כל כך הרבה קיבלתי מהפורום הזה - תובנות, עצות, טיפים קטנים, לצד הרבה סיפורי חיים מרגשים וסיפורי גבורה מפעימים.
אבל אותה תחושה חוזרת לי שוב ושוב, לעתים קרובות.
כשאני קורא, או אפילו נזכר, בתובנה ועיקרון שקראתי פה, אני תמיד חושב לעצמי שאם רק הייתי זוכר את זה או יודע את זה בזמן ה'קריז' האחרון, כשההורמונים השתלטו עלי, לא הייתי נופל. וזה מאכזב מאד לפעמים, לחשוב שרק להיזכר בדברים חשובים שנחרטו אצלך היה מביא אותך למקום אחר ממה שאתה נמצא היום.
כי כמה שהתאווה חזקה מאיתנו ומשתלטת על השכל וההיגיון שלנו, אני חושב שפעמים רבות גם לשכחה יש חלק בדבר.
אני בטוח למשל שאם לפני כל "התקף חשק" הייתי נזכר בעיקרון שעצם ההתגברות על הגל הזה תוציא אותי מזה והיא היא הדרך להיגמל מהרעה הזו - הייתי עושה הכל כדי להתגבר. אותו דבר עם 20 שכיבות סמיכה שהיו עוזרות, או תזכורת קטנה לשאיפות שלי בחיים.
לכן פתחתי לעצמי טיוטה במייל, שבה אני מונה לעצמי את כל הסיבות למה לא לעשות את זה, במבט יותר מפוקח, והבטחתי לעצמי לקרוא בה לפני שאני מתחיל לנסות לעקוף את רימון... עשיתי את זה היום וזה עבד לי, מקווה שיעבוד לי גם בפעמים הבאות.
חוץ מזה, אני חושב שהרבה ציטוטים חשובים ותובנות נפלאות שאני קורא פה בפורום הולכות לאיבוד במעמקי זיכרוני ובתהומות הפורום... חבל לאבד את כל זה, צריך להנציח את כל הדברים שמתמודדים כותבים כאן ולשמור אותם איתנו, צידה לדרך.
אי לכך ובהתאם לזאת, עשיתי עוד טיוטה עם הדברים החשובים שנחרטו במוחי ו'הדליקו' אותי, כך שישמרו לעת (חפש ו) מצוא.
לדעתי זה דבר מאד מועיל ויכול להיות אפקטיבי אליכם חברים,
מקווה שעזרתי לכם
אהבת חסד