אהלן חבר,
ברוך הבא לפורומינו.
יש כאן הרבה דיונים בפורום בנושא של האם אני חוטא ופוגם? או שאני חולה ומכור?
כל אחד צריך לקחת את הגישה שעובדת לו.
ויש נפקא מינא מאוד גדולה.
אם הכל אצלי בסדר גמור חוץ מנושא אחד. תאווה. אז ברגע שאני נקי מתאווה אז הכל בסדר ואין בעיה. ולא משנה כל כך מה הביא את הנקיות, מחשבות על גיהנום, או עונשים, או מחשבות שמונעים פיגועים. הכל טוב כל זמן שזה עובד.
(רק צריך להיות כנה עם עצמי האם זה באמת עובד? האם אני נקי יום שבוע חודש? או המחשבה הזו פתרה את הבעיה)
מצד שני, מי שמכור, הבעיות אצלו הרבה יותר רחבות מהתמודדות עם התאווה.
ואפילו להפך, תאווה היא בכלל נסיון לפיתרון. כשאני נכנסתי למצוקה גדולה הייתי בורח לתאווה כדי לפרוק לחץ. להירגע.
ואם כן, גם אם אצליח על ידי מחשבות של פחד ועונש או אחריות בגודל של פיגוע! גם אם אצליח להישאר נקי (ואני מתכוון באמת נקי) יש חשש גדול שאמנם תאווה לא יהיה לי, אבל הבעיות המקוריות שבעטיין ברחתי לכתחילה לתאווה, יש חשש גדול שאותן אני מעצים.
כי אותן בעיות יושבות בדיוק על פחדים, הלקאה עצמית, אשמה, בושה, ריכוז עצמי, שליטה, אגו, תלות, ועוד....
יש 2 דרכים פשוטות לבדוק ממה נובע אצלי השימוש בתאווה. האם מחטא או ממחלה?
1. לנסות לאבחן מתי אני משתמש. האם יש קשר בין השימוש לבין מצוקה בחיים? האם זה הולך עם תחושה של בדידות? עייפות? כעס? לחץ? שיעמום? עומס יתר? פחד? נקמה?
אם השימוש בא כדי לחפות על רגש מסויים, יש חשש שזה כבר גובל בחיפוש "פיתרון" שבמקרה הפיתרון הנכוון נדמה לי כתאווה.
2. האם באופן כללי, כשאני נקי משימוש. טוב לי?
אם הכל טוב ורגוע ושליו ועל מי מנוחות, אזי השימוש הוא כל הסיפור. וכשחזרתי בתשובה הכל בסדר.
אך אם גם אחרי התשובה שלי אני עדיין סובל. סובל ממצוקה, סובל מטינות, סובל מפחדים, סובל..........
אזי נראה שהתאווה לא היא הבעיה, ואז כדאי לבדוק לעומק מה כן הבעיה.
בדיוק את התהליך הזה אני עובד בקבוצות. וזה מאיר לי המון את החייםן.
אסירות תודה כיום יש לי את הכלים לאבחן את הבעיות האמיתיות של חיי, וכן כלים להתמודד איתם.
באסירות תודה אני נקי 1,223 יום. ואני מרגיש שזה עובד לי. אני באמת משוחרר רוב הזמן מחנק התאווה.
מי שרוצה לשמוע עוד, יכול לשלוח לי מייל
hoshianana@gmail.com
אוהב
הושיעה
