וויקיפדיה - ניסוי וטעייה היא דרך לפתרון בעיה באמצעות ניסוי פתרונות שונים לבעיה עד לקבלת פתרון נאות. השיטה משמשת בני אדם ובעלי חיים באופן טבעי, לצורך בחירת התגובה המתאימה בסביבה מרובת גירוים.
יש המעדיפים לכנות שיטה זו בשם ניסוי ותהייה (כמו תוהה על קנקנו), או ניסוי ותעייה (כמו שיטוט מיותר בדרכים).
אז איך מחלימים?
התשובה שלי היא, מנסים, וטועים, ותוהים, ומתקנים, וחוזר חלילה.
ככה מחלימים.
למה?
לכאורה ברור, לוקחים ספונסר, ומתחילים לזוז..
לצעוד באומץ את הצעדים, ו-וואלה, מחלימים.
אז זהוא שכנראה זה יותר מורכב,
"כשם שמחלותיהם שונים כך החלמותיהם שונים".
ואסביר,
קראתי בחוה"מ ספר של הרב/ד"ר טוורסקי, על הרזיה - "The Thin You Within You"
הוא מסביר שם הרבה על הגורמים האנושיים, הפחדים, הכאבים, ותכונות האופי שרכשנו ושנולדנו איתם, שמביאים אותנו להתמכרות, בספר הזה הוא מדבר על התמכרות לאכילה כפייתית, דבר שאני מרגיש קרוב לליבי למרות שאני 'עדיין' בגבול המשקל הדו-ספרתי..
הוא כותב שם כמה משפטים שתפסו אותי, (למרות שהם מפוזרים ברחבי הפורום הקדוש, הקריאה חידדה לי אותם, ואחזור עליהם קצת לתועלתי ולתועלת מי שלא קרא אותם עדיין) הוא כותב שם (זה לא ציטוט מדויק) -
"מי שמחפש בשיטת הצעדים דרך לקבל לידיו שליטה במושא ההתמכרות, קרוב לוודאי שיתאכזב, הצעדים לא נועדו לבנות בי מחדש את המערכת האוטו' שיש לאנשים בדר"כ בראש, המערכת שיש לכל בעל חי בטבע, שיודע שכשהוא סיים את הסעודה הוא מפסיק, כי הוא שבע, אצלי המערכת האוטו' הזאת התקלקלה, או אולי לא הייתה קיימת אף פעם, כך או כך, עלי להגיע להכרה שאיבדתי שליטה על הדבר שהתמכרתי אליו, אני חסר אונים מולו, וכך אשאר, לעולם, ולא אצליח לבנות את המערכת האוטו' הזו בי מחדש/מההתחלה. הצעדים לא מטפלים בבעיית חוסר השליטה שלי במושא התאווה, הם כן מטפלים במכלול הסיבות הרבות שהביאוני עד הלום, על הברכיים, מתחנן לעוד טיפת רעל ממכר ומשכיח".
ולכן נגזר מזה, שכל אחד מחלים קצת אחרת. כי כל אחד הגיע להתמכרות ממקום קצת אחר, שעליו לתקן במסע ההחלמה.
וזה לדעתי הקושי שיש בצעדים, שבגללו מדברים על הצורך בהגעה על הברכיים מהקרקעית, בשביל להצליח בהם,
הם דורשים ממני לצאת למסע במדבר הרגשי שבי, הם נותנים לי מפה כללית שאומרת לי בגדול מה הכיוון של המסע, מתי אדע שאני לא בכיוון הנכון, מה הסימנים שייראו לי שאני מתקדם, גם בלילה, בחושך, אם אראה את עמוד האש והענן מלפניי, כלומר כל עוד אחוש שעדיין לא הגעתי ליעד, סימן שאני בכיוון הנכון.
וזה קשה מאד, בטח למכור כמוני שחייב אבל חייב לדעת הכל מראש, ובדיוק איזה טיסה תיקח אותי באיזה דקה לאיזה מונית שתביא אותי למלון. אחרת אין טיול. הכל חייב להיות מתוכנן מראש לפרטי פרטים. אחרת אין מצב שאצא למסע.
ועכשיו אומרים לי, חביבי, זאת הסיבה שאתה תקוע במקום וחופר את עצמך בבור. אתה לא זז קדימה. תתחיל לזוז בלי לדעת בדיוק מה היעד הסופי, תסתכל על החלק הקטן העכשווי, היעד הקרוב, זה מספיק, ככה תתקדם ותחלים.
שאזכה להפסיק לרעוד ולהתחיל לצעוד.
בעזרת בוראי.
אמן.
