Kobilevigye כתב:
שלום
שלשום פרסמתי פוסט, בפורום הצג עצמך- 'עד מתי'
אני באתר הזה כבר הרבה זמן, אבל לא היה לי את האומץ לכתוב.
זו היתה הפעם הראשונה שהעזתי לכתוב את הדברים ולשתף מישהו בעניין.
קיבלתי הרבה תגובות חיזוק ותודה לכולם- זה מעודד ומחזק
מאז עברו יומיים- יום אחד עבר בשקט(יחסי כמובן, צפייה בערב כמה דקות מועטות ופעם אחת אוננות- זה הסטנדרט של יום קל אצלי), הייתי די עסוק בו אז אותו עברתי..
אבל היום, יום חמישי-
עוד יום קשה הסתיים. אפילו יותר קשה מתמיד. יום חופש בבית לבד, גרר צפייה בהרבה פורנו, כמה פעמים אוננות ועוד.. התאווה לא יצא מהראש, ופשוט נכנסה לכל דבר. בכל מקום שהייתי, היא הייתה שם. כל מחשבה, ראייה, מעשה- היא הראשונה שקופצת. אני מכור כבר הרבה זמן והיו לי הרבה ימים קשים. אבל היום זה הגיע לרמות חדשות.
כשכתבתי שלשום, הרגשתי שעשיתי צעד גדול, שאני בדרך הנכונה. היום זה ממש לא הרגיש ככה..
זה מרגיש כאילו מישהו שם ראה שעשיתי איזה שהוא צעד קדימה, אז הוא היה צריך להחזיר אותי שתי צעדים אחורה. ההרגשה ליום וחצי היתה טובה, אז מישהו היה צריך לצנן את ההתלהבות..
12 שנים שאני בתוך הביצה הזאת. די, נשבר לי ממנה...
אבל מישהו שם למעלה צריך לתת לי יד...
אולי אני מתריס, אולי קיצוני, אבל זו ההרגשה.
הייתי צריך לפרוק קצת את מה שעל הלב..
ברוך הבא קובי,
אני לא הגעתי למקום שלך, אבל הסבל שלי היה נוראי ולא חלמתי שאי פעם אני יוכל להיות נקי יותר מיום-יומיים.
אבל מאז שהגעתי לתוכנית אני נקי ולא רק שאני נקי טכנית, אלא גם יש לי הרבה פחות אובססיות ואני פחות מחפש את זה, וכשיש לי מעידה ואני מתקשר לספונסר בהיסטריה ומספר לו שחיפשתי באינטרנט איזו תמונה הוא מרגיע אותי ואומר לי שאני צריך לזכור שאני מכור וזהו הדבר הטבעי שאני אמור לעשות כל ימי חיי כל רגע ורגע, ואסירות תודה שיש לנו תוכנית שנותנת לי להיות נקי ומפוכח למרות ההתמכרות, ואם עד התוכנית לא היו לי הרבה אובססיות כל יום, אלא הייתי כל הזמן בתוך אובססיה אחת ענקית שהיתה במשך שנים, כיום אני מידי פעם נכנס לאיזו אובססיה וב"ה התוכנית נותנת לי כלים מה לעשות באותו זמן, וה' שומר עליי ועושה לי ניסים שלא חלמתי שאי פעם יקרו לי.
אני מזמין אותך להישאר כאן ולא לברוח כמוני מחמת הבושה, (אני הגעתי לאתר הזה לפני 3 שנים וכמה ימים והייתי מתחבר אליו הרבה מאד פעמים במשך השנים אבל לא העזתי להיחשף אבל היו אלה שנים של סבל נוראי, עד שלפני 139 יום ה' שלח אותי לתוכנית הנפלאה הזו). ואשמח לעזור לך ולספר לך מה עובד לי ולכל החברים כאן.
אני מאד מזדהה עם הכאב שלך שניכר מבין דבריך, הכאב הזה הוא כאב טוב כי מהנקודה הזו אנו מרגישים את החוזר אונים שלנו וכמה התאווה השתלטה לנו על החיים, שזהו צעד 1 של התוכנית: "הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה, ושאבדה לנו השליטה על חיינו".
בהצלחה רבה
אוהב
"מתחיל שוב"