יעקב היקר , עכשו קראתי לראשונה את כל השרשור שלך ואני ,כמוך מתחבט האם המאבק הזה "שווה משהו" אבל נראה לי שבגדול כל 23 ימים כאלו (הלוואי עלי) הם כמו להיות בכושר , כשאתה מפסיק לעשות כושר אתה לא נהיה "מינוס" מה שהיית מקודם אלא מקסימום חוזר לנקודת ה-0. אבל כשאתה חוזר שוב לכושר אתה מתקדם יותר בקלות, ובתכלס זה שאתה לא נופל זה כבר התקדמות , ויכול להיות שהנפילה הבאה תהיה יותר כואבת אבל אתה מגיע במצב תודעתי יותר חזק. אני לא רואה שהאלטרנטיבה של להיכנע היא פתרון טוב יותר. 
ולגבי אמא , אין על אמא בעולם ! אבל או שהיא תגיד לך "יא איבני אז תפסיק " או שהיא תגיד לך "גוועאלד אז תפסיק" עם כל החכמה וההבנה של כל האנשים החכמים והטובים נראה לי שמי שלא באמת בתוך ההתמכרות לא מבין למה מתמכרים.
 

ראית את הסרטון האחרון של פורטיפיי? הוא פונה לאנשים הקרובים אליך שאתה רוצה לשתף אותם בבעיה שלך, ניכר משם שזה בעיקר להורים.

בעניין היאוש שלך, גם אני מן המיואשים לצערי. אני משתדל באמת לעשות ולעשות ולעשות. זה  הרי מה שמדכא אותנו - שאנחנו לא עושים כלום. "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות" - מן הסתם כמה שתעשה יותר תרגיש טוב יותר. זה אמנם האתגר הגדול שלנו אבל מן הסתם זוהי גם התרופה. ככה זה אצלי החולה.

כשם שמשתפים על הרעה, כך משתפים על הטובה.אני מחוק מעייפות אחרי יום מפרך, ואני רק מייחל לעוד ימים מפרכים כאלה. את היום התחלתי במשמרת ראשונה שעשיתי במד''א. מצד אחד זה קשה לראות אנשים במצוקה, אבל ההרגשה שאתה יכול לעזור היא הרגשה טובה שנותנת הרבה כוחות. אחרי משמרת עמוסה באירועים, חזרתי הביתה, לפעילות עם החניכים שלי שהיתה פשוט מדהימה.היינו בתחרות וניצחנו בתחרות. והילדים היו גאים בעצמם ובתוצאות שהשיגו. אחרי עבודה קשה מסע ארוך ולא מעט אכזבות, סוף סוף העבודה הקשה משתלמת...אחרי זה כשאני גמור מעייפות וכבר בתוך המיטה, החלטתי שאני לא דוחה את זה יותר והתקשרתי לחבר בישיבה שאחראי על התחום, וסוף סוף התקנתי נטספארק!!! שבועות של דחייה נגמרו היום..וכמעט שכחתי, יום ראשון שאני נקי מזה הרבה מאד זמן...לילה טוב!!!

היי כתבתי לך בעבר לגבי הסינון של חב"ד עם נטספרק
ואני לא חב"ד אבל אני יכול לאמר לך שזה אפקטיבי
לגבי חתונה זה עזר לי מאוננות
אבל אם יש אינטרנט לא מסונן בסביבה זה לא פותר
הפיתרון הוא סינון כמו נתיב חבד
וכדו
אין החלטת קסם
 

מי יוציא אותי מזה??
כל פעם שאני מגיע נמוך, אני תוהה אם אני אצליח לרדת יותר מזה. ובימים האחרונים אני שובר את השיאים שלי על בסיס קבוע... התאווה והסטייה שלי כבר לא מסתפקות בדברים הפשוטים. זה חייב להיות חי ובצורות שונות ומשונות... הוצאתי קרוב ל1000 שקל תוך פחות משבוע, והיד עוד נטויה. הייתי הערב בחתונה של אחד החברים הכי טובים שלי, וכל החתונה רק היה לי בראש, מה אני הולך לעשות אחריה, איפה ועם מי אני הולך להשתמש. משבע ברכות נסעתי ישר למישהי.. אני לגמרי מאבד את זה. אם עד היום דמיינתי שזה לא פוגע בעבודה שלי או באחרים, אז יצאתי מהסרט הזה. פוגע בשעות שינה שלי, בעבודה שלי. משוטט בלילות, שיחות, אינטרנט, וכל דבר שיכול להיות.
כל רגע פנוי מעיסוק, ישר המחשבות טסות לאיפה ומתי אני משתמש בפעם הבאה. 
האמת שאני כבר שלב אחרי היאוש. איפהשהוא השלמתי עם זה, שאני לא הולך לצאת מזה. שזה אני וזה מה יש. לא חושב שבכוחות שלי לצאת מזה.
רוצה לדבר על זה עם כמה אנשים שקרובים אלי, אבל אני מפחד מההשלכות של זה. 
אבוד בתאווה, אני טובע...
אני לא יודע למה אני כותב בכלל את זה. אני באמת לגמרי מיואש. אני ממש לא מאמין שמשהו/מישהו יכול לגרום למוח שלי לצאת מהסטייה האיומה שלו.
 

בוקר טוב! אם רשמת פוסט כנראה שלא התייאשת מזה... והבעיה היא שכשאנחנו בתוך התאווה אז באמת אי אפשר לחשוב על משהו אחר, אבל כשמצליחים לתפוס ימים של נקיות ולהיכנס לצעדים ולקבוצות פתאום יש מבט מפוכח על החיים ואפשר לראות שאנחנו מסוגלים אחרת.

כואב את כאבך, ומזדהה עם הרגשתך הנוראית, כולנו היינו במקום הזה של ההרגשה הסזיפתית, היאוש והתסכול הנורא, הרגשה של 'טוב מותי מחיי'.

אבל הפורום היקר הזה הוא ההוכחה החותכת ש'יש חיים לאחר המות', אם תעלעל קצת בסיפורים שאנשים כתבו כאן, ותהליכים שהם עברו, תווכח לראות שגם אלו שהיו עמוק עמוק, וניסו אין ספור פעמים להפסיק ולא הצליחו, זכו בסופו של דבר לעלות על דרך המלך.

אז נכון, זה לא קורה ביום אחד, צריך הרבה אורך רוח וסבלנות, עיקביות ונחישות, אבל בסוף הדרך ממתינה לנו המתנה הכי נפלאה והכי יקרה - החיים עצמם.

ועוד דבר, גם אם תצא מתוך נקודת הנחה שאין מצב שתפסיק ליפול לעולם, {הנחה מוטעית כמובן, אבל נניח}, עדיין כל יום וכל שעה וכל רגע וכל שניה, שאתה מתאפק מנפילה, שווה לאין ערוך ולאין שיעור, אז במקום לחשוב לטווח ארוך, בא נתמקד בצבירת שניות של נקיות.

"וקובץ על יד ירבה".

בהצלחה.   

Kobilevigye כתב on 01 מרץ 2016 01:30:

'אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהחלים'..

מזדהה מאד עם תחושת הייאוש הטוטאלית.
תחושת ה'אין מוצא'.

מתפלל לה' שיאיר עיניך, מהם פעולות ההחלמה שעליך לבצע בשביל לצאת מאפילה לאור גדול.

אחי היקר אתה מתאר תהליך של התמכרות, שזה טוב כי זה אומר שאתה במקום הנכון..
שמעתי פעם ממכור לשעבר שהחלים בקבוצות ב AA וב NA שהיה במקומות הרבה יותר נמוכים ממה שאתה מתאר (לא יודע אם זה מנחם, רק שתדע שאנשים ייצאו ממקומות הזויים, בעזרתו יתברך)
תאור של משהוא כזה -
לא מספיק לי כבר כוס וויסקי להרגיש טוב, אני זקוק לשתיים,
לא מספיק לי שתיים אני צריך בקבוק,
אני צריך בקבוק רק כדי להתגבר על ה'חמרמורת' (האנג-אובר) מאתמול,
אם לא אזריק לווריד על הבוקר תערובת סמים שעולה לי 150$ כל יום(!!)
אחוש כמו אדם שצם 24 שעות ברצף כפול 1000 פעמים!!! רע,
ואחרי ההזרקה כל מה שאחוש זה רק רצת שלווה מהכאב בלתי יאומן הזה של הקריז.

הבאתי מאמר שמסביר יותר טוב ממני על הנושא - ראה כאן 'מלכודת התענוג'.

זה המדרון החלקלק שנקרא התמכרות,
כדי לשמור על רמת ההנאה, חייבים להגדיל את המינון.
עד שמחליטים לבקש עזרה בכנות ובענווה,
ומאמינים שמי שהכניס אותי לבור גם יוציא אותי משם.
ולא משנה איך אקרא לו.

מתפלל שיושיעך בעל הכוחות כולם,
ותצא לאור גדול תכף ומיד ממש.
אוהבים אותך אחינו היקר בכל מקום שתהיה.
שיהיה לך יום טוב ושמח למרות הכל.
 

וואי. כואב. תודה על הכנות. אולי תלך לקבוצה?

חבר יקר, אנחנו מתמודדים עם מחלה מאוד מאוד מסוכנת, חייבים להגיע לקבוצות עם כל הקושי שבדבר, ולהתחבר לחברים כמעט 24/7 ואז לאט לאט תמצא מרגוע לנפשך, אשמח מאוד לדבר איתך.

Kobilevigye כתב on 10 ינו' 2016 23:30:

שלום אח יקר
דפדפתי בהודעות ישנות שלך פה ומצאתי את זה,
בטח זוכר את התחושה ההיא שגרמה לך לכתוב בכזאת אופטימיות על העתיד,
זאת לא הייתה אשליה, כמו שעכשיו תחושותיך אמיתיות לחלוטין.
כתבת גם שהשתתפת בקבוצה ולא התחברת,
היה פעם בקבוצה שלי אחד בשם שבחרת פה, שנעלם ממנה לאחרונה,
שמעתי אותו פעם מגיב לשיתוף כמו משורר, ממש נהניתי מתגובתו,
בין אם זה אתה היית או לא, נשמח שתחזור,
זה מחזק את כולנו,
אנחנו חיים בחברה של בדידים, חייבים בכל לשבור ת'מעגל הזה,
להתחבר יחד למטרה גבוהה יותר,
כל אחד מוסיף, גם אלה שעדיין בשלבי ההחלמה הראשוניים,
אם יש לך שעות פנויות גם ככה, בא תחזור לקבוצות,
דרך ההחלמה היא לא קו ישר למעלה אף פעם, אל תתייאש כ"כ מהר,
תתחייב לעצמך שאתה בא לתקופה של כמה חודשים,
תשתף בכנות כמו שאתה בטח יודע,
תספר הכל, אל תחשוש משום תגובה, זאת האמת שלך זאת החוויה שלך,
התהומות שאתה מתאר פה,
יעזרו לנו להבין ולהיזכר בתהומות שבהם אנו משוטטים, בכאב שלא מרפה. 
גם אם יהיו נפילות בהמשך, ההחלמה תגיע בסוף, בטוח.
תמשיך להתפלל ולהאמין בעצמך,
אם גרועים ממך הצליחו בטוח שגם אתה תצליח בסוף.
אתה בטח יודע אבל רציתי להזכיר לך ולי
(אני מתמודד באובססיה לא פשוטה בכלל לאחרונה וחש חוסר אונים לצאת ממנה)
שאין שום ייאוש בעולם כלל.

שמעתי אתמול שיעור על הנושא אולי יביא לך תועלת - אז מה נעשה עם התאוות??? | יובל דיין

בתפילה שתראה את האור בקצה ההתמכרות.
יום טוב אח יקר.

מפה לשם, נקי שלושה ימים... וזה מרגיש כל כך טוב..ורק מחזיק לעצמי אצבעות שזה ימשיך...

מצטרף לתפלתך, אתמול סמנתי לעצמי להתקשר אליך אחרי פורים, מקווה שיהיה לי כוח.

רצון חדש ישן השתלט עלי בתקופה האחרונה. תאווה אדירה לגברים.. כל זמן פנוי מסתובב בפורומים של גברים, רואה סרטים של גברים. מתקשר למספרים, ממש מחפש את זה. מתכתב בצאטים וממש מחפש להיפגש ולחוות את זה. לא יודע אם אני באמת הומו, או שאני כל כך מכור שהפורנו הרגיל כבר לא מושך אותי..פה ושם יש לי ימים נקיים, אבל זה לא מזה שהצלחתי להתבגר, אלא סתם כי לא היה לי זמן. מרגיש שוב שאיבדתי את זה. ואם התאווה החדשה לגברים, כנראה שעליתי עוד שלב.. לאן אני עוד יכול להגיע, רק השד (שבי) יודע.