לזלמן; האם בעיית המכורים היא לא בצורת ההסתכלות שלהם על העולם, ועל הזולת? אז א"כ אין זה נכון להגיד שזה ענין גנטי תורשתי, אלא כמו מידות שנולדים בלב האדם ככעס וכו'.
לגבי אלו שאמרו שאולי כדאי להרגיל את הילדים לקצת יותר מעורבות באיזה מהגילים השונים; שמעתי פעם איזה משל נפלא שאמר אחד מהמחנכים, פעם שאלו אותו למה לא ילמדו בנים ובנות יחד, ובכך יכהה קצת מהרגישות שגבר מרגיש כשהוא מסתכל על אשה, שהרי לא ירגיש שום התרגשות מיוחדת אחרי שכבר הורגל ללמוד עם בנות ולדבר איתן בחופשיות וכדו', ענה בתובנה זו, אדם שהולך יחף בשדה קוצים, הם מכאיבים לו מאוד, כי הוא מרגיש את הקוצים ברגליו, אך הכפרי שעובד כל היום בשדה יכול ללכת יחף גם על שדה קוצים ולא להרגיש אותם כי הוא כבר התרגל למצב הזה, ורגלו כבר נתרגלה שלא תכאיב לה כל קוץ קטנטן, מה גם שמתרגלים ללכת יחף נעשה עורו גס ואינו מרגיש בכלל את הקוצים; האם נאמר שזה המצב האידיאלי שכולם ילכו יחפים ובכך לא ירגישו את הקוצים? בוודאי שלא, המצב האידיאלי היא בו אדם יש לו את העור שהקב"ה ברא אותו רך ועדין, ואם אכן הולך בשדה קוצים מרגיש הוא את הקוצים.
כן הוא הדין לעניינינו, אולי היינו יכולים למנוע את הריגוש המיוד בזה שנערב את הילדים יחד בהיותם צעירים, אך האם זה מצב אידיאלי? בוודאי שלא, צריכים לשמור על נפשינו העדין.
מקווה שהובנתי, ואם לא אסביר ביתר שאת.
וכמובן שלעצם הענין אולי למכורים הענין מגביר את מכירותם, (אם כי עדיין לא שוכנעתי לגמרי) אך לכלל הציבור בוודאי שחייבים את העירנות הנדרשת ולא ח"ו להרפות מהגדרות המתבקשות - בלי להגזים כמובן ושלא לדבר מזה כל הזמן; פעם שמעתי רעיון נפלא, שמי שעוסק כל הזמן רק בלהוציא את הזבל מביתו, וכל הזמן מחפש את הזבל איפה הוא נמצא, נמצא שכל הזמן הוא מתעסק בזבל ומתלכלך; כן אנו כמובן צריכים להנחיל לילדים צעירים את ערך הקדושה, באופן כללי ולשמור את גדרי הצניעות והטהרה, בלי להגזים ובוודאי שלא להדגיש את הבעיתיות שבדבר.
