א. אינני רואה בכך ויכוח, אלא דיון ויש הבדל גדול, בדיון דנים ומציגים דעות כדי ללמוד אחד מהשני- למה אם אני מביע דעה נגדית אתה מסיק מכך שזה חוסר כבוד? זה שאני מחזיק דעות שונות משלך לא אומר שאני לא מכבד אותך, אני מכבד פה את כולם ודברי נאמרים מאהבה ומרצון לתת מעצמי.
ב. התגובה שלך רק מוכיחה לי את מה שטענתי, אתה עדיין ממשיך לברוח, ואתה לא באמת מתמודד, אתה בורח וזה רק מחליש אותך, ברגע שאתה ניצב מול האתגר הכי קטן, מאיזשהו התעמתות אתה ישר מתהפך ומרגיש לא טוב, אתה כל החיים שלך תברח. למה כל הזמן משתמשים במונח "אוהבים אותך"- אתם לא חולים ! חסרה לכם אהבה פשוט !
ג. זה יותר קל לתת אחריות לאיזשהי ישות חיצונית מאשר לקחת אחריות על החיים שלי ולהתמודד בעצמי, ולגרום בעצמי לדברים לקרות, הרבה יותר קל לזרוק את האחריות על מישה אחר שינהל אותי- שוב אתה רק מחליש את עצמך
ד. זה שניסיתי לשלוט בעולם מצביע על איזשהו חוסר אונים פנימי, ד"א מכורים להימורים נכנסים לדבר הזה בדיוק בגלל זה כדי להרגיש איזשהי תחושת שליטה, אף אחד לא יכול לשלוט בעולם או בחיים, אבל אתה כן יכול לשלוט בחיים שלך ולכוון את עצמך, הבושה של הדברים היא רק בעינייך.
ה. בשבילך לחיות את החיים שאתה באמת רוצה- זה פנטזיה, וכשלא הצלחת ברחת לפורנו או אני לא יודע למה... ואז פשוט החלפת את הפורנו בלהגיד שלמישהו אחר יש שליטה ואחריות על הכל... אתה כבר לא מאמין שתחייה את החיים שאתה רוצה. איך לרצות לחיות את החיים כפי שאתה רוצה זה הרסני? אתה לא רואה כמה אתה תבוסתני? אתה לא רואה איך אתה בורח?
אם אתה רואה את זה בתור וויכוח אז באמת שאין לנו על מה לדון.
בנאדם שבאמת חזק ובאמת מאמין בדרך שלו לא מתערער בשנייה כאשר מישהו מציג איזשהי דעה נגדית.
אתה באמת חושב שיש איזשהי ישות שתקח אחריות עלייך? זה הכל אתה ! בטוב וברע.
אני רואה עניין בדיונים מפרים מאתגרים ומלמדים של התפתחות של כל אחד,
אם דיונים כאלה מאיימים עלייך באיזשהי צורה אז אין טעם להמשיך.
זה שאני חושב אחרת ממך לא אומר שאני לא מכבד אותך.
אני חושב שלהגדיר רצון לחיות חיים שאני רוצה כפנטזיה- את זה הייתי מגדיר כאי שפיות !
העניין הוא כמו שכתבת בהתחלה, האמת לא מעניינת אותך או שהיא לא מעניינת אותך מספיק כדי לעמוד מול הפחד שלך, אתה מונע מפחד, אתה מזמן ויתרת, מכרת את עצמך.. אבל תאמין לי שאי אשר לברוח לנצח, ולדעתי אתה גם לא באמת רוצה לברוח.
מה שאתה עושה כרגע זה פשוט לעצום את העיניים- הזוועה קיימת אך לפחות אתה לא רואה אותה, אתה יכול ליצור עולם דמיוני ושקרי לעצמך... עד מתי אתה חושב שתוכל לברוח מעצמך? מהאמת? מה המחיר שאתה משלם? כמה כואב זה לראות את מה שבאמת כואב לך?