ב"ה, ועדיין אין לי מושג איך עשיתי את זה, אני 122 יום נקי, אך היום אני בהתקף תאווה חזק מאוד, לא יודע איך אשאר נקי היום, עברתי את ה90 יום ב"ה, אבל עכשיו מה עושים? איך ממשיכים להישאר נקיים? רק מגיע יום חמישי שאני יוצא הביתה מהצבא, וכבר מהבוקר מחשבות מפה ועד הודעה חדשה, "לא תתורו אחרי ללבכם ואחרי עיניכם"? איך עושים את זה? איך שומרים על זה לאורך זמן, אז כן, 4 חודשים אני נקי ואני מודה על זה לקב"ה על כל שנייה ושנייה שאני נקי, אבל איך אפשר לדעת שזהו ניצחתי את התאווה וכל מחשבה שתבוא לי אצליח להעיף, איך אפשר להגיע ליום חמישי בלי המחשבות הנוראיות האלו? למה זה קורה עכשיו, אחרי שכבר 90 יום? אשמח לעצות, אני פה על המחשב, ויכול ליפול כל שנייה , וגם אם לא אהיה על המחשב, אני במצב על הפנים, חייב עזרה !!!

ברוך הבא.
רק מאחל לך שתצליח
אני פה

הצלחתה כל כך הרבה וזה מה שאתה אומר. מה אני יגיד אני נקי רק 21 יום אתה יכול להמשיך הוככתה לעצמך שאתה מסוגל אני מקנא ביכולות שלך תמשיך להיות גבר אמיתי שיכול לשלוט בעצמו אתה מחזק אותי בעוצמה שלך יותר ממאה יום שוב כל הכבוד גבר

תחשוב על זה ככה :אתה נקי הרבה זמן ואז תשאל את עצמך " לא חבל עברתי את ה90 יום למה לי להתחיל את ה90 יום עוד פעם מחדש "
האמן לי אתה חזק אני נקי רק יומיים אתה נקי 122 יום
בעזרת ה' יתברך אתה תמצא את הכוחות שלך ואתה תנצח וכך גם כל המכורים

ואם אתה רוצה בדף האישי יש נושא של עזרה דחופה ותבחר אחד מהם

כשאני מסתכל אחורה על הדרך שעברתי, אני משתדל מאוד לא לקחת שום קרדיט על "הצלחה", אלא לזכור בצורה הכי ברורה שאלמלא ה' היה עושה לי נס, זה פשוט לא היה קורה. שברירת המחדל שלי היא ליפול.
זה עוזר לי להיזהר מלהיכנס למקומות מסוכנים עבורי, כי ככה אין לי שום דמיון שאני יכול להתמודד אתם.
בהצלחה.

טוב לי לקרוא ולהזכיר לעצמי. שאני לא באמת עשיתי את זה.

ישנו אחד ולו מלא הכח. הוא עשה לי את הנס הזה. ואין לי מושג אם זה ימשיך היום.

מה שאני יכול לעשות זה לשחרר ולאפשר לו להמשיך לי את הנס האישי שלי. ולהתחבר אליו על ידי פעולות עוד ועוד.

הוא לא רוצה שזה יילך ממני לגמרי. הוא כן נותן לי שחרור כשאני מחובר אליו.

מי יתן ונמצא אותו ונהיה מחוברים אליו גם היום.

שלום.
הכלל המעצבן הוא די פשוט אבל מפתיע - תמשיך לעשות את מה שעשית בהתחלה, ועבד בשבילך.
זה משהו מוזר כזה...אחרי זמן שאני נקי, אני מחליט שכל מה שעשיתי קודם היה רק 'תקנות לשעת חירום' אבל סוף סוף הגעתי אל המנוחה ואל הנחלה אז אני לא צריך את זה..
ה'וישמן ישורון ויבעט הזה' כל כך חזק אצלי דווקא, בגלל שתי סיבות, אחת היא שקשה לי להאמין שאני באמת מסובך עם מחשבות התאווה. באמת באמת, הרי הם לא לרמתי, אני בליגה גבוהה יותר, אז הנה, הימים הנקיים מהווים הוכחה, ואז להמשיך ולתחזק את מה שעזר לי זה מחייב להמשיך להתמודד עם העובדה שהתאווה ואני חברים עוד להרבה זמן...וזה לא מוצא חן בעיני, עדיף לא לעשות פעולות ולחזור לחיים...ואז...אופס...התאווה מחכה בפינה...

הדבר השני, הוא הצורך שלי להגיד לעצמי שאני טוב, וזך וישר ואהוב וחביב. ואז, במקום להשתמש במה שקיבלתי ולהודות עליו, על הדרך הרוחנית, העצות, השיתוף וכו' וכו' (ובסופו של דבר, לכוח העליון שלי, אלוהים), אני מדמיין שהכל אני. כך, אני יכול להשתמש בשינוי כדי לומר לעצמי סוף סוף: אני אהוב.
זו הייתה הבעיה שלי בשנה האחרונה, מתפלל לקבל את עצמי איך שאני, בכל מקום שאתה שם, אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה.


נתן במתנה

אוהבים אותך חבר,
האמת היא שאין הרבה מה לעשות מעבר לפשוט להמשיך לעשות.
צריך לזכור שההחלמה היא לא תמיד נעימה, לפעמים היא כואבת, מורטת ושורטת.
הראש שלנו רגיל לספר לנו שאם עכשיו לא טוב לי, לעולם לא יהיה לי טוב עד שאני ישתמש.
אני צריך לזכור שזה השקר של המחלה שלי. ולא, הכאב יכול לעבור אפילו אם אני לא ישתמש!!

מעבר לזה אני באמת צריך לבחון עם עצמי עד כמה ברצינות אני לוקח את ההחלמה. האם אני באמת עובד על הצעדים? האם באמת ויתרתי? האם לא הסתרתי מהספונסר שום דבר? וכדומה.

אחי, אל תדאג, זה יעבור. ואת הנסיון הזה תעביר הלאה לאלה שיבואו אחריך.
בהצלחה.

מקווה מאוד בשבילך שעברת את המשבר
מה שעזר לי כשהייתי בהתקפות מסוג זה וכן כשהייתי מפוכח
1. להצהיר על חוסר אונים ולבקש מאלוקים את עזרתו בלי עזרתו אני לא אצליח וכמו שעזר לי עד היום שימשיך לעזור גם עכשיו בעת המשבר הקשה.
2. שיתוף חברים טלפונית זה נותן המון כוח, אני לא יכול להתמודד לבד.
תמשיך לחזק אותנו