שלום חברים,

אחרי שקצת עיינתי קדימה בחוברת הצעדים וראיתי יותר לעומק את צעד 4, עלתה לי שאלה.

האם באמת נחוצים לנו כל 12 הצעדים?
האם כאשר 2 האלכוהליסטים שהגו את 12 הצעדים לפני איזה 70 שנה בארה"ב, היו חייבים את כל 12 הצעדים בכדי להיגמל, או אולי הם הוסיפו צעדים שלא היו כ"כ נצרכים כדי, מה שאומרים: "להיות בטוח".
ואפילו לפי הספר הגדול, הבנתי שהם לא עשו את כל 12 הצעדים, אלא רק אולי את 3 הראשונים ואת האחרון.
(תקנו אותי אם אני טועה)

כאשר אני לא יודע איך לגרום לרכב שלי לסוע ואני הולך לשם כך לתחנת דלק ורואה רכבים נכנסים לשם ויוצאים משם.
מה הם עושים כדי להמשיך לסוע:
1. ממלאים דלק.
2. ממלאים תוסף דלק.
3. מנקים את השמשות והמראות.
4. שמים מים ברדיאטור.
5. שמים שמן במנוע.

האם הם חייבים את כל חמשת הדברים אללו כדי שהרכב ימשיך לסוע, איני יודע.
אולי לנסות אחד אחד?
אולי לעשות את כולם וזהו, רק כדי להיות בטוח ?

מה אתם אומרים?

שלום שמואל
אתה שואל שאלה מצוינת ואנסה לומר מה שאני חושב , כמובן שיתכן בהחלט אני טועה אבל זו דעתי האישית,
בשביל להפסיק ולהיות מפוכח מינית, לא צריך את כל הצעדים, מספיק שלשת הראשונים והאחרון,
אבל וזה אבל גדול אם אנו רוצים החלמה ולא רק מפוכחות, אם אנו רוצים לעשות טיפול שורש ולתקן את הסיבות שהביאו אותנו להתמכרות אז עלינו לעשות בדק בית אמיתי כולל ספירת מלאי רוחנית וחשבון נפש נוקב, להוציא החוצה את כל פגמי האופי (מידות רעות) שלנו ולקעקע את הגישות השגויות שגרמו לנו לברוח אל התאווה. לסלוח למי שפגע בנו ולבקש סליחה ממי שנפגע מאיתנו.
ובשביל זה יש את הצעדים 4-11 ,
לא כל מי שמפוכח מינית ונשמר מליפול הוא חי חיים מאושרים ואיכותיים,
אבל מי שחי את התוכנית ומטמיע את הצעדים באורח חייו, ומבצע אותם יומיום, הוא הופך להיות מחלים מינית וריגשית ורוחנית,
אין בעולם אדם מאושר ממנו,
אין אדם שחי את אלוקים ועושה את מה שנדרש שלא מאושר,
אלפים חוו את זה , ורבבות לא זכו להתקדם בתכנית, למרבה הצער רוב החברים נתקעים בצעד 4 או 6 ,
יש לנו זכות וחובה לעצמנו לעשות את התכנית ככתבה וכלשונה. ואם נהיה רצינים נזכה לסייעתא דשמיא להשלים את התהליך, אמן
בברכה
מוטי

האמת שבדיוק היום רציתי לכתוב על זה באריכות, אז נפל לי די טוב השאלה שלך, שמואל יקירי.

אנסה לנסח אחרת את השאלה שלך: האם אפשר להמשיך לחיות את אותם חיים שהיו לי עד היום ורק לשנות את הגישה לכניעה, או שמא צריך לשנות את החיים כולם מההתחלה ועד הסוף?

ההגיון אומר שלכאורה האפשרות הראשונה מספיקה, וגם הנסיון שלנו המפוכחים החדשים מראה שלכאורה זה מספיק. הנה, הצטרפנו לתכנית, נכנענו, ובחסדי שמים - אנחנו נקיים מאז. לא נראה לי שצריך כאן עוד צעדים, ובטח לא צעדים קשים מאוד שנראים לא קשורים בשום אופן למחלה שלי ולהתמכרות למין. אוקיי, יש סיכוי שזה נכון, ואולי יש סיכוי שזה גם יחזיק מעמד, אבל בא ננסה להתקדם קצת הלאה.

כשאני הצטרפתי לתכנית, הקבוצה כבר אחזה אחרי שלושת הצעדים הראשונים והתחלתי ישירות מהצעד הרביעי, כך שלי יותר קל להבין את החשיבות של הצעדים 4 עד 12 בלי שום קשר לשלושת הצעדים הראשונים, ואני גם יכול לראות את הקשר הישיר שיש בין הצעדים האלו (ממש כל אחד מהם) להחלמה שלי. אנסה להסביר את זה באמצעות דוגמא מהר געש. כולם יודעים שהר הגעש מתפרץ מהלוע שלו, וכשהוא מתפרץ - שום דבר לא יכול לעצור אותו, אבל גם ברור שמה שאנחנו רואים בלוע, זה לא מרכז ההתרחשויות, אלא רק "קצה הקרחון" הלוהט, ובאמת הדברים מתרחשים עמוק עמוק בבטן האדמה, תקופה ארוכה לפני שההר עצמו מתפרץ בעוצמה רבה שכזו. לו יצוייר שהיו רוצים לעצור את ההתפרצות, ברור שזה לא על ידי שיחסמו עם בטון את הלוע, כי אין כח בעולם שיכול לעצור את ההתפרצות הזאת. מה שכן, אילו היו יכולים לגרום לכך שההתחרשות בבטן האדמה לא תגיע לנקודת רתיחה - ההר לא היה מתפרץ.

כל אחד מאיתנו הוא הר געש והתאווה היא רק ההתפרצות שלה. לנסות לעצור את ההתפרצות בזמן שההר ממשיך לרעוש ולגעוש - זה נסיון חסר סיכוי. לכן, הדבר הראשון שאנחנו עושים כאשר אנחנו מבינים את זה הוא שאין טעם לנסות לעצור את ההתפרצות, וזאת בעצם הכניעה ושלושת הצעדים הראשונים. אבל אי אפשר להמשיך לחיות בצורה הזאת בצל הסכנה של הר הגעש, וכל החיים רק להכנע, אלא חייבים להתקדם הלאה ולראות איך מקררים את ההר בצורה שלא יתחמם ולא יגיע בכלל לנקודה של רתיחה, כדי שלא נצטרך לטפל בלוע.

כאן בדיוק מגיעים הצעדים הבאים (בעיקר 4-10) שבהם אנחנו מפרקים את כל המטענים שרובצים בבטן ההר וגורמים להתפרצויות הבלתי נשלטות של הלבה או התאווה. בהתחלה אנחנו לא מבינים את הקשר בין הריב שיש לי עם חבר ילדות לבין התאווה שמתפרצת ואני חסר אונים מולה, אבל אני עושה את מה שאומרים לי ולאט לאט אני מגלה שההר מתקרר ומפסיק לרתוח ואז פתאום מתחיל לפחות מפסר הפעמים שאני עומד חסר אונים מול התאווה. כך זה עם הכעסים וכך עם הפחדים וכך עם אנשים שפגעתי בהם. לאט לאט אני מגלה שכל הדברים האלו הם בעצם אלו שמנעו ממני לחיות בשלום עם עצמי ועם הסביבה שלי ועם אלוקים, והם אלו שהרתיחו את ההר והביאו אותו למצב רתיחה שהסתיים בסופו של דבר בהתפרצות אדירה שלא הבנתי מאיפה היא הגיעה אליי.

ויש כאן עוד ענין. כבר דיברנו הרבה פעמים על כך שאנחנו לא צריכים כל דבר להבין, אלא לראות שזה עובד ולבצע, וזה לא שונה במקרה הזה. אלו שהלכו לפנינו בדרך הזאת אומרים לנו שהם עשו את זה וזה עזר להם, אז אני עושה את אותו דבר ולא שואל שאלות. הרי כאשר הגעתי לתכנית בתור שבר כלי, הצהרתי שאני מוכן לעשות ה-כ-ל כדי להחלים, אז מאיפה הגיעו כעת פתאום ההסתייגויות שלי? כנראה מכך שהכניעה לא מספיק עמוקה ולכן אני משוכנע שאולי אני כן מסוגל להסתדר לבד. אז הגיע הזמן להיזכר כמה אני חסר אונים מול עצמי ומול התאווה, ולדעת שאני מוכן באמת ובתמים לעשות ה-כ-ל כדי לצאת מהבוץ, ואם זה כולל לבקש סליחה מהגננת בגן טובה - אני יעשה גם את זה. אני מוכן לעשות כל דבר שיגידו לי, אם האנשים שאומרים את זה צעדו בעצמם בדרך הזאת וקיבלו שחרור מהתאווה בדרך הזאת.

ואם אני לא רוצה לחכות עד שחס וחלילה אגיע למצב הזה?
ההתמכרות הרי מפריעה לי גם עכשיו, כשיש לי את המוכנות לעשות הרבה אבל לא הכל.
אז מה אם אני לא בדרך לכלא ואשתי עדיין איתי ב"ה, אני גם רוצה להפסיק!
האם רק אם ח"ו אהיה במצב כל כך קשה בחיים שאהיה מוכן אפילו לעשות דברים קשים מאד מאד אוכל להתחיל בכלל לעשות משהו?

השאלה מה נקרא "רע" תלויה רק בך. אם לך זה מספיק רע - אתה לא צריך לחכות שיהיה לך רע כמו שהיה לי. אם מפריע לך המצב שלך ואתה רוצה להפסיק אותו - אתה מוזמן להצטרף ולהתחיל לעשות. עצם המוכנות לעשיה כדי להפסיק את הבעיה שלך - היא החשובה כאן כעת.

זלמן היקר,

חכיתי לתשובתך המקיפה בנושא והאי לא אחרה לבוא.

בוודאי שאני מסכים שאני בעיה ואל מנת לפתור את הבעיה אני צריך לעשות חשבון נפש עמוק וכואב ולתקן את הפגמים מבפנים.
וכמובן שאני לא מרגיש צורך להבין הכל ואפילו קצת.

אך עדיין, האם חייבים לעשות את כל הצעדים כדי להגיע לתקן את עצמי בצורה מושלמת, או שאפשר לדלג על כמה דברים?
הרי אלו שהמציאו את התוכנית, השתמשו רק ב-4 צעדים מתוך ה- 12 ובכל זאת הם הוסיפו עוד 8 צעדים.
אולי בשביל "יתר בטחון"?

שמואל יקירי,

האמת היא שאני עסוק בימים האלו וממש כמעט לא מצליח להגיע לפורום כדי להגיב, ובודאי לא באריכות המתאימה. עוברים עליי ימים מטורפים, ואני די בודק את עצמי איך אני מצליח להחזיק בתכנית גם בימים שבהם אני עמוס שאין לי זמן לנשום.

מצד אחד בימים האלו התאווה נמצאת במצב המתנה ולא דורשת בכלל התייחסות, מצד שני אני יודע שאם אזניח את החלק הרוחני ואת ההתקדמות בצעדים - אני אפול בסופו של דבר.

אשתדל בהמשך להגיב לך ממש באריכות, אבל בנתיים אני חייב לך תשובה קצרה. בתכנית אומרים: חצי עבודה לא תיתן לנו חצי תוצאה אלא לא תיתן לנו דבר. זה נכון במאה אחוז. אמנם נראה שהם עשו רק 4 צעדים מתוך כל ה- 12, אבל בתכל'ס זה לא נכון. אדם שעושה את צעד שלוש כמו שצריך באופן עמוק ואמיתי - בדרך ממילא יעשה את כל הצעדים הנוספים. זה כמו להגיד שאדם השתכנע שיש אלוקים ושהוא רוצה שנקיים תורה ומצוות, אבל זה בעצם רק שתי מצוות מתוך התרי"ג. נכון, אבל ברגע שיש לך את שני הדברים האלו כבסיס - כל שאר המצוות זה דבר שברור שנקיים אותו. זאת רק דוגמא אבל בודאי שהבנת אותי.

זלמן היקר,

אני מאחל לך שתמשיך תמיד להיות עסוק בדברים טובים !!!

בוודאי שהבנתי אותך.
אך, אם כך, שעושים את 3 הצעדים הראשונים כ"כ טוב, שזה בעצם מכסה את שאר ה- 8 מבלי בעצם לעשות אותם, אז בואו נסתפק ב- 3 הצעדים הראשונים + צעד 12, רק שנעשה את זה בצורה הכי טובה שאפשר, ואז נגיד לתוצאה המושלמת ובאמת נעשה את כל העבודה.

מה אתה אומר?

האמת שניסיתי כמה פעמים לענות כאן, אבל כל פעם האתר נתקע ולא הצלחתי לכתוב תגובה או לפרסם אותה (אני מאמין שזה בעיה רק כאן).

תכל'ס, אדם שהגיע להכרה בכך שהתורה היא דרך חיים נצחית ומתאימה לו, האם זה אומר שהוא לא ילמד איך לקיים את המצוות כיון שהוא כבר מאמין? ברור שלא.

גם אצלנו זה אותו דבר. אנחנו עושים שלושה צעדים לעומק, ואז בעצם כבר יש לנו את המוכנות האמיתית לעשות את כל שאר הצעדים וחלקם אפילו אנחנו עושים בלי שיגידו לנו כי זה ברור שמי שחי חיים רוחניים מפסיק כעסים וכיוצא בזה, אבל זה לא מספיק. צריך גם הדרכה מפורטת יותר שתעזור לנו לדעת איך מבצעים את הרעיונות היפים שכעת אנחנו מוכנים לבצע. לכן יש עוד צעדים.

זלמן,

צודק במאה אחוז.

סוד הכניעה כתב on 03 יוני 2012 17:10: