בס"ד
חשבתי הרבה על כל הדיונים באשכול והגעתי לכמה מסקנות, שנכונים לגביי!

א. התאווה היא לא אני, היא חולי שכרגע הוא חלק ממני! זה הבדל גדול!
ב. הפתרון האמיתי הוא טיפול שורשי ועמוק, שרבים מחבירנו עושים אותו בקבוצה טלפונית ובשיטת הצעדים (ואני בדרך להגיע לקבוצה התמיכה..)
ג. הגבורה האמיתית היא להיכנע כלפי ה'. מה שלפעמים אני מדמיין עובד ה' גיבור חייל הוא לא בהכרח נכון!
ד. שיטת הבריחה היא נכונה ואף נצרכת עבורי, בתנאי שהיא בריחה תודעתית ולא חיצונית. והיא רק אחת מן הטקטיקות שבדרך ולא הפיתרון האמיתי.

בס"ד

אם נסתכל מנקודת מבט יהודית אפשר לפטור את התהיות היסודיות של הבנת התאווה(נניח כרגע את המאבק בצד).
האדם הוא יצור המורכב מנשמה,גוף,ויצר הרע,הנשמה רוצה בהנאות רוחניות הגוף רוצה בהנאות חומריות,עד כאן אין סיבה שתהיה התנגשות,שהריי מי שמתבונן לעומק כל עבודתו של היהודי הוא קידוש החומר בבסיסו,אך היצר הרע רוצה לגרום לתאוות הגוף לנטות למקום שלילי.
מה שאמר זלמן שהתאווה היא חלק ממנו נכון חלקית,אנו אכן עשויים מנשמה וגוף,ולגוף יש תאווה זו,אך היצר הרע שאינו חלק מאיתנו ממש אלא העלוקה המוצצת מדמנו ומבקשת לשלוט בגופנו מבקש לנטות את התאווה לצרכיו,כך שעצם הרצון להשתמש בתאווה לדבר שלילי אינה חלק מזלמן ,על אף שעצם התאווה היא כן,רק שכרגע היא מנותבת ע"י היצר הרע ,מה שנראה כאילו חלק מזלמן הוא ח"ו היצר הרע בכבודו ובעצמו.
חז"ל אמרו אדם ששונה בעברה נעשית לו כהיתר,וכי אם אני חוזר על עברה הרבה פעמים אני אכן פתאום רואה את זה שכלית כדבר מותר?האם משהוא כאן בפורום לאחר שעשה כ"כ הרבה פגמים בברית רואה בדבר היתיר?
אלא שראה לי הפירוש כך-שאם חוזר יותר מדיי על העברה נעשית לו כהיתיר,מה ההיתר חלק ממהות האדם וצורך קיומי של גופו,אף העברה הופכת להיות חלק מהקטגוריה של צורכי הגוף המניים.

מה חז"ל מייעצים במצב זה אינני יודע,אך כפי שראיתי פעם בספר משיבת נפש כששאל רבי נתן את רבי נחמן שאלה מסויימת הסותרת לכאורה בין הנהגת ההתבודדות שהנהיג רבי נחמן ובין עקרונות הבחירה,ענה לו רבי נחמן כלאחר יד,כאומר לו אף על פי כן כך צריך לנהוג.
אם יש עקרונות שעובדים ועוזרים לאנשים להיפטר מהעברה (שהיא גם כן תאווה),מה לנו להתפלפל בכך,אין לנו אלא לקיים את העקרונות ולקיים רצון השם.
אני לא אומר יש שלבים שונים בהתמכרות,לי אישית הבריחה עזרה,הפילטר עזר,יתכן שלאחר זה לא יעזור כי הוא שקוע עמוק יותר.
מה גם שאיני חושב שיש סתירה,אם נעשית העבירה כהיתר הריי שהיא כצורך הגוף ממש,היכול אדם שהוא במהותו חלקו גוף לבטל חלק זה שלו לגמרי?-לא אלא לנתבו כמו שכתבתי,אך מצב זה שהעברה הפכה להיות צורך הגוף לאן אפשר לנתב עברה?
אין אפשרות אלא לומר שאנו אנוסים לעשות את העברה ברמה כזו או אחרת,יש אחר שהבריחה תעזור לו,יש אחד ש12 השלבים,אך שכל אחד מהמצבים אנו צריכים להבין שאנו אנוסים,וללא תפילה להשם יומם כל יום כבן לאביו ותלמיד לרבו במילים שלנו לבורא העולם שיושיענו,ולהבין שרק הוא יוכל להוציא אותנו מכאן,ללא ספק ניוושע,מי שצריך לברוח יקבל את הכח והאומץ להשים פילטר חזק או לבטל את האינטרנט לגמרי כל אחד כפי עניינו,ומי שצריך את 12 הצעדים יצליח בהם ויעשה חייל ב"ה.
כמבן בכל מצב צריך לקחת בחשבון את הבעיה הפנימית ,
שגם אותה נמצא רק עם סיעתא דשמייא גדולה ולטפל בה,אחרת כל העבודה אינה אלא מהשפה ולחוץ וכמו האלכהוליסט הייבש שתיארו פה פעם,הנקודה היא לקחת את השם איתך למסע לספר לו כל מה שעובר עליך ולהתחנן לעזרה,
ע"י תפילה שזה המהלך היחידי שהנשמה יכולה לבצע במצב של אונס הכל יבוא על מקומו בשלום.

אני מסכים עם הדברים שלך, אבל ברשותך רק אוסיף הערה אחת קטנה (למרות שבעיקרון אני לא מסתכל על הנושא כאן כעבירה אלא כמחלה).

רבי חיים ויטאל כותב שלכל יהודי יש שתי נשמות ומביא על זה הוכחה מהפסוק שנאמר "ונשמות אני עשיתי" - לשון רבים. לפי דבריו, היצר הרע הוא לא עלוקה בכלל אלא חלק אינטגרלי ממני לא פחות מאשר היצר הטוב, אלא אפילו יותר, כיון שהיצר הרע הוא חלק ממני מהרגע שנולדתי, ואילו היצר הטוב נכנס באופן מלא רק בבר מצוה (לכן היצה"ר נקרא מלך זקן וכסיל. הוא זקן כי הוא הראשון שהגיע לכאן).

לכן הרצון להשתמש בתאווה לדבר שלילי הוא חלק ממני, והעבודה שלי בעולם היא שהיצר הרע לא ינצח אלא שהיצר הטוב ינצח. שני הכוחות הם חלק ממני, והמלחמה ביניהם היא מי יותר חזק ומי שולט בפועל במחשבה דיבור ומעשה שלי.

לילה טוב

zalmen כתב on 16 מאי 2012 02:53:


בס"ד

אני מניח שאפשר להגדיר אדם שאנוס לעברה כחולה,כי בפועל אין כאן עברה בשעת אונס.

לא רציתי להכנס לרובד כזה כי אין לי בקיאות בכך-"אין לנו עסק בניסתרות",אך בכל מקרה אנסה להסביר זאת על פי מה שכתבתה,
נראה לי שעשיתה קצת סלט,הקטע של השתיי נשמות לא קשור לחלק של היצר הרע,שכן היצר הרע אינו נשמה לכל הדעות,אלא מלאך המופקד להחטיא בני אדם,וגם הוא לא נולד איתך אלא נכנס אליך בלידה "לפתח חטאת רובץ" ברגע הלידה הוא נכנס,הנשמה אכן נכנסת לגוף בבר המצוה אך האדם נולד לפני כניסת הנשמה עם נפש ורוח כשה הנפש היא החלק הבהמי של התאווה והרוח הוא החלק הרוחני,וחלקים אלה נמצאים גם לפני הלידה בשונה מיצר הרע,כך שהקדושה קדמה,מה גם שלא משנה מי קדם אלא מה החלק האמיתי של האדם,האדם מורכב מנפש רוח נשמה ומי שזוכה חיה יחידה,הנפש הוא כניזכר לעיל ,רוח  זה מה שיש גם בגויים בעזרתו הם עושים מצוות נשמה זה החלק היהודי,היצר הרע אינו חלק מהישות היהודית,שמעתי פעם רב שתיאר זאת שהיצר הרע הוא כמו מעטפת שעוטפת את הנשמה אך אינה חלק ממנה,כך שדימויי העלוקה דיי מתאים.

חבר יקר,

אתה כותב דברים מעניינים.
עם חלקם אני מסכים ועם החלק האחר אני לא מסכים.

אתה כותב שאין התנגשות בין הגוף לנשמה.
היא גופא קשיא. זוהי ההתנגשות הגדולה ביותר: הגוף מושך למטה (לחומריות) ולהנשמה מושכת למעלה (לרוחניות).
הגוף לא רוצה רוחניות (מה שהנשמה רוצה) והנשמה לא רוצה גשמיות (מה שהגוף רוצה).

אח"כ אתה כותב:
jhhctu כתב on 16 מאי 2012 01:45:


כמו זלמן הגיב לך קודם: זה ממש לא נכון.
ייצר הרע שלי הוא חלק בלתי נפרד ממני.
אור החיים הקדוש מדבר על זה המון:
אפילו בחמ"ל שלי שאני שם מחפש תחבולות איך לתקוף את יצר הרע, יצר הרע נמצא שם ומייעץ לי איך לתקוף את עצמו. אבסורד !!!
וגם לגבי העניין של "נעשית לו כהיתר" - כל מי שמכור לתאווה העבירות נעשות לו כהיתר גמור !!!
עכשו אני אסביר את הכוונה בזה:
מה התכוונו חז"ל בזה?
מה, אם נשאל את מי שגנב עשרות פעמים האם מותר לגנוב, מה הוא יענה?
הוא יענה שאסור לגנוב. אז איך חז"ל אומרים שנעשית לו כהיתר?
אז אם כן הפירוש הוא אחר. הכוונה בזה היא שככל שאדם עובר יותר ויותר עבירות הייצר הרע שבו מתגבר על חשבון החלק הרוחני.
ואז יוצא שיש בו יותר גשמיות-בהמיות מאשר רוחניות ולכן גופו נוטה יותר לעבור עבירות, מבלי שהייצר הטוב יכול בכלל לעשות  משהו !!! וכן הלאה והלאה עד שהוא נעשה ממש בהמי ולא שואל אותנו בכלל אם מותר או אסור, אלא עובר עבירות בלי חשבון בכלל.
אור החיים הקדוש מרבה להסביר זאת בפרשת  ויחי על הפסוק: "...ראשית אוני..."(הברכות של יעקב אבינו לראובן).
הוא אומר שם שכל רוחניות שבאדם מורכבת משלושה חלקים: קדושה, חול וטומאה ולכל אחד יש מינון שונה של כל אחד מהמרכיבים.
ככל שאדם מרבה במעשי קדושה החלק הקדושה שבו גודל ע"ח חלקים אחרים וכך בטומאה וכך בחול.
וכך גם אני (המכור לתאווה) לא שולט בעצמי כאשר אני עובר עבירות כמו הוצאה זרע לבטלה.
אם תשאל אותי האם זה מותר? אני אומר לך שבוודאי שזה אסור, אבל מה לעשות שאני לא שולט בעצמי?

ועכשו, לגבי המשך דבריך, אני מסכים בהחלט.
אנו חולים כמו ככל החולים וצריכים ריפוי למחלתנו ולריפוי אין שום קשר לנשמות, לרוחניות, לדת בכלל.
אנו כמובן יכולים להתפלל, אך התפילה לא קשורה בכלל לריפוי. התפילה יכולה רק לעזור לי להבין שרק אם הצמד להוראות הרופא הצליח להתרפא. ולדידן הכוונה היא הצמדות מלאה לתוכנית 12 הצעדים !!!

בהצלחה לכולנו

שמואל.

אני לא לגמרי מסכים עם מה שכתבת ולפי מה שלמדתי זה קצת שונה, אבל נראה לי שהדיון בזה הוא לא רלוונטי כיון שהמסקנה של כולם כאן היא אחת:

כולם מסכימים (אלא אם כן לא הבנתי נכון) שזאת מחלה ושצריך לטפל בה בכל כלי ודרך שמוכיחה הצלחה.

אם כן - בואו נטפל במחלה שלנו!

בס"ד

האמת שאני לא רואה סתירה בין מה שכתבתי למה שאתה כותב,נראה שלא הבנתה את הכוונה שלי.
1.נשמה וגוף-הכוונה שלי שאין התנגשות ביניהם,זה שאפשר לגשר ביניהם כך שכל הצדדים יהיו מרוצים,בעולם הגשמי שלנו למעשה אין לנו דבר רוחני לחלוטין שאנו יכולים לבצע,הכל מעורב בחומר,ועם כל זאת מעשינו המעורבים בגשמיוןת הופכים להיות רוחניים,אפילו הנחת תפילין מצבה עם קדושה עליונה למעשה זו קשירה של עורות בהמה ליד ולראש,עם קלף שגם עשוי מעור בהמה ועם כתב שעשויי מחומרים טבעיים,אך האפקט החורני שמעשה זה עושה הופך אותו לקדוש.הנקודה היא שכל דבר בגשמיות אפשר להמירו לקדושה,הכל תלויי בזמן והמקום.
ודאי שאדם שעושה מעשים גשמיים לצורך אותם המעשים ולא למטרות רוחניות,עלול להימשך ולהמירם למעשים שליליים,וזהו תפקיד היצר הרע למשוך אותו לרע שבחומריות,החומריות כשלעצמה היא דבר נייטרלי,בימות משיח אומר הרמח"ל יהיה את הגוף והנשמה ובהיצתרפם שנייהם יעלו במדרגה יותר ממה שהנשמה הייתה כשלעצמה בהיותה בגן עדן,הרעיון הוא קידוש החומר,וליצר הרע קילקולו.

בנוגע ליצר הרע-נכון שכעת שיצר הרע נכנס באדם הוא נראה ומתפקד כחלק ממנו,לכן הוא לא צריך לבוא מבחוץ ולשכנע אותנו לחטוא,הוא לוחש לנו באוזן ומבעירנו לתאווה,לרע שבחומריות,אך הוא אינו באמת חלק מהאדם האדם לא מורכב מנפש רוח נשמה חיה יחידה ויצר הרע,ללא יצר הרע האדם עם תאוותיו החומריות(נפש) היה מסתדר מצויין והיה צדיק,כי יש רק צד אחד של הנשמה שמושך את התאוות החומריות לקדושה.
נכון היצר הרע נמצא גם במחשבותינו,אחרת כיצד יגרום לנו לחשוב ולשים לב לאישה הלא צנוע מימין ולהבעיר את התאווה,בחשבות על כיצד להביס את היצר הרע הוא גם נמצא ,אך ממש לא במטרה לייעץ כיצד להפילו,אלא כיצד להפיל אותנו במסווה של להפיל אותו,כמה פעמים היצר הרע מייעץ לו דברים שהם של קדושה ממש בכוונה,שהם יותר מכפי כוחו,רק כדי להפילו ולאחר מכן לדרוך עליו ולהביאו לידי ייאוש ולעוד עברות.
הנקודה היא שוודאי הוא בתוכנו,בכל רובד שבנו,אך הוא אינו חלק מהאדם אלא לוקח חלקים קיימים באדם ומושכם לכיוון שלילי,בין אם מדובר במשיכה שחומר האסור בין אם במשיכה לקדושה לכאורה שתרסק אותנו במהרה,כמה פעמים היצר הרע נותן לנו שאיפות בקדושה ענקיות ולוחש לנו שאנו מוכרחים להגיע לשם בכל מחיר ואם לא אנו לא שווים כלום,כמה פעמים במלחמה פה בתאווה שהוא מנתב אותנו אליהה,הוא לוחש לנו כל צעד שאנו מתקדמים שכל מה שעשינו עד עכשיו הוא כלום ואנו מוכרחים להגיע לנקוד פלונית וגם כשהגענו לנקודה הוא מציב עוד נקודה הרחק ואומר שמה שעשינו עד עכשיו הוא לא כלום,ובכך רוצה להפילנו בלגרום לנו לחשוב שמאחר ולא התקדמנו כלל אין זו נפילה גדולה אם ניפול עכשיו בתאווה..

לגבי קדושה חול וטומאה,אני לא חושב שזה חולק על מה שכתבתי,החול כמו מחוץ לאדם גם בתוכו,הוא החלק הנייטרלי,הקדושה זה החלקים שהנשמה קידשה מתוך החול ע"י שימוש בגוף למעשים טובים,הטומאה הם החלקים של החול באדם שתקלקלו מתוך השימוש לרע בגוף האדם.
אני אתן דוגמא מוחשית-אדם אוכל מאכל מסויים אם יאכל אותו ללא ברכה הריי שהוא מטמא ומקלקל את אותו מאכל,שנעשה בו דבר איסור וכנגד זה בגופו החלקים הקשורים באותו איסור מטמאים-"מתקלקל ומקלקל העולם עימו"ואם ברך ואוכל לצורך עבודת השם,הריי הוא מקדש את המאכל אותו הוא אוכל ומקדש בעצמו את החלק התלויי במצווה זו,הוא מתעלה ומעלה העולם עימו.

האם זה על גבי הנשמה שבו,לא,הנשמה לא מצטמצמת החלקים בגוף האדם מטמאים,עד שנהיה טמא כולו ר"ל,
אני לעשה הסברתי את מהלך המאבק ואתה הסברתה את התוצאה שלו,אני תארתי מצב שבו אדם נהיה אנוס ואתה כתבתה מדוע.
אני לא רואה סיבה שתחשוב שיש פה חילוק בינינו בהבנה,פשוט הסתכלת מנקודת מבט שונה.

כתבתה-"ולריפוי אין שום קשר לנשמות, לרוחניות, לדת בכלל",רק בזה אני לא מסכים איתך ללגמרי,דווקא בדבר שלכאורה אתה מסכים איתי,כי לא לזה התכוונתי.
אני לא אמרתי שאין לזה קשר לרוחניות נשמות או דת,אם זה היה כך זה לא היה פועל,כי אנו במהותינו עשויים מנשמה רוחניות ודת,אלא שאין אנו יודעים כיצד ואיפה בדיוק ובאיזה נקודה הדברים האלו עוזרים לרוחניות שבנו,אם נתאמץ מספיק אני בטוח שנגלה,אך זה לא צריך לעניין אותנו,שכן אנו חפצים בתוצאה ולא במהלך,כמו שאיננו מעוניינים להבין כיצד תרופה משפיעה על גופנו לרפותו,וודאי שזה קשור גם ברוחניות אך לא מעניין אותנו כיצד אלא בתוצאה שהיא הריפויי.
כתבתה-"אנו כמובן יכולים להתפלל, אך התפילה לא קשורה בכלל לריפוי. התפילה יכולה רק לעזור לי להבין שרק אם הצמד להוראות הרופא הצליח להתרפא",זה לא מה שאני כתבתי,לדעתי התפילה היא חלק אינטגרלי בריפויי,התפילה היא למעשה ביטול להשם המטבטא במעשים,בקשת עזרה וישועה,כשה אדם בתפלל באופן שתיארתי על בסיס יומי,הוא יצליח בקלות ובשלמות לבצע את השלב הזה בתוכנית 12 הצעדים,זה אחד מהנקודות שאני רואה שרבי נחמן עלה עליהה במילחמה בתאווה,רק לא קרא לה בשם ולא הסביר את המטרה שבתפילה,כמובן שהתפילה ג"כ עוזרת להימנע מניסיון מה שתוכנית 12 הצעדים לא תמיד יכולה,ועוד שהיא מקרבת את קץ הריפויי,כי כמו כל דבר שאדם מתפלל כדיי לקבלו צריך סך תפילות מסויים,גם כאן אפשר לקבל מתנות מהשם כבהמות בזמן הקצוב,אך אנו כיהודים יכולים לזרז מהלכים בעזרת התפילה,זה החלק הפסיכולוגי ורוחני שאני רואה בתפילה שהם הכרחיים לריפויי לא פחות.
האם אדם שח"ו יש לו סרטן ומקבל טיפולים כימוטרפיים,צריך לומר לעצמו,מאחר אני מקבל טיפול איני צריך להתפלל שכן התפילה היא רק לצורך הצמדות להוראות הריפויי ואני הריי נצמד עליהם,ממש לא,התפילה היא חלק לא פחות חשוב ביריפוי והצלחתו במהרה.
מה גם שעצם התפילה עוזרת לאדם להתמודד בשעת החולי עם הקשיים.
בדיוק כך במקרה שלנו.

צהריים טובים.

ידידי, אכתוב בקצרה כי הדברים מתארכים כאן.

ראשית, ברור שצריך להתפלל. צעד 11 בתכנית הוא כולו "תפילה והרהורים".

יחד עם זאת, כדאי לזכור שאצלנו לפעמים הערבוב בין הדת לבין הרוחניות וההחלמה יכול להיות קטלני - בשונה מהדוגמא שהבאת עם אדם חולה פיזית. אדם שחולה פיזית, בדרך כלל יעשה את הוראות הרופא במילואם ובמקביל יתפלל כי ברור לו שהוא צריך את שניהם. אצלנו הרבה פעמים ישנו בלבול ומנסים לעשות "תשובה" ולהתקרב לה' בלי הטיפול במחלה.

כל אחד שעבר את זה יודע על מה אני מדבר, ויודע כמה קטלני היה הערבוב הלא נכון בין כל המושגים, למרות שהם מאוד דומים.

מה שבטוח: כולנו מסכימים על הדרכים ורק מתווכחים על הגדרות שונות ומשונות...

zalmen כתב on 16 מאי 2012 12:21:

בס"ד
להתפלל ולא לקבל את הטיפול הריי שזה יצר הרע שצריך להתגבר עליו,מהסוג שלכאורה"מושך לקדושה" אך למעשה קורא לחושך אור ולאור חושך.
למעשה לא צריך היה לקרות דבר זה אם אנשים באמת היו מאמינים בחרטא ווידוי וקבלה לעתיד כתשובה קבילה,אלא שהם רואים כאילו העצבות והיאוש הם חלק מהתשובה ואז רק נופלים מזה,כשה אדם נופל יתחרט ויתוודא בפה ויקבל ב"נ לעתיד שישתדל לא לעשות זאת עוד,וכמובן ימשיך בתהליך הטיפול,אני לא רואה סתירה בין השניים.
או שאנו לא באמת מאמינים בטיפול וזה טיפשי כי מה שעזר לאחרים במצבי וודאי יעזור גם לי,או שהוא לא מכיר את מקום התשובה ורואה בה כריפויי דבש שאינו נכון בתכלית,תשובה היא בקשת סליחה,לאחר סיום הטיפול שאדם מרגיש שכבר עזב את החטא,יכול לעשות תשובה שלמה,וכמובן להמשיך בטיפול שלפעמים הבעיה כרונית וחייב להמשיך לקחת תרופות גם כשה הסימפטומים נעלמו.
מסכים למעשה עם כל מילה,רק חושב שאפשר לשלב אותם כראויי אם מבינים אותם,או לא עושים ביניהם התנגשויות.
יום טוב.

אני יודע שזו לא תגובה מרשימה. אבל רק רציתי לומר שהדברים של 'עובד' נגעו לליבי. תודה.
על כן, אני לא אתאפק, ואנסה להעצים אותם קצת, (ועל מנת להיתלות באילנות גבוהים אומר שזוהי תפיסת התשובה של ר' נחמן מברסלב בתורה ו' ובתורה ל"ג)

כל החיים אני בורח. אני מדמיין ש'היצר הרע' הוא מן מלאך רע כזה שתוקף לי את האישיות ומפיל אותה בפח. הוא מלך זקן וכסיל, הוא 'השטן' הוא 'מלאך המוות' זהו הוא, שגורם לי לחטוא. אני מסתכל שעות על פורנו מכיוון שנכנס בי שד, אני מצליח בגאונות מרשימה לפצח את הקישור שK9 לא חסם מכיוון שהוא מוסתר בכל מיני פינות נידחות של האינטרנט בגלל שהשטן השתלט אלי, וכך אני מנסה לדחוף הכל הצידה - לשמור על השפיות, על כך שבעצם אני בן אדם טוב, אברך בישיבה, נשוי, לומד תורה, מתקדם במעלות היראה והאהבה, מתפלל, ובאופן כללי אין בי שום בעיות. והזמן עובר. אלוהים יודע כמה שהזמן עובר, ופתאום מגיע ערב יום כיפור, ואני מסתכל על ווידוי שכתבתי לפני 13 שנה, ורואה בו את אותם החטאים - אותם הנפילות. ואז אני שואל את עצמי, אבל איך זה קרה? אלוהים, אני כל כך התקדמתי, כל כך השתפרתי, ובכל זאת, מדי שבוע-שבועיים, כשאני בבית, אני קורא את אותם הספרים, נכנס לאותם האתרים, מה - זה חסר משמעות? זה לא משפיע עלי, כל הלימוד שלי? אין לכל השנים שעברו שום ערך?
וכך עוברת עוד שנה, ואני כבר בן 25, מתמודד באותה התמודדות. מנסה לשכוח, בינתיים מתקדם בתחומים אחרים. מנגן, עובד, לומד, ועדיין, לעזאזל, עדיין תקוע באותה הבעיה.
ואז אני נכנס לפורום של GYE ופוגש אחד בשם זלמן, שטוען שאפשר להירפא, שביום כיפור שנת תשע"ג אני אסתכל על הדף של הווידוי האישי שאני כותב מדי שנה, ולא יופיע עליו 'פורנוגרפיה'. ואני אומר לכם בכל הכנות, אני מתקשה להאמין לו. כל כך הרבה שנים, אני מתמודד, כל כך הרבה שנים אני מתקדם ולמרות כל ההתקדמות שום דבר לא עוזר, זה פשוט שגורלי חתום. החיים שלי הם כאלה, התקדמות בכאילו והתרסקות באמת מדי שבועיים בבית, או כשאשתי לא נמצאת ואני מצליח איכשהו לדלות קישור הזוי מהחסימה המקסימלית שכפיתי על הK9 שלי.

ואז, חברים, אז זלמן אומר לי משהו שהשתדלתי להכחיש את קיומו: הוא מצביע עלי ואומר לי 'זה אתה, אתה רוצה את התאווה'. ואני מתגונן, 'אני' רוצה ליפול? מה פתאום אין דבר שאני שונא בעצמי יותר מאשר את איך שאני נראה ואת הפרצופים שאני עושה ואת האש השורפת הזו בזמן שאוחזת בי התאווה, אתה רוצה להגיד לי שזה אני? ולאט לאט אני מפנים את זה, הוא צודק. אני רוצה את התאווה. יש לי איזה צורך פנימי, עמוק, שמעולם לא בא על סיפוקו, יש לי איזה כאב צורב שמעולם לא העזתי לעמוד מולו בכנות ולומר בפה מלא: זה אני. בדיוק להפך - כל חיי ניסיתי להתחמק, מכיוון שאם בהתחלה הכאב היה משהו מוגדר אי שם בראשית ההתבגרות שלי, כיום הוא כבר מעלה מוגלה של 13 שנה של חיים כפולים ושל שנאה ותיעוב עצמי, של כעס על עצמי ועל הטימטום והטפשות ושאר הקללות שאתם יכולים להעלות על דעתכם.
ואז הוא אומר לי, בחיבוק ווירטואלי, נתן חברי היקר, תפסיק לברוח מעצמך. באמת, אתה אדם טוב, יש לך נשמה, רק שמשהו הסתבך בדרך. משהו גרם למוח שלך להתברג באופן עקום, וכך כל פעם שאתה רוצה 'לברוח' או שאתה רוצה להרגיש משמעותי, אתה בורח אל התאווה הסוחפת הזו.
אבל תדע לך, נתן, זה אתה, תבין, אתה רוצה את זה. יש משהו בחיים שלך שמרוויח מזה, זה לא 'שטן' שכל מטרתו היא רק להכשיל ולשקר אותך. זה לא 'יצר הרע' שרוצה 'רק רע כל היום', יש לך איזו שאיפה פנימית אמיתית לחיים רוחניים, לתקשורת עם אלוקים, אלא שסיבכת אותה עמוק בתוך המערכת הזו של ההתמכרות. כשאני מתבונן בתובנה הזו (גם עכשיו), יורדות לי דמעות מהעיניים. 13 שנים אני מחפש את אלוקים ומוצא פורנוגרפיה.
13 שנים אני עסוק בלטייח את הפורנוגרפיה בלא לשים לב שבכך אני מאבד גם את אלוקים.

ב64 הימים הנקיים שלי, שהתחילו כשבוע לאחר שהתחלתי להיות פעיל בפורום ובקבוצה הטלפונית, אני הולך ומפנים שהדבר האחרון שאני רוצה בחיים שלי, זה לברוח. אני לא יכול לברוח מעצמי. זו בדיוק הבעיה של ההתמכרות, זו בדיוק הבעיה שמי שלא מכור לא יכול להבין אותה.
אין לי ברירה, אני חייב ללכת בדרך הקשה, להגיע אל אלוקים באמת, בלי שום תיווך, אחרת גם בתשע"ג יהיה כתוב בדף הווידוי שלי 'פורנוגרפיה', ומי יודע, אולי אפילו דברים גרועים יותר.
אתם מבינים, חברים, זה לא עניין תיאורטי, זה החיים שלי, והפעם סוף סוף אני לוקח עליהם אחריות ומקבל את העובדה שזה אני ולא אף אחד אחר שרוצה את הטירוף ההתמכרותי.

נתן

החילוק המהותי בין מכור לאדם רגיל
אדם רגיל שנחשף לתאווה יש לו ניסיון, והוא בוחר אם לנצח או ליפול, להמשיך לתור אחרי העיניים או לא אבל יש גבול עד כמה התאוה נלחמת בו...
אבל מכור זה קופץ לו בכל רגע נתון, ואם הוא יברח מהאינטרנט, זה יגיע לו ברחוב, בפרסומת, בעבודה, בזוגיות...
למכור לתאוה יש שלוחים בכל העולם...   

דייב 2 כתב on 02 ינו' 2021 16:44:

במשפט אחד "מכור, זה מי שהתאווה קנתה אותו"

לא הייתי פוסל , כי אני גם משתמש בשיטה הזו .
אך וודאי לא הייתי אומר שזאת השיטה שתנצח אצלי את הבעיה ... לאחר תקופה ארוכה של נקיות זה בהחלט יכול להיות כלי אחד מתוך כמה שיכול לסייע במצבים מסוימים.

נתן במתנה (לשעבר נתן) כתב on 16 מאי 2012 19:30:

חזק מאוד. גרם לי להיזכר בשיחה עם חבר בתחילת הדרך, שמאוד עזרה לי להבהיר את הנקודה הזו: אני רוצה את התאווה. לפחות יש בתוכי צד אחד כזה, פנימי חזק ועמוק.

קצת שכחתי את זה, וכשאני שוכח את זה - זה גורם לי להתרשל ופחות לקחת אחריות, כי זה כביכול לא אני אלא משהו שקורה לי...