שלום לכולם!

אני מאד מסופק אם מקומי כאן ואם שאלתי מתאימה לפורום זה, אך לאחר ביקורים תכופים בפורום בתקופה האחרונה, ובהעדר כתובת אחרת, אציב את התלבטותי כאן.
עד לפני כמה שנים הייתי שקוע בתאוה בצורה מאד חזקה, ניסיתי אלפי פעמים להפסיק, קיבלתי על עצמי מאות ואלפי פעמים קבלות כאלו ואחרות, אך ללא הועיל.
קשה לי להצביע על הנקודה בה חלה התפנית בחיי, אך בגדול זה הגיע אחרי ששמתי לב פעם אחר פעם שהצלחתי בחיים תלויה ועומדת בהתגברותי על התאוה, כלומר לאחר כל נפילה חטפתי מכה נוספת, פעם זה היה בעיות בפרנסה, פעם בבריאות הילדים, פעם בשלום בית, פעם ביחס מעסיקיי או החברה אליי, ולעיתים קרו כמה דברים בבת אחת. ואילו כשהצלחתי להתגבר תקופה ראיתי הצלחה גם בגשמיות וגם בשאר עניניי הרוחניים.
גם לאחר שהגעתי למסקנא זו עדיין לא הצלחתי לשמור על נקיות, אך מסקנא זו הביאה אותי ללכת ולהתעניין מה ניתן לעשות כדי להפסיק, יהודי חכם אותו נועצתי הפנה אותי למטפל מקצועי וירא שמים, בס"ד ובהכוונתו ובהדרכתו הצלחתי להגיע עד הלום, אשר ב"ה כבר כמה שנים אני כבר נקי, זה לא אומר שאין לי נסיונות ואין לי משיכה ופנטזיות, עדיין התאוה מעסיקה את ראשי, אך בסייעתא דשמיא הצלחתי לעמוד בכך ולא ליפול.
הייתי מצפה שלאור זאת אהיה תמיד שמח וטוב לב, ובפרט לאחר כל עמידה בגבורה בנסיון, הייתי אמור להרגיש בעננים ולרקוד משמחה, אך המציאות היא שאיני מרגיש שום סיפוק ושמחה, להיפך, לאחר כל התגברות אני מרגיש פספוס על ההנאה שמנעתי מעצמי, זאת אומרת, בשכל אני מבין שכדאי ושוה לי להתגבר, וכך אני אכן עושה, בשכל אני גם מבין שאם ח"ו אפול ארגיש אחרי זה הרבה יותר גרוע, ועם זאת אני מרגיש תחושת החמצה.
אשמח לקבל עצות ותובנות איך אפשר לשנות את הגישה לענין.
לילה טוב.

שלום חבר יקר וברוך הבא!

אינני יכול לומר לך מה קורה אצלך, אני יכול לנסות לשתף במה שכנראה קורה אצלי. אני, בניגוד אליך, הייתי אצל מטפל במשך כמה שנים, אך הדבר עדיין לא עזר לי להישאר נקי לאורך זמן.

כשהגעתי לכאן, והתחלתי לצעוד בדרך המוצעת כאן, שמעתי חברים, ובמיוחד הותיקים שבהם, מדברים לא רק על התאווה, אלא גם ובעיקר על כל מיני רגשות שליליים.

עם הזמן הבנתי, שהתאווה הייתה רק "גלגל ההצלה" המדומה שלי, פתרון מעוות לבעיות שלי, אבל התאווה לא הייתה הבעיה שלי. הבעיה שלי היא אותם רגשות שליליים, שדומה שאתה מתאר, שלא נובעים רק מהעדר מימוש התאווה. בתכנית 12 הצעדים אני לומד איך לטפל ברגשות הללו נכון. זה לא תמיד קל, אבל מאוד משחרר.

תודה על ההתייחסות והמענה, אם הבנתי נכון מה שכתבת, אז תכנית הצעדים רלוונטית גם למי שנקי בפועל, האמנם לזה התכוונת? אם כן אשמח לקבל יותר פרטיים מה עלי לעשות.

ייתכן בהחלט שכן.
הניקיון הטכני הוא הכרחי, אבל לא הדבר היחיד שאנחנו שואפים אליו.

אני אישית מכיר מישהו בתכנית הצעדים, שביטויי ההתמכרות שלו היו קשים משלך (כפי שזה נשמע בין השורות), והוא הגיע לקבוצות עם ניקיון של שנתיים מהסיבה שתיארתי...

אני גם מכיר מישהו שעזב את הקבוצות וחזר כשהוא עם חצי שנה של ניקיון, כשהוא מצהיר שהוא אמנם מצא דרך להיות נקי, בטיפול כלשהו, אבל הוא עדיין סובל מ"פגמי האופי", מהמערכת השלילית שמסתתרת מאחורי התאווה, ולשם כך הוא צריך את הקבוצות.

לגבי צעדים מעשיים להחלמה: ראשית, אני אוהב מאוד משפט שמופיע באחד מספרי היסוד של תכנית הצעדים "מידת הנכונות שלך תהיה מידת ההחלמה שלך". אינני יודע מה מידת הנכונות שלך, אבל אם אתה מגדיר את עצמך מכור לתאווה, ויש לך נכונות לקבוצות טלפוניות או חיות כנראה שזו דרך טובה להתחיל.

לפרטים נוספים, תוכל ליצור קשר בהודעה פרטית או בקו החם של שמור עיניך 1599-500-119 או להמשיך לשאול מעל גבי הפורום.

שלום גדעון וברוך הבא.

אם אני מבין נכון, המטפל שלך לימד אותך להתגבר על התאווה כלומר איך להילחם נגד הרצונות שלך ולהתאפק?

האם הפנית לו את השאלה שאתה שואל כאן? ואם כן, מה הוא ענה לך?

הסיפור שלך מיוחד ולכן אני מתעניין.

תודה לך טהרני הנכבד, אכן ברור שפגמי האופי שלי לא נרפאו, השאלה היא האם יש מקום לשבת בקבוצות ששאר המשתתפים מדווחים על נפילות, האם הם ואני ירגישו בנח אם ההבדל במצב ביננו, ויתירה מכך, האם בריא בשבילי לשבת עם אנשים ולשמוע על הנפילות שלהם.

ולך כנוע הנכבד, שאלת טובה שאלת, אכן שאלתי שאלה זו למטפל אליו הלכתי, לדבריו המשך טיפול אצלו יעזור בס"ד גם לזה, הבעיה היא שלקראת כל ביקור אצלו צריך להפרד מעוד סכום כסף, ולאחר שכבר שילמתי כ"כ הרבה אין לי את האפשרות לכך, ולכן אני מנסה למצוא את הפתרון פה בין החברים.

האושר שההתגברות גורמת לנו היא מביאה אותנו למצב שבו חי כל אדם את חייו הרגילים ,עליות ומורדות הצלחות וכשלונות, אבל את התחושה האיומה שיש אחרי נפילה אתה חוסך יום אחרי יום.מרוב שאנחנו מתרגלים ללא התחושה האיומה של הדי!!!!!!!!!!!!!!!! העצמי אנחנו כבר שוכחים את החיים המגעילים ההם לדעתי כשתחשוב ותזכר ברגע שאחרי בתחושה האיומה תראה כמה שאתה הרבה יותר מאושר .

גדעון היקר והחביב.
התחושה שאתה מתאר היא מאוד מובנית, כי כשאתה נילחם עם עצמך ונמנע משימוש אתה בעצם "עושק" חלק בך שמעוניין מאוד להשתמש ולהנות.
אתה עשית "חשבון" שבו הבנת שעדיף לך לוותר על התאווה. זה אולי נכון אבל זה "מבאס". אחד הדברים שאולי יכלו לעזור לך זה ליצור אצלך חוייה שונה. במקום להמיר את התחושה של לדבוק בתאווה ולחוש בה עונג. לתחושה של לדבוק בקדה"ב שהוא מקורה החיים וממנו לחוש את העונג.
ייתכן וזה יישמע לך הזוי. אבל בלימוד תורה ובמיוחד לימוד תורה פנימית כאשר אתה חש את זה באמת יש משהו ארוטי. זה לא סתם שהתורה נמשלה לדדים ("איילת אהבים וייעלת חן, באהבתה תשגה תמיד דדיה ירווך בכל עת") "כי עמך מקור חיים באורך ניראה אור" (המילה מקור משמשת בהלכות נידה לאבר ההולדה הנשי). הנוושא הזה הוא רחב אני רק זורק לך נקודות אבל הרעיון הוא להמיר את התשוקה לדבקות במשהו פיזי, לדבקות אמיתית רוחנית. זה ניתן מתוך לימוד פנימיות התורה. (חפש את אתר הסולם באינטרנט) מאחל לך בהצלחה ומזמן להתכתב איתי בפרטי

תודה רבה לך ישראל הגדול,

כתבת לך בפרטי.

קטונתי מלהכיר את התוכנית כמו שצריך.

אבל, ולפי הבנתי של התוכנית, לא מנחים אותך להלחם בעצמך.
להפך, אתה מקבל את זה שזה משהו שיש בך. צד שמתאווה לתאווה.
מנסיוני הקצר בהחלט, כש"נכנעים" ולא מנסים להלחם, ומודים שאנחנו לא יכולים (צעד 1) ומשליכים את זה על הקב"ה (צעד 3) זה הרבה יותר קל.

פשוט ונפלא.

ממליץ לך לקרוא את זה: guardyoureyes.com/heb/30-/21principles
אולי יעזור לך במידה מסוימת לקבל סיפוק.

בהצלחה רבה!