כל כך הרבה קיבלתי מהפורום הזה - תובנות, עצות, טיפים קטנים, לצד הרבה סיפורי חיים מרגשים וסיפורי גבורה מפעימים.

אבל אותה תחושה חוזרת לי שוב ושוב, לעתים קרובות.
כשאני קורא, או אפילו נזכר, בתובנה ועיקרון שקראתי פה, אני תמיד חושב לעצמי שאם רק הייתי זוכר את זה או יודע את זה בזמן ה'קריז' האחרון, כשההורמונים השתלטו עלי, לא הייתי נופל. וזה מאכזב מאד לפעמים, לחשוב שרק להיזכר בדברים חשובים שנחרטו אצלך היה מביא אותך למקום אחר ממה שאתה נמצא היום.

כי כמה שהתאווה חזקה מאיתנו ומשתלטת על השכל וההיגיון שלנו, אני חושב שפעמים רבות גם לשכחה יש חלק בדבר.
אני בטוח למשל שאם לפני כל "התקף חשק" הייתי נזכר בעיקרון שעצם ההתגברות על הגל הזה תוציא אותי מזה והיא היא הדרך להיגמל מהרעה הזו - הייתי עושה הכל כדי להתגבר. אותו דבר עם 20 שכיבות סמיכה שהיו עוזרות, או תזכורת קטנה לשאיפות שלי בחיים.

לכן פתחתי לעצמי טיוטה במייל, שבה אני מונה לעצמי את כל הסיבות למה לא לעשות את זה, במבט יותר מפוקח, והבטחתי לעצמי לקרוא בה לפני שאני מתחיל לנסות לעקוף את רימון... עשיתי את זה היום וזה עבד לי, מקווה שיעבוד לי גם בפעמים הבאות.

חוץ מזה, אני חושב שהרבה ציטוטים חשובים ותובנות נפלאות שאני קורא פה בפורום הולכות לאיבוד במעמקי זיכרוני ובתהומות הפורום... חבל לאבד את כל זה, צריך להנציח את כל הדברים שמתמודדים כותבים כאן ולשמור אותם איתנו, צידה לדרך.
אי לכך ובהתאם לזאת, עשיתי עוד טיוטה עם הדברים החשובים שנחרטו במוחי ו'הדליקו' אותי, כך שישמרו לעת (חפש ו) מצוא.

לדעתי זה דבר מאד מועיל ויכול להיות אפקטיבי אליכם חברים,

מקווה שעזרתי לכם

אהבת חסד

חזק ביותר !!!
אין עליך זה פשוט רעיון מצוין

תודה לך. חיממת אותי (בימים קרירים אלו...)

אהלן חבר יקר,
ערב טוב

הרעיון טוב ומועיל, אשמח לקבל עותק מהמסמך לכשתשלים אותו.

אבל אשתף אותך בתגלית הכי מרעישה שלי בנושא.
אחרי שמצאתי כאן בפורום נחמה פיתרון דרך וכלים לצאת מהתאווה, ואז הגיע הגל...
ידעתי בדיוק מה לעשות. ידעתי מה הולך לקרות. יכולתי לתכנן ולהתכונן. יכולתי להרים טלפון לחבר אבל...
לא רציתי!
לא רציתי!
לא רציתי להפסיק!
הקריז היה מדי מתוק.
לא רציתי החלמה!!!!!!!!!!
לא רוצה נקיון!!!!!
רוצה תאוות בשרים.
רוצה לברוח עמוק אל תוך הפורנו ולהיבלע שם.
רוצה להיבלע עד שלא יישאר זכר ל"זמזום הזה" שכל הזמן מציק לי.
רוצה לראות עירום.
רוצה.
רוצה הרס עצמי.
רוצה הלקאה עצמית.

לא רוצה לקרוא את הטיוטה שהכנתי לעצמי... לא רוצה להרים טלפון לחבר שיפרק לי את המטען הרגשי.
לא רוצה פיתרון.

כשהבנתי שהבעיה שלי היא כמו סוג של סרטן.. תאים סרטניים שהגוף לא יודע להבדיל בין הרעים לטובים.
כך אני, לא מסוגל להבדיל בין מוות לחיים, אני מנסה לחיות כל דבר מת, ולהמית כל דבר חי,
מבולבל שכמוני רוצה תאווה.
נלחם כדי להשיג תאווה.
מפעעיל את כל כשרונותי לפרוץ חסימה.
מתפלל לאלוקים שיעזור לי.... להצליח... למלאות את תאוותי.
חי בשביל מין.
חי מערב שבת לערב שבת.. (אמיתי)
החיים בלי מין ותאווה משעממים ואפורים לי.
בחייאת אני אוהב את הדבר המגעיל הזה...

כשהייתי כנה עם עצמי והייתי מוכן להודות בזה, אז הבנתי שהנושא כאן זה לא יצר הרע, ומלחמות הייצר, וארגז כלים, ואוסף מאמרי שמור עינך, לא זה מה שחסר לי.
חסר לי משהו הרבה יותר עמוק.

האם אני באמת רוצה להפסיק?
האם אני באמת מוכן לשלם מחיר כדי להפסיק לאונן?
האם אני מוכן לחוות כאב, וסערת רגשות, ובכל זאת לא לפנות למחשב כדי להירגע?
האם אני מוכן לוותר על מסיבות וארועים וחופשות כדי להינצל מ...?
האם אני מוכן למחוק מהפלאפון שלי מספרי טלפון של...?
האם אני באמת מוכן לחיות את ה24 שעות הקרובות ולוותר על כל תאווה?
האם אני מוכן לוותר על הריגוש באם מישהי תתחיל איתי ותרצה אותי ותחשוק בי?
האם אני רוצה להיות נקי מפנטזיות מתוקות?

אני לא בטוח. קשה לי לוותר. לא בדיבורים אלא במעשים פשוטים. קשה.
אני לא בטוח שאני רוצה להישאר נקי היום.

אייי אני הרי רוצה?!?!?!

כאן השיג אותי הצעד הראשון.
הודינו שאנו חסרי אונים מול התאווה וכי אבדה לנו השליטה על חיינו...

אין משפט שיכל לתאר טוב יותר את מה שהרגשתי בתוכי כשאני רוצה ולא רוצה ורוצה ולא רוצה מין ותאווה.


אוהב
הושיעה נא

ואחרי שהודית כי אבדה לך השליטה על חייך, מה זה אומר? שאתה צריך חברים, ספונסר וכדומה שיעזרו לך, הלא כן? זה העניין של הקבוצות לפי מה שהבנתי (בצעד הראשון כמובן)
אבל מהתיאור שלך עולה שגם את זה לא רצית לעשות, לא רצית להתקשר לחברים, לא רצית להתקשר לאף אחד - רק ליפול ולשקוע בתאווה.
אם כן, עדיין לא הבנתי איך זה גאל אותך. במחילה.

בלי שום קשר, לא התכוונתי לומר שמצאתי את "פתרון הקסם" לבעיית הפורנו בצעירים ומבוגרים, רק שיתפתי אתכם בבעיה שהייתה לי והיא - השיכחה.
זה אמנם קצת יותר קרוב לפיצול יותר מלשכחה... אבל הרגשתי שאני שוכח בזמנים קשים מה אני באמת רוצה, פלוס תובנות שבאמת פורחות מזיכרוני כשכל מה שמעניין אותי זה נשים ברשת.
אצלי זה יכול להיות תובנות ששכחתי ואצל אחר זה יכול להיות חברים להתקשר אליהם, אבל המשתף הוא הימנעות שלי ממצב שאני אומר לעצמי לאחר זמן "למה לא זכרתי להתקשר אליו, אני בטוח שאם הייתי זוכר את זה לא הייתי נופל".
כדי לוודא שדבר כזה לא יקרה לי שוב - אני שם לעצמי תזכורת. זה הכל.
זה לא ירפא אותי בכלל, זה רק יחזיר אותי לרגע לעצמי המפוקח יותר, ייתן לי תזכורת מה אני עצמי רוצה באמת, ולאלו מסקנות הגעתי בזמנים טובים יותר. הכל כדי שלא אחזור לאותה משבצת - אבין שובאת אותם דברים, אלמד אותם שוב וכו וכו.

מקווה שהבנתם אותי

אהבת חסד

אוסיף המחשה אקטואלית ועכשווית (אמיתית קצת...) להבהרת הדברים:

אני עכשיו שקוע במחשב. אישתי בקשה ממני כמה פעמים בזמן האחרון שאקפיד על מקלחת יום יום.
הבעיה אצלי היא שכשאני שקוע במחשב (והיא כבר הלכה לישון) אני שוכח לגמרי מהמקלחת, זה אפילו לא צץ במוחי לרגע.
וזה לא מה שאני באמת רוצה, אני רוצה להפסיר עם המחשב קודם על מנת שלא אהיה עייף מדי כשארצה להתקלח. ובאותו זמן אני אומר לעצמי "אם רק מישהו (או אישתי) היה מזכיר לי... אם מישהו היה אומר לי 'לך להתקלח' הייתי עוזב הכל ועושה את זה! חד משמעית!"
לו יצוייר והיה פתק (עם הדבק החלש הזה...) על המסך בצד עם הכיתוב "להתקלח" לא הייתי נשאר ער עד מאוחר ולא הייתי נופל מעייפות על המיטה מסריח מכף רגל ועד ראש. כמו כן, לא הייתי פוגע באישתי, והיחסים בינינו היו טובים יותר בקצת.

זהו, התעייפתי, אני הולך להתקלח

תודה אהבת חסד.
אתה מכיר את הפורום 'קולות של החלמה'? יש שם פוסטים חשובים שפורסמו בעבר בפורום. הוא נועד בדיוק למטרה הזו - לוודא שדברים לא ייעלמו