נפלתי.
אוננתי מול סרטון של בחורה שסיפרה לי עד כמה אני אפס.
ועכשיו, אני באמת מרגיש אפס.
ריק. מרוקן. חלול. מחולל.
אני רוצה מישהו שיאמין בי.
שיעטוף אותי בחיבוק גדול ויאמר לי 'הכל יהיה בסדר'.
ואני אוכל להרפות, להתמסר ולהרגיש בטוח.
להרגיש מוגן.
מישהו שיקבל אותי כמו שאני. עם כל הזבל. שיאהב אותי בכל זאת, בלי לשפוט אותי.
מישהו שאצלו אני ארגיש שיש לי מקום. שמותר לי להתקיים גם בלי להצדיק את עצמי.

אמנם זה לא יעזור כמו חיבוק אמיתי. אבל בכל זאת שולח לך חיבוק אוהב תומך מכיל ומאמין בך שהכל יהיה בסדר ותצליח לקום תמיד ולבנות את עצמך.
אני בטוח שאתה לא אפס מוחלט. בהצלחה לך!תעדכן בבשורות טובות בעז"ה!
זכור:"שבע יפול צדיק וקם!!!

אח יקר

יעודד אותך אם אני יגיד לך שאתה באמת אפס ? אבל בקטע הטוב של העיניין אני מרגיש שרק מפה אני מתחיל לחיות באמת ושהדימוי העצמי שבניתי לי מיתפורר בחסדו הגדול איזה כיף להיות אפס בין הרבה אפסים שמודים בזה שהם אפסים חוסר אונים מוחלט איך ואיפו שהו רק שאני מרשה לעצמי להיות אפס אני מתחיל קצת להחלים זה אפילו לא אני מתחיל זה השם שנכנס שם ומראה לי כמה הוא טוב ומרפא מה שאני אומר עכשיו זה לא רק כדי לעודד זה המציאות שלי לפעמים אני רוצה להיות אפססס יום טוב ונקי

"מאין יבא עזרי - להיות אין זו עבודה בכלל לא פשוטה"

(אהרון רזאל ע"פ ר' נחמן)

יהודה יחיאל כתב:


היה צריך לומר כמה היא אפס כי היא אפס מאפס לא נשאר כלום משטויותיה

אבל מהקימה שלך נשאר ועוד איך נשאר

כולנו הרבה אפסים מאחרי האחד יחיד ומיוחד הגדול

מאמינים שתקום וזכור כי ה' שוכן איתך במיוחד כשאתה שבור

אח יקר, חבר אהוב.

הנך בשר מבשרינו, חלק בלתי נפרד מאתנו. כולנו כאן נשמה אחת עם רצון משותף, עם שאיפה זהה. כשאתה שמח ומרוצה ומרגיש חזק - כולנו שותפים עמך. בזמן שאתה מרגיש אפס, כלום - כולנו יחד עמך מרגישים את הכאב, מזדהים עם הלב השבור, חשים את התסכול ומבינים טוב את ההרגשה הכל-כך כואבת ומייסרת.

מי אם לא אנחנו נחוש את המראה שכאילו הוצבה נגד עיניך באמירה: הבט מי אתה, כך היית וכך תישאר... הדרך כה ארוכה וכה כואבת, מפותלת ורבת תהפוכות, מייסרת ורצופת עליות ומורדות, מתסכלת ומלאה אכזבות, תקוות לצד מפח נפש, שאיפות לצד עגמת נפש, וגר סיפוק עם תסכול, שמחת חיים עם דמעות - - -

אח יקר שלנו, אנחנו כל כך חשים את מה שחסר לך... את האהבה ואת הלהבה, את החיבוק ואת החיזוק, מישהו שיעמוד לצדך בעת הזאת, שיהיה אתך אמיתי ופתוח, מישהו שיאהב אותך באמת באמת למרות הכל ויבין/יאזין לסבלך באהבה, בהכירו ובהבינו את הקשיים הבלתי נתפסים... את הגירוי הכמעט בלתי ניתן להרפייה... אוי אוי, אח יקר, מי מאתנו לא מבין את זה, מי מאתנו לא מרגיש בפועל את מה שכתבת, וגם את מה שלא כתבת, את מה שהשארת בלב מבלי יכולת לתרגם זאת למילים בעזרת מקלדת מרובעת וקשת-הבנה על גבי מסך קר וצונן...

אתה אומר שאתה מרגיש אפס, כלום... אז תקשיב אח יקר: מ"אין" יבא עזרי, כשאתה מרגיש את עצמך "אין" - מכאן יבוא עזרך. גלגל חוזר בעולם, וכשאוחזים למטה אין עוד דרך אחרת אלא להתחיל לעלות...

כולנו כאן אוהבים ומחבקים, מבינים ובוכים, מוזילים דמע ומרכינים ראש יחד אתך. אמנם ווירטואלית, אבל עם הרבה הרבה אהבה אמיתית ומחזקת, עם איכפתיות והבנה, שותפות אמיתית ורצון עז ואמיתי לראות אותך מתגבר על הכל ומתחיל שוב בחוזקה ובאומץ.

אנחנו יחד עמך מצטערים וכואבים על מה שקרה, אבל שותפים ומקווים ובטוחים על העתיד הטוב. אין בלבנו שום ספק שהירידה הזו תהיה לצורך עליה תמידית.

חזק ואמץ אחינו היקר!

[מרגיש קצת מוזר שחבר חדש מתפייט ככה לחבר וותיק, אבל ככה נשפכו המילים...]