליך של ההחלמה. אני כמו גרעין שצריך להירקב לגמרי כדי שיכול לצמוח ממנו עץ חדש, וכל זמן שנשאר בו קצת חיים - הוא פשוט לא יכול להתחיל את התהליך של הצמיחה.

כל פעם ניסיתי, וכל פעם נפלתי, וכל פעם ניסיתי יותר חזק וכל פעם נפלתי יותר חזק, אבל בכל אלפי הפעמים האלו לא הבנתי את הדבר הפשוט הזה שאומר שאם ניסיתי בכל כוחי ולא הצלחתי - כנראה גם לא אצליח. כל פעם חשבתי שאם רק אנסה יותר חזק - הפעם זה בודאי יצליח. לא הבנתי שאם אני מנסה לטפס על קיר חלק ולא מצליח - זה כנראה כיון שזאת משימה בלתי אפשרית. כמובן שלא סתם חשבתי ככה, אלא כיון שזה היה המסר שקיבלתי מהסביבה ומהעולם בו גדלתי, שהקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו וכן הלאה. לא הבנתי שזה לא המצב שלי.

אבל בסוף, המציאות היתה יותר חזקה מכל הרעיונות עליהם גדלתי, והכאב הביא אותי לאותו רגע של ייאוש שבו הבנתי שלא משנה כמה חזק אנסה ולא משנה כמה כח רצון אגייס כדי להילחם בעצמי, בסוף תמיד זה ייגמר בנפילה נוספת. כאשר ניסיתי הכל ונכשלתי תמיד - כבר היה ברור לי שמשהו לא בסדר.

כעת השאלה היא רק מה זה נותן לי. ייאוש רגיל מהמצב שלי לא יתן לי כלום, כי זה כמו הגרעין שנרקב על השולחן במשרד שלי במקום באדמה... כדי שהצמיחה תתחיל, הגרעין צריך להירקב במקום שבו הוא יכול לצמוח, ובמקרה שלי זה אומר שהייאוש לא היה סתם ייאוש כללי, אלא ייאוש שהביא אותי להבנה שמשהו מאוד בסיסי לא בסדר, ואם כן - אני חייב לפנות לקבל עזרה. במילים אחרות: לבד לא אצליח להתמודד עם הבעיה שלי, זה פשוט גדול עליי. לכן, הצעד הבא שלי היה לפנות לבקשת עזרה.

בהתחלה זה היה פניה לאיש מקצוע. זה לא היה קל להגיע לכורסת הפסיכולוג, אבל זה היה בלתי נמנע. אם אני בבעיה אמיתית - יש צורך גם בפיתרון אמיתי. בשלב הזה כבר הבנתי שאין לי מה לפנות לרב נוסף, כיון שהבעיה היא בי ולא בתורה או במצוות. אם הבעיה היא בי - הפיתרון גם הוא צריך להיות בתוכי. הפסיכולוג היה זה שסיפר לי על הדרך שנקראת 12 הצעדים.

אבל אם לא הייתי מתייאש, לא רק שלא הייתי מגיע אל הפסיכולוג, אלא שגם אם כן הייתי מגיע אליו, לא הייתי יכול להגיע אל הפיתרון שהוא הציע לי, כיון שהפיתרון הזה מתבסס כולו על הצעד הראשון שאומר "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה". בלי הכניעה הזאת, בלי ההודאה במציאות האמיתית של חוסר האונים שלי - אין דרך להתחיל בכלל את הפיתרון.

לכן, אם אתה באמת מיואש, אם אתה באמת מבין שמשהו כאן לא בסדר, אם אתה ממש מפנים את העובדה שלא משנה כמה תנסה - תמיד תגיע בסוף לאותה נקודה של נפילה, אז אתה בכיוון הנכון. אתה מוזמן להיות איתנו ולקבל כאן את מה שרבים רבים מאיתנו קיבלו - את הנס של ההחלמה והחיים.

בריה חדשה כתב:


איך אני יוצא מהבוץ? רבש"ע!
הוא זה שמוציא אותי מהבוץ, כבר 460 יום.
אבל אני צריך ללמוד דרך חדשה להתחבר אליו,
שכנראה היא בשבילי הדרך הראשונה להתחבר אליו באמת.
כמה שהייתי מחובר, ואפילו מחובר מאוד, לא היה אלא אחיזת עיניים עצמית.
היום למדתי דרך האתר והתכנית שבו להיות מחובר באמת.
היום אני מחובר קצת. ממש קצת. אבל באמת.
והקצת הזה גורם לנס אלוקי שמתחולל אצלי. נס אלוקי ששומר אותי נקי.

שלום איש יקר,
הישאר כאן ותמצא את הפתרון בע"ה. גם אני מצאתי אותו אחרי יותר מעשרים שנה של ייאוש מוחלט.
בהצלחה.

תודה לך סוד הכניעה על הבהירות של הודעתך רבת התוכן. היא בוודאי תעזור לי לעשות צעד, שהוא אמיץ מבחינתי.

טהרני, תודה לך. 460 יום!! בלתי נתפס!!

אדם יסודו, "עשרים שנה" עושה לי צמרמורת - כי גם אני כעת בשנת העשרים מאז שנפלתי לבור!!

"בריה חדשה" גם בשבילי זה היה נראה בלתי נתפס.
כשהגעתי לכאן לא האמנתי שאני יכול לעבור שנה בלי לצרוך תאווה בשום דרך (למעט קצת מבטים ומחשבות, בדרך כלל למשך זמן קצר).
אם תסתכל בחתימה של "סוד הכניעה", תראה שאלוקים הגדול והאוהב חולל עבורו את הנס הזה במשך כשלוש וחצי שנים(!!!).

לי מאוד עזר "לקפוץ למים". ללכת על הכיוון החדש המוצע כאן במלוא המרץ, ולנסות לאמץ את כל הכלים המוצעים כאן.

בהצלחה!

נ.ב. אם תרצה, אשמח להיות איתך בקשר טלפוני, או בהודעות פרטיות. תוכל לשלוח לי הודעה פרטית באמצעות לחיצה על הסמל של "בלון השיחה" שמופיע מתחת לכינוי שלי.

יש תקווה!
אחרי יותר מעשרים שנה של ייאוש מוחלט זכיתי ואני זוכה לבלתי ייאמן. יש חיים אחרי המוות הרוחני.
שתזכה גם אתה.

שלום חבר
כשאני קורא אותך אני נזכר בימים הראשונים שהכרתי את הפורום וגיליתי את המושג הזה שנקרא "מכור לתאווה".
מצד אחד זה מאוד שימח אותי כשהצלחתי לקרוא שם לבעיה שלי והצלחתי להבין מה קורה איתי. מצד שני זה ייאש אותי והבהיל אותי כשהבנתי שזה באמת משהו רציני וחסר שליטה.
אני אסיר תודה שבחרתי בדרך של להמשיך ולהיות כאן בלי להתייאש. להתחיל לבדוק מה זה אומר 'תוכנית 12 הצעדים', ולהתחיל לעבוד אותה.
זה לא לקח לי יום אחד. לקח לי גם זמן להבין את המושגים ולקלוט את אופן עשיית הדברים (אני עדיין לומד).
אבל תכל'ס זה עובד. על אף שלא כל הזמן הייתי נקי, רוב הזמן הייתי נקי וראיתי שיפור הולך וגדל בכל תחומי החיים שלי. קיבלתי המון מתנות מהתוכנית הזאת ואני עדיין מקבל.
היום אני נקי כבר 252 יום (מספר הזוי מבחינתי) ואני נמצא במקום מאוד טוב בחיים שלי. מקום שלא דמיינתי עליו אפילו בחלומות הורודים ביתר.
אני מאחל לך בהצלחה. מאחל לך שתפסיק לסבול ותקח את התוכנית הזאת ברצינות (אם נראה לך שהיא מתאימה לך).
זה בהחלט לא קל. יש כאן עבודה רצינית ואמיתית על כל החיים, ולומדים כאן לשנות את הגישה השגויה שחיינו עד היום על פיה. זה מצריך הרבה אומץ. אבל מנסיון שלי ככל שמשקיעים יותר מקבלים יותר, ופי אלף.
תמשיך להיות איתנו.
אוהב אותך

אין לי מילים. אני פשוט בוכה!
האומנם??

האמת שאני כבר בקשר קרוב לשנה עם חברים מהתוכנית הזו, אבל לא מכאן אלא חברים מארה"ב, ועזרו וכבר הייתי נקי יותר ממאה ימים, אבל אז באה המפולת האין סופית

מוכר לגמרי. הגעתי הנה לפני יותר מ3 שנים הצלחתי להישאר נקי בהתרגשות גדולה 180 יום ואז נפלתי עם כאב נורא. התרוממתי שוב כמה חדשים ושוב התרסקתי ושוב 9 חדשים ועוד פעם נפילות. ההרגשה הייתה של ייאוש נוראי הרבה יותר מהנפילות שהיו לפני שהכרתי את התכנית.

בחסדי ה' כל נפילה לימדה אותי עוד משהו שצריך לעשות ועוד משהו. היום באופן לא ברור מאליו אני נקי 275 יום עם שפיות הולכת וגוברת. אני מבין את המקום הכאוב שאתה נמצא בו הייתי שם לא פעם אחת ואני יכול לומר לך שאם הצלחת להישאר נקי 100 ימים יש לך סיכוי טוב מאד להתחיל שוב בדרך. קח ספונסר ותתחיל לזוז. דברים טובים יקרו לך.

אתה מוזמן לפנות אלי באישי ולקבל את מספר הטלפון שלי.
אוהב

שלום חבר יקר,

ענו לך כאן מגוון חברים במגוון סיגנונות,
אני מאמין לפי איך שאתה כותב,
שאתה תעלה במהירות על רכבת ההחלמה שלנו,
הרכבת שמאחדת את כולנו כאן,שכאבו את הכאב הבלתי נתפס הזה !!!
אנחנו מרגישים אותך,,חזק חזק בלב,,
בהצלחה רבה בדרך החדשה !!

חבר יקר,

אתה כותב שאתה מחו"ל ושאתה בקשר כבר תקופה ארוכה עם חברים מהתכנית אבל זה לא עוזר לך. אני מרשה לעצמי לעשות אחד ועוד אחד ולנחש כמה דברים נוספים, אבל כמובן יכול להיות שאני טועה.

גם אני התחלתי את התכנית בחו"ל, בקבוצות הטלפוניות של שמור עיניך, ואני חייב להם את חיי (ביחד עם אנשים נוספים כמו הפסיכולוג ששלח אותי אל הקבוצות האלו, ועוד שליחים נוספים שהיו לאלוקים ועדיין יש לו כל יום לשמור אותי נקי). אני האחרון לזרוק אבן לבאר ממנה שתיתי, אבל אני מוכרח לציין שהגישה אותה פגשתי שם היא גישה שעבורי היא בעייתית (בלשון המעטה). הגישה כאילו הצעדים זה איזה קורס שאפשר לעבור בכך וכך ימים ואז לצאת לחופש, בלי להיפגש ולהתחייב להחלמה - זה פשוט לא עובד.

לא לחינם פגשתי כל כך הרבה חברים מחו"ל שהגיעו דרך שמור עיניך אבל היום הם ב SA והם בעלי רגשות מעורבים לכל הענין הזה. מצד אחד הם חייבים תודה לשמור עיניך שהביאו אותם אל הפיתרון, ומצד שני יש בהם כעס או מרמור על כך שלא נתנו להם את הפיתרון בשלימותו ובמקום זה הציגו להם חלקי פיתרון שלא עזרו להם.

תראה, יש לנו כאן עסק עם בעיה רצינית באמת, ולכן גם הפיתרון צריך להיות רציני מאוד. אחד הדברים שהקבוצות הטלפוניות של שמור עיניך בחו"ל מציעות הן להמשיך לשמור על אנונימיות גמורה, בלי לעשות את הצעד ההכרחי של להגיע לקבוצות חיות, לפגוש אנשים אמיתייים ולהפסיק את הבריחה - אבל זה לא עובד. אי אפשר להמשיך לחיות בהכחשה ולעלות תחת שם אנונימי, בלי להיות מוכנים לקחת סיכון בחשיפה עצמית. כדי להחלים אני חייב להפסיק את הבושה והאשמה הרעילים, וזה לא יכול להתרחש כשאני ממשיך לחבוש מסכה כל יום כאשר אני רוצה להחלים.

זאת נקודה קריטית, לא סתם עוד איזה "פרט" בתהליך ההחלמה. נכון שלא כתוב בשום מקום ב12 הצעדים "הגענו לקבוצות חיות", אבל זה כל כך ברור שאין צורך לכתוב את זה (ואגב בספר הלבן זה כן כתוב וזה מכונה צעד 0).

החלמה היא עסק רציני, לא תחביב לשעות הפנאי עבור "ניק" אנונימי שאין לו שום דבר עם מי שאני ומה שאני. אם אני רוצה להחלים - יש לזה מחיר (וכמובן שגם אם אני לא רוצה להחלים יש לזה מחיר...).

אז יכול להיות שבכלל כתבתי כאן דברים שלא שייכים אליך ואם כן אבקש את סליחתך, אבל אם יש מצב שזה בערך מה שעבר עליך - אני מזמין אותך להצטרף אלינו למסע אמיתי של החלמה שכולל הפסקת הבושה והאשמה, הסרת המסיכה והתחלה של חיים בריאים ושפויים.

נ.ב. גם אני מתגורר בחו"ל ואתה מוזמן לפנות אליי באישי ואתן לך את מספר הטלפון שלי אם אתה מעוניין.

תודה לכולכם אתם ממש מחזקים אותי, יש לי סיכוי ותקוה, הלוואי! אוי כמה אפשר

הרב סוד, אני דווקא לא מחו"ל, רק התחברתי לשם בגלל שפת האידיש שיותר רגיל אצלי