כשהייתי ילד המחשבות על מה אעשה כשאהיה גדול העסיקו אותי לא מעט. מה כבר יכול להבין ילד במהותן של מחשבות אודות העתיד? בגישה ילדותית נאיבית רציתי להיות הטוב ביותר. נדמה לי שהיה לי די ברור שזה מה שיקרה. מה, אני? האם ייתכן שלא אצליח להגשים את השאיפות הגדולות ביותר? אותן שאיפות לא היו כל כך מה שאני רציתי להיות אלא מה שהבנתי שאחרים רוצים שאהיה. הרצון להיות בסדר יחד עם הכמיהה לרצות את ההורים היוו את סך כל הרצונות שלי.

התפיסה הילדותית הזו הלכה ותפחה יחד עם הגיל. כשהצלחתי להבין על פי דרכי מהו ייעודו של אדם בעולם, גם אז היה לי ברור לחלוטין שאני הולך על זה. שלא יהיה משהו שימנע ממני להשיג את השלמות ממש בהתגלמותה. בתמימות נוגעת ללב הצבתי לי בראש את הדמויות ההירואיות של גדולי ישראל ושאפתי להידמות להן. טיפת האובייקטיביות שהייתה בי הייתה מציקה מעת לעת מציבה בפני את הפער ההולך וגדל.

השאיפות הגדולות שהיו לי היו ניגוד חריף מדי למי שהייתי בפועל. לו הייתה התאמה כלשהי בין שני הקצוות היה לי קל יותר. הפער הלך וגדל והייאוש שבא בעקבותיו רק הרחיק את הסיכויים להיות משהו טוב באמצע. במקום לקבל את מי שאני, להבין את הקשיים שאני מתמודד איתם ולעשות בכל זאת את מה שכן יכולתי, הפכתי לפקעת של ייאוש ותסכול. חוסר הקבלה של מצבי הביא אותי לשמור בכל מחיר על חיצוניות מעושה שלא שיקפה מאומה כמעט את מה שהתחולל בתוכי.

די ברור גם מדוע היה לי כל כך קשה להפנים שיש לי בעיה קשה כל כך בתחום התאווה ולבקש עזרה. שנים ארוכות מדי הסתובבתי עם זה לבד עד כדי התפרקות רגשית מזעזעת. הכתובת הייתה על הקיר שנים רבות, זועקת באותיות קידוש לבנה אבל אני לא הפנמתי. היה זה סוג של הכחשה עצמית. מה, אני יוותר על החלום להיות גדול הדור בכבודו ובעצמו? והחזון איש, וגדולי הדור כידוע לא היו מאוננים סדרתיים, גם לא מכורים לתאווה...

ההכרה במציאות האמיתית שלי הייתה כרוכה בהפנמה של העובדות ושל המצב כפי שהוא באמת. היא נמשכה זמן רב ועדיין נמשכת. הייתי צריך לחוות סוג של אבל על אישיות דמיונית שאימצתי לעצמי, אישיות פיקטיבית שסירבתי להיפרד ממנה. שכל עוד סירבתי להשיל מעלי את תעתועיה לא יכולתי להתחיל ולהיות מי שאני באמת. עם כל הכאב הכרוך בכך הייתי חייב להסתכל על עצמי במראה ולעשות חושבים מחדש. להבין שגם אם לא הגעתי לאותם פסגות דמיוניות אולי, הדברים שכן עשיתי והשגתי מתאימים יותר לאישיותי. הייתי חייב להתחיל להתאים את השאיפות לאישיות החדשה שגיליתי בתוכי.

כמו שהמלחמה העיקשת בתאווה לא רק שלא השיגה דבר אלא החריפה את ההתמכרות, כך בדיוק קרה גם עם השאיפות חסרות הפרופורציה בתחומים אחרים. כל עוד הצבתי לי מטרות לא ריאליות שלא יכולתי להגיע אליהן הייתה התוצאה בלתי נמנעת, תסכול. נורא מתסכל לסחוט את דוושת הדלק במכונית ולהתאכזב בכל פעם מחדש מדוע היא איננה ממריאה למרומים... סביר יותר שהעניין יסתיים בתאונה קטלנית מאשר המראה כלשהי. כך זה כשאני משלה את עצמי בקשר למי שאני.

הרבה יותר קל לכתוב את זה מלחיות כך בפועל אבל טיפת הניסיון שיש לי מוכיחה שכשעושים את זה אחרת זה גם מצליח. שנים רבות שאני רוצה בכל מאודי להקפיד יותר על הלכות, ללמוד יותר, להספיק ובעצם לסיים את כל התורה כולה. שנים רבות שאני ממש לא בכיוון ושנים רבות שאני מיואש, כאוב ומתוסכל מכך. למעשה יש לי בהחלט כמה תחומים שכן עשיתי בהם משהו ואפילו גם למדתי. אבל כל עוד אני נאחז באובססיה בשאיפות ההן אני לא מצליח לעשות משהו בצורה נורמלית היות ותמיד צצות להן המחשבות המדכאות אודות מה שהייתי צריך לעשות. זה גורם קצר באישיות שלי ומנטרל את האפשרות לעשות גם את המעט. רק כשאני מקבל את עצמי כמו שאני עכשיו אני מצליח להתאים את היכולות שלי לאפשרויות העשיה.

יתכן בהחלט שיכולתי ואני יכול לעשות יותר, אבל כשאני רוצה להתחיל לבנות משהו יציב כל המחשבות ההם רק מזיקות ומשיגות את המטרה ההפוכה. אני מומחה בניצול העבר כדי להרוס את ההווה ואת העתיד... אם יש תועלת בהתבוננות אחורה היא רק כדי לתקן את הדברים ולא כדי להמשיך ולהרוס.

לחיות נורמלי במצבי היום, משמע לחיות פשוט. פשטות היא המילה שהייתה עבורי הנורא מכל, היא סימלה את הרדידות והייאוש מכל השאיפות הגדולות ההן. בפועל היא כנראה משהו גבוה לגמרי. סוג של ענווה וקבלת המציאות. רק עם אותה פשטות אני יכול להקפיד "רק" על כמה דקות קבועות כל יום של לימוד הלכה. או "רק" על הקפדה שלא להפסיד שום תפילה במניין. אלו דברים שמרוב "פשטותן" לא הקפדתי עליהם אף פעם בקביעות כי אני הרי מכוון הרבה יותר מכך... זה בסדר גמור לשאוף ליותר אבל בתנאי שאני מודע לעצמי בכל רגע נתון ומכלכל את שאיפותי ומעשי בהתאם.

ואיך שכחתי את השאיפה הגדולה ביותר שהייתה לי בעשרות השנים האחרונות, להישאר נקי. אז דווקא בתחום הזה יש לי כן בשורה, בכל הפשטות של העניין אני זוכה רק להיום להישאר נקי 436 יום. אולי דווקא בגלל ההבנה עד כמה אני צריך לחיות פשוט ו"רק" לא לפעול על התאווה...

וואו! וואו!

כל כך מזדהה, כל כך מרגיש לי.

חשבתי שאני היחיד ככה ,,,,

תודה עמוקה, לא יכלתי להביע את זה בצורה יותר טובה.

תודה רבה! ממש הזדהתי עם על העניין של לרצות אחרים ולהשקיע הרבה כוחות כדי שהחיצוניות תיראה כל הזמן טוב ובסוף מה שקורה שאני מזניח את הצד הפנימי שלי את מי אני באמת ואז אני לא מצליח להתקדם בכלל באמת. חיזקת אותי.

יש לי שאלה:
אתה חושב שהמיניות שלך זה דבר רע?

החבר פרי,
המיניות היא דבר רע או דבר טוב - זה פשוט לא רלוונטי לגביי.
אני יודע ש א נ י חולה בראש ו א נ י כשאני מ ת א ו ו ה - מהר מאוד אני מאבד שליטה. אני בוגד באשתי, אני משפיל את עצמי, אני מסכן את העבודה שלי, את העתיד שלי - בשביל דברים הזוים, שאף פעם לא מפסקים אותי. כמו חולה בראש אמיתי, כל פעם אחרי השימוש אני אומר לעצמי: זאת הפעם האחרונה, יודע היטב כי זה לא הועיל לי בכלום, מלא בשנאה עצמית על המעשים הלא מוסריים שאני כל כך לא רוצה לעשות; ופעם אחר פעם, כאילו שד שולט בי ומאלץ אותי, אני הולך שוב ושוב לישמושים, וכל פעם זה הולך ומחמיר. אני צריך יותר חומר, יותר בעוצמה - בשביל להשיג את האפקט. ממש כמו סמים ואלכוהול.
אז בטח, לאנשים שפויים מיניות היא דבר מצוין.
אבל אני חולה בראש, מסומם לגמרי. כשאני מגיע לתאווה, זה כמו אלכהוליסט שמגיע לאלכוהול או מסומם שמגיע לסמים. נגיעה אחת, ואני מדרדר לתהום ברגע.
יש אחד ולו מלוא הכוח ואם נבקשהו הוא יעזור לנו. באסירות תודה אני חצי שנה בתוכנית, וכל כך הרבה אור של שפיות נכנס לחיים שלי. מתפלל לאלוהים שיתן לי עוד יום אחד שפוי.
בהחלמה

אתה נשמע לי כמו אסיר, אתה עדיין נשלט.
כל כך עצוב לשמוע איך אתה מדבר ומתייחס אל עצמך "חולה בראש" "דברים הזויים"
אין דבר כזה דברים הזויים, ומוסר זה עניין של השקפות ואמונות.

אצל אלכוהליסטים האלכוהול הוא רק הסימפטום לא הבעיה... הבעיה היא רגשית... ברגע שאלכוהליסטים פותרים את הבעיות הרגשיות שלהן הן לא זקוקים לאלכוהול כדי לברוח או למלא איזה חור... גם אצלך להתנזר זה לא לטפל בבעיה זה לטפל בסימפטום...

ברגע שתפתור את הבעיה הרגשית המין לא יהווה אצלך כזה מקום...
בזה שאתה נמנע ממין אתה לא פותר כלום... זה כל כך משתקף מהכתיבה שלך שזה שולט בך ואתה מת מפחד...

אתה אוהב בכלל את אשתך? אתה נמשך אליה? התחתנת איתה מרצון או מברירת מחדל או הגדרה חברתית?

פעם הייתי אדם של וויכוחים, נשאר בזה קצת גם היום אבל אסירותודה הרבה פחות.
יכול להיות שאתה צודק יכול שלא, זה לא מעניין אותי.
אותי מעניין לחזור לשפיות.
לחזור לשפיות בחיים שלי הנוכחיים.
עבורי, הפנטזיות שמחר אצליח לשנות את כל חיי ולבנות חיים אחרים במקומות אקזוטיים וכו 'וכו' - הפנטזיות הללו הרסניות הן. גרמו לי לברוח מעצמי, לברוח מהחיים האמיתיים שלי, ומי שסבל מזה היו אני קודם כל (איזה אדם מפוחד פנימית הייתי. כולם היו בטוחים שאני הדם עם הכי הרבה בטחון עצמי, אבל בלילות לא נרדמתי מרוב פחד שידעו שאדם במעמדי עושה את הדברים שאני עושה), אשתי, הילדים שלי. הייתי עצבני, אנוכי, שומר טינות, ביקורתי ושיפוטי. לא ידעתי להתמודד עם תסכולים. ניסיתי לשלוט בעולם, בחיים. אבל גיליתי שיש לי מעט מאוד כוח של שליטה. יש אלוהים, והוא השולט.
עבורי התוכנית מעניקה לי שפיות. אסירות תודה לאלוהים שהכניס אותי בכנפיה. מתפלל עוד יום אחד שפוי, נקי, מפוכח!

עוד מילה אחת, באשר אליך:
האנשים פה, לפחות אני, לא מחפשים תיאוריות והווי חברתי - מאלה היה לנו בלי די במחלה. אנו מחפשים את הדרך להתמודד עם ההתמכרות (=מחלה) שלנו. אינך מכור? אינך מתחבר? יש לך ביקורת על האתר פה? הכל בסדר, אוהבים אותך. אבל תכבד את כולנו, המשך לחפש במקומות אחרים ואולי תמצא משהו שאכן יתאים לך. אנחנו רק רוצים שפיות, וויכוחים מהסוג שלך עושים לי מאוד לא טוב. אז בבקשה ממך, כבד אותנו ואת דרכנו.

א. אינני רואה בכך ויכוח, אלא דיון ויש הבדל גדול, בדיון דנים ומציגים דעות כדי ללמוד אחד מהשני- למה אם אני מביע דעה נגדית אתה מסיק מכך שזה חוסר כבוד? זה שאני מחזיק דעות שונות משלך לא אומר שאני לא מכבד אותך, אני מכבד פה את כולם ודברי נאמרים מאהבה ומרצון לתת מעצמי.
ב. התגובה שלך רק מוכיחה לי את מה שטענתי, אתה עדיין ממשיך לברוח, ואתה לא באמת מתמודד, אתה בורח וזה רק מחליש אותך, ברגע שאתה ניצב מול האתגר הכי קטן, מאיזשהו התעמתות אתה ישר מתהפך ומרגיש לא טוב, אתה כל החיים שלך תברח. למה כל הזמן משתמשים במונח "אוהבים אותך"- אתם לא חולים ! חסרה לכם אהבה פשוט !
ג. זה יותר קל לתת אחריות לאיזשהי ישות חיצונית מאשר לקחת אחריות על החיים שלי ולהתמודד בעצמי, ולגרום בעצמי לדברים לקרות, הרבה יותר קל לזרוק את האחריות על מישה אחר שינהל אותי- שוב אתה רק מחליש את עצמך
ד. זה שניסיתי לשלוט בעולם מצביע על איזשהו חוסר אונים פנימי, ד"א מכורים להימורים נכנסים לדבר הזה בדיוק בגלל זה כדי להרגיש איזשהי תחושת שליטה, אף אחד לא יכול לשלוט בעולם או בחיים, אבל אתה כן יכול לשלוט בחיים שלך ולכוון את עצמך, הבושה של הדברים היא רק בעינייך.
ה. בשבילך לחיות את החיים שאתה באמת רוצה- זה פנטזיה, וכשלא הצלחת ברחת לפורנו או אני לא יודע למה... ואז פשוט החלפת את הפורנו בלהגיד שלמישהו אחר יש שליטה ואחריות על הכל... אתה כבר לא מאמין שתחייה את החיים שאתה רוצה. איך לרצות לחיות את החיים כפי שאתה רוצה זה הרסני? אתה לא רואה כמה אתה תבוסתני? אתה לא רואה איך אתה בורח?

אם אתה רואה את זה בתור וויכוח אז באמת שאין לנו על מה לדון.
בנאדם שבאמת חזק ובאמת מאמין בדרך שלו לא מתערער בשנייה כאשר מישהו מציג איזשהי דעה נגדית.

אתה באמת חושב שיש איזשהי ישות שתקח אחריות עלייך? זה הכל אתה ! בטוב וברע.

אני רואה עניין בדיונים מפרים מאתגרים ומלמדים של התפתחות של כל אחד,
אם דיונים כאלה מאיימים עלייך באיזשהי צורה אז אין טעם להמשיך.
זה שאני חושב אחרת ממך לא אומר שאני לא מכבד אותך.

אני חושב שלהגדיר רצון לחיות חיים שאני רוצה כפנטזיה- את זה הייתי מגדיר כאי שפיות !

העניין הוא כמו שכתבת בהתחלה, האמת לא מעניינת אותך או שהיא לא מעניינת אותך מספיק כדי לעמוד מול הפחד שלך, אתה מונע מפחד, אתה מזמן ויתרת, מכרת את עצמך.. אבל תאמין לי שאי אשר לברוח לנצח, ולדעתי אתה גם לא באמת רוצה לברוח.
מה שאתה עושה כרגע זה פשוט לעצום את העיניים- הזוועה קיימת אך לפחות אתה לא רואה אותה, אתה יכול ליצור עולם דמיוני ושקרי לעצמך... עד מתי אתה חושב שתוכל לברוח מעצמך? מהאמת? מה המחיר שאתה משלם? כמה כואב זה לראות את מה שבאמת כואב לך?

שלום פרי,

שאלת אם אני חושב שהמיניות שלי היא דבר רע. ובכן כידוע לך אינני נוצרי הרואה ביחסי מין משהו שלילי. המין כמו הרבה דברים נוספים אינו שלילי במהותו בדיוק כמו שאלכוהול או אוכל אינם שליליים. השאלה כיצד ולמה אני משתמש בו. כמו כל דבר אם זה נעשה במינון נורמלי וממניעים נורמליים אין שום בעיה בזה. נהפוך הוא, קיום יחסי מין בצורה הנכונה הוא חיוב וציווי מהתורה כמו כל תרי"ג מצוות והמונע אותו עובר על איסור כמו כל האיסורים.

הבעיה אצלי התחילה כשהמין הפך לדחף לא נורמלי שביקש למלא צרכים רגשיים אחרים לחלוטין. כשהבעיות הרגשיות שלי מצאו את פתרונן לכאורה ע"י סיפוק מיני שקרי ומתעתע אז זה הפך למשהו שהתחיל לגרום לי סבל מבקום תענוג, ואני הרי רציתי ליהנות מזה וקיבלתי את התוצאה ההפוכה.

הבריחה האמיתית הייתה כשחשבתי שזה מה שיפתור לי את כל הבעיות. תוך כדי שימוש חולני היה קשה לי להבין את זה אבל ככל שהתרחקתי מדפוס השימוש הבעייתי של עם המין התחלתי לראות בצורה מוחשית לגמרי איך כשאני כועס, עצוב, בודד, עייף וכדומה פתאום צצה לי משום מקום המחשבה על שימוש בתאווה. אצלי זה ברור לחלוטין שניצלתי את התאווה לשימוש לא נכון.

אני מסכים עם ההרגשה שתיארת בהתכתבות שלך כאן על התלות, נכון דרך ההחלמה הזו דורשת סוג של תלות באחרים אבל לדעתי זו לחלוטין לא חזות הכל. הדרך הזו נותנת אין סוף כלים לעמידה עצמית על הרגליים ויכולת ניתוח ותגובה עצמית חיובית למצבים רגשיים. אפשר לומר בצורה די ברורה שרוב ההחלמה לא תלוייה באחרים אלא בעבודה עצמית מעמיקה ומאתגרת. היא לא שונה מעוד שיטות פסיכולוגיות של עיצוב התנהגות וחשיבה קוגנטיבית הדורשות מהאדם מוסר ועבודה עצמית. יחד עם זאת אני מניח שלא תזלזל באדם שפיתח תלות באספרין כדי לשמור על פעילות לב תקינה או מישהו אחר שפיתח תלות בהליכה יומית ופעילות גופנית כדי לשמור על בריאותו.

המושג "תלות" כמו המין לצורך העניין אינו משהו שלילי בצורה גורפת הוא משתנה לפי העניין והנסיבות. אינני יודע מהי השקפת עולמך אבל השקפת עולמי הדתית גורסת שאלוקים הוא זה המחיה ומקיים את היקום כולו בכל רגע נתון. אין לי שום בעיה עם זה ואין לי שום בעיה למסור את עצמי בידיו.

יש עוד הרבה מה להרחיב אולי בפעם אחרת.

בהצחלה!