שלום לכולם!
אני מאד מסופק אם מקומי כאן ואם שאלתי מתאימה לפורום זה, אך לאחר ביקורים תכופים בפורום בתקופה האחרונה, ובהעדר כתובת אחרת, אציב את התלבטותי כאן.
עד לפני כמה שנים הייתי שקוע בתאוה בצורה מאד חזקה, ניסיתי אלפי פעמים להפסיק, קיבלתי על עצמי מאות ואלפי פעמים קבלות כאלו ואחרות, אך ללא הועיל.
קשה לי להצביע על הנקודה בה חלה התפנית בחיי, אך בגדול זה הגיע אחרי ששמתי לב פעם אחר פעם שהצלחתי בחיים תלויה ועומדת בהתגברותי על התאוה, כלומר לאחר כל נפילה חטפתי מכה נוספת, פעם זה היה בעיות בפרנסה, פעם בבריאות הילדים, פעם בשלום בית, פעם ביחס מעסיקיי או החברה אליי, ולעיתים קרו כמה דברים בבת אחת. ואילו כשהצלחתי להתגבר תקופה ראיתי הצלחה גם בגשמיות וגם בשאר עניניי הרוחניים.
גם לאחר שהגעתי למסקנא זו עדיין לא הצלחתי לשמור על נקיות, אך מסקנא זו הביאה אותי ללכת ולהתעניין מה ניתן לעשות כדי להפסיק, יהודי חכם אותו נועצתי הפנה אותי למטפל מקצועי וירא שמים, בס"ד ובהכוונתו ובהדרכתו הצלחתי להגיע עד הלום, אשר ב"ה כבר כמה שנים אני כבר נקי, זה לא אומר שאין לי נסיונות ואין לי משיכה ופנטזיות, עדיין התאוה מעסיקה את ראשי, אך בסייעתא דשמיא הצלחתי לעמוד בכך ולא ליפול.
הייתי מצפה שלאור זאת אהיה תמיד שמח וטוב לב, ובפרט לאחר כל עמידה בגבורה בנסיון, הייתי אמור להרגיש בעננים ולרקוד משמחה, אך המציאות היא שאיני מרגיש שום סיפוק ושמחה, להיפך, לאחר כל התגברות אני מרגיש פספוס על ההנאה שמנעתי מעצמי, זאת אומרת, בשכל אני מבין שכדאי ושוה לי להתגבר, וכך אני אכן עושה, בשכל אני גם מבין שאם ח"ו אפול ארגיש אחרי זה הרבה יותר גרוע, ועם זאת אני מרגיש תחושת החמצה.
אשמח לקבל עצות ותובנות איך אפשר לשנות את הגישה לענין.
לילה טוב.