מגיל קטן ממש אני זוכר את עצמי מאונן, זה היה כדור ההרגעה לחיים הלחוצים בהם גדלתי.נולדתי למשפחה כבן בכור אשר מוטלת על כתפיו אחריות רבה, במיוחד לאחיו הקטנים. גדלתי לצד אב שמרבית זמנו היה בעבודה, דבר שהצריך אותי למלא את מקומו. כבר אז הייתי מחפש פלייבוי,העיתון שהיה באותם ימים תאווה לעיניים. הייתי מחביא אותו לאחר השימוש עד לשימוש הבא. עם התפתחות הטכנולוגיה והאינטרנט התחלתי לגלוש באתרים של סקס ובכך למעשה מצבי החמיר יותר ויותר. ככל שהתבגרתי השימושים גברו ואני שמעולם לא הייתי עם אישה נחשפתי לראשונה לזונה. השימוש איתה גרם לי להרגיש הנאה, התרוממות נפש, הרגשה שאני כן שווה משהו ויכול להעניק לאחרות. מגיל 18 בערך ועד גיל 28 מצבי התדרדר, התחלתי להכנס לקשרים מזדמנים, רק למטרות סקס. הרגשתי שהרוחניות נעלמה ממני לגמרי.
בגיל 28 לראשונה הייתי אצל פסיכיאטר שהסביר לי שאני חולה מאוד ומכור למין. כעסתי על דבריו ועזבתי את המקום. אחרי שנה נוספת של הסתובבויות החלטתי לטפל בעצמי וניגשתי למכון שמטפל במכורים למין. מיותר לציין שלא באמת עשיתי מה שאמרו לי, ואחרי טיפולים אצלם הייתי הולך להפגש עם נערות ליווי. עזבתי את המכון המטפל והקדשתי את כולי לתאווה. השימושים היו רבים ומגוונים, ועם האוכל בא התיאבון, רציתי עוד ועוד ולא ידעתי שובע. לילה אחד אחרי שימושים קשים, חיפשתי באינטרנט והגעתי לשמור עינייך. ענה לי אדם מיוחד מוישלה שמו, שעודד אותי ואמר לי שאני חולה מאוד , כך שעברתי את השלב של שמור עיניך ונתן לי איש קשר באס איי. כאשר הגעתי לאס איי הבנתי לראשונה בחיי עד כמה אני אדם חולה מאוד, המכור למין הרסני על כל צורותיו, איבדתי את השפיות בחיים ואם אמשיך בדרך הזאת, כנראה גם שאאבד את החיים עצמם. אני לא שולט במחשבות שלי, שמנהלות אותי ללא הרף. כל נשימה שלי אני חושב רק על מין, נשים ומה שבינהם. הפכתי להיות כמו חיה המחפשת את טורפה, ראיתי בנשים רק כלי לסיפוקי האישי. פחדתי להתחייב לאחרות שכן אצטרך להתחלק בהן עם תאוותי, דבר שלא בא בחשבון. השימושים שלי כללו הליכה לזונות, בגידות בבת זוגתי,צאטים ושיחות ארוטיות עם נשים.קינחתי בפורנוגרפיה ופיתחתי אהבה לנשים נשואות. חיי הפכו לכאוס מוחלט, הרגשתי מנותק מהמציאות, אני חי בעולם שלם של פנטזיות, שהנה ברגע הבא אני מפסיק לבד להשתמש, כמובן עד הפעם הבאה שלא איחרה לבוא. מצאתי את עצמי מגיע לבתי זונות בהם הפכתי להיות חבר של נרקומנים ששמרו על הסדר, בעוד הראש שלי מנסה להסביר להם שהסמים יהרגו אותם ויש שיטה של 12 הצעדים בשבילם. האמת היא ששכחתי את עצמי, הנרקומן האמיתי הוא אני. הפכתי להיות צרכן נלהב של סקס, גם אם היה מדובר בלהכנס לדירות שהיו תחת מעקב משטרתי או סתם ללכת לזונה אחת אחרי השניה באותו היום. גזלתי כספים רבים מעצמי ומהאנשים האהובים שלי. הפכתי להיות אדם רע שאיכפת לו רק מהשימושים שלו ותו לאו. ההתמכרות הוכיחה לי בכל פעם מחדש שעדיין לא הגעתי לשפל, יש עדיין לאן ליפול, לאבד את הכל בחיים. הגעתי לשפל נוראי, לחובות ענקיים של מעל 100 אלף שח בעקבות אהבה שפיתחתי להימורים. מצאתי את עצמי עומד שפל, כמו כלב מיוחם המנסה לשכנע זונה שתהיה איתי רק ב 200 שח שהיו לי אחרונים, במקום ב 250 שדרשה מראש.בכל פעם שהבטחתי לעצמי שלא אשתמש יותר, חזרתי להשתמש בגדול, התיאבון גדל גם הוא. התאווה הרסנית וחסרת רחמים, היא רוצה את נשמתי,לא תוותר לי ותלחם עליי עד כלות. אין למכור אפשרות לבדו להלחם בתאווה, כמו שחולה סרטן לא יכול לבדו מול המחלה. לפני שנה עזבתי את אס איי. איני חי, אני שורד מיום ליום, בתקווה שיום אחד יקרה הנס ואפסיק להשתמש. אני יודע שיש בי פוטנציאל אדיר לעשות דברים רבים בחיי, אבל כל עוד אני חבר של המחלה, אין לי סיכוי. אני כותב את הדברים האלו בכאב רב, בייאוש, בדממה שנמצאת עמוק בתוכי. המחשבות שלי אינם רק שלי, הרבה לפני חשבו ויחשבו אותם. אבל לנו המכורים זה מסוכן, זה הורג. החלטתי לחזור חזרה לאס איי, לתת לאלוהים לעשות בשבילי את מה שאני בטוח לא יכול לבדי. למדתי דבר אחד בשנה האחרונה והוא שצריך להכנע, להבין שאנו אנשים חולים מאוד, במחלה ממארת וסופנית. עלינו לתת לאחרים את האפשרות לעזור לנו. הראש שלנו תמיד יהיה שמה בשביל לשכנע אותנו אחרת, הוא עשה את זה בשבילי וידאג לעשות זאת גם בשבילכם. אין לנו דרך אחרת ואין קיצורי דרך להחלמה. לא נולדנו חולים ואיננו חייבים למות כך. אבל עלינו לדעת שחוסר כנות עם עצמנו לא יועיל לנו כלל. כמו שחולה סרטן צריך להגיע להקרנות ולקחת כדורים, כך אנו צריכים להגיע לקבוצות ולשתף חברים. אני מתחייב בזאת שההתמכרות למין גורמת סבל נוראי ואם אתם קוראים את מה שכתבתי, סביר להניח שאתם מבינים אותי היטב. אסירות תודה לאל הגדול על כל מה שנתן לי בחיי, אני מודה לאל שיש לי אתכם. עליי רק לזכור שאת הדרך להחלמה כואבת,תהיה אשר תהיה עלי לצעוד בעצמי, איש לא יוכל לעשות אותה במקומי. מכור אמיתי אוהב..

אוהבים!!!!

שמח בשבילך שחזרת לחדרים, אני מאחל לך שלעולם לא תעזוב את המקום שנותן לנו חיים "רק להיום".

בס"ד
ronen יקר !
הסיפור שלך מדהים
מיד עלה לי בראש המשפט שאומרים בחדרים
"נעצור לדקה דומיה כדי לזכור מהיכן באנו ולאן איננו רוצים לחזור..."
באופן אישי אני יכול לספר היום לאחר שנה של נקיון
ששמור עיניך וSA הצילו את חיי
למרות שברגעים הראשונים שנחשפתי לשמור עיניך
לא האמנתי להבטחות שאמרו שם...
אך כיום במבט לאחור אני חוזר ואומר בפה מלא
מהרגע שנכנסתי לשמור עיניך
חיי פשוט השתנן לגמרי...

בהחלמה רבה מכל הלב

שלום רונן! (אנחנו מכירים?)
שמחים שאתה אתנו ושמחים שחזרת לתכנית.
מאחל לך (ולי) שנזכור שמכור הפורש מתכנית ההחלמה שלו, כפורש מן החיים.
***

ומילה לחבר חדש שנתקל בפוסט הזה:
הסיפור של רונן הוא סיפור לא כל כך מייצג של רוב אלה שמגיעים לכאן.

אם הסיפור שלך קל יותר, זה לא אומר שאתה לא שייך לכאן. אפשר להיות מכור גם בלי ללכת לפרוצות. (ועוד משהו: ייתכן שהסיפור שלך עדיין קל, אבל הוא יכול להחמיר. אם אתה מכור, אתה כנראה מבין שחצית קוים שבעבר לא חשבת שתחצה, כך שאתה יודע איפה השימוש בתאווה מתחיל, אבל אין לך מושג איפה הוא ייגמר... ).

וגם אם הסיפור שלך קשה יותר, זה גם לא אומר שאתה לא שייך לכאן. אולי בפורום פחות תמצא חברים עם סיפורים דומים לשלך (אם כי יש כאלה), אבל ב-SA (סקסוהוליסטים אנונימיים, הארגון העולמי להחלמה מתאווה) תוכל בהחלט למצוא חברים רבים עם סיפורים קשים משל רונן, שמצאו את הדרך להחלמה והיום הם נקיים למשך שנים ותחומים רבים בחייהם השתנו לטובה.

אוהבים!!!
סיפור באמת קשה. אני צריך לקרוא ולהפנים שאם אני אמשיך במסלול של התאווה, אין באמת הרבה סיבות שלא אגיע למצב כזה...

וואו, אין מילים!

נזכרתי בסיפור של רויי קיי בתחילת הספר הלבן.
מהמקום בו אתה נמצא יכולים כנראה להגיע לפסגת החלמה. זהו צעד ראשון במלא הדרו!

אוהבים,
שאלוהים יהיה אתך וישמור אותך.

סיפור מטלטל!

מקווה שתצליח להשאר איתנו ולראות ברכה במעשיך

תמשיך לעדכן כל יום

בס"ד
לronen היקר
יש שני ניסים בתוכנית הזו
א. שמגיעים לתוכנית
ב. שנשארים בה ומתמידים למרות הקשיים...

בהחלמה רבה מכל הלב...

ממש מצמרר
אבל מאוד מרגש
דבר אחד אני רואה מי שמתחיל פה גם אם עזב

"בסוף הוא חוזר"

עלה והצלח אנחנו אתך

ronen כתב:

שלום חבר, דמעות בעיני מהסבל שעברת, אבל כמו שכתבת לא חייבים למות כך, תמשיך איתנו, ובעז"ה תוביל אותנו בהחלמה.

בס"ד
לr121 יקירנו
אתה עדיין איתנו???
או ששוב המחלה הארורה הזו משכנעת אותך ללכת למקומות אחרים???