זעזוע מזעזע
אני לא רוצה להאמין לשום דבר בענין. אבל זה הגיוני. ומאוד עצוב.
בכיתי על כל הניפגעים והנפגעות בסיפור, פשוט מצמרר. דברי "שרולרול" מרגיעים אצלי טיפה את הפחד.
ומכניסים הכל לפורפורציה. לא מתאים לאדם חולה כמוני לדון חולה אחר.
אבל כן מתאים לאדם מתנשא כמוני לדון אדם חולה אחר. כ"כ הרבה דברי טעם נאמרו כאן על המקרה, בלי לדון אותו.
זה מחזיר אותי לצעד 1, אני חסר אונים, ואני לא יכול לנהל את חיי.
כולנו מכירים את החסרות אונים של המחלה שלנו, איך אנחנו רוצים להפסיק ולא מצליחים.
עוד אדם עם S שלא הספיק לקבל A (בשביל SA). 

תגובה שהייתה באתר חדשות

חוסידל יקר, איני יודע אם אתה מזדהה עם התגובה שציטטת. אבל בין כך ובין כך לי היא לא עושה טוב. נכון, כולנו בנים של אלקים, אבל לא נראה לי שטוב לי נפשית לשים את עצמי באותה סירה עם אדם שלא רק צרך תאווה, אלא גם פגע באחרות פגיעה חמורה ונוראה, ולא באופן חד פעמי, אלא במשך עשרות שנים, ולא בחל בשום אמצעי - כוח פיזי, מניפולציות, שקרים, שוחד, איומים, פסקי הלכה - כדי לכפות את רצונו החולני. וזה לא שהוא לא ידע איזה נזק הוא גורם. הוא משגיח. הוא מסר שיעורים בחינוך ילדים. הוא מבין בנפשות בני אדם - ואת כל ההבנה הזו הוא ניצל להיפך האהבה, היפך החינוך, היפך העזרה. 
הרי יש גם רוצחים פסיכופתים. זו מחלה. יש גם אנשים שתחביבם לשרוף. זו מחלה. אסור לשפוט אותם אבל מותר וצריך להזדעזע, ואין שום תועלת עבורי בלהרגיש אמפתיה כלפי חוסר האונים שלהם. אדרבה, זה הורס את המעט שעוד נשאר מהאישיות הכבר-הרוסה שלי.
אז איפה עובר הקו בדיוק? קשה לשרטט אותו. הוא פגע באחרות? ובכן, גם אני פגעתי בסביבתי, גם אם לא באמצעות כפייה מינית. אז מה ההבדל?
יש הבדל. גם אם קשה להגדיר את הקו הברור, הלב יודע היטב שיש הבדל. אצל אותו משגיח לא מדובר רק על תאווה. אם הוא היה רוצה רק תאווה היה יכול לקבל אותה בקלות בלי לפגוע בבנות משפחתו. מדובר כנראה בסדיזם, בפוגענות ורצון נוראי להרס הזולת - דווקא מפני שהוא קרוב. אני לא יודע איזו מחלת נפש גורמת לו לכך, אבל יש בה מרכיבים משמעותיים שאין במחלה שלי (ולמען האמת - אני מסופק אם תכנית 12 הצעדים יכולה לעזור למחלה שלו).
בעיניי יש משהו חולה מאוד דווקא בתגובה שציטטת (אני מרשה לעצמי להגיד את זה מפני שלא אתה כתבת את התגובה אלא ציטטת). צריך להיות אטום מאוד לסבל של אנשים או מרוכז מאוד בעצמך כדי לא לשים לב להבדל בין מי שצורך תאווה לבין מי שהורס את חייהם של אחרים תוך כדי.
אז כן, אני מזועזע מהמעשים שלו. לצורך העניין, אם הוא היה נכנס לקבוצה ומספר על זה, לא הייתי מסוגל לומר לו בכנות "אוהבים אותך". אני מזועזע לא מפני שאני טוב יותר. אני מזועזע לא כדי להתנשא עליו ולהרגיש טוב עם עצמי שאני לא כזה נורא. אלא מפני שלסוג המעשים האלה אין מקום בעולם שלי. אני לא רוצח, אני לא אנס, אני לא פדופיל. תודה רבה ה' ותודה שעשית אותי ככה שאני לא מסוגל להבין איך בן אנוש מסוגל להגיע לתהומות כאלה. 

תודה דוקטור. שמח שדברנו. כתמיד, דייקת. מבלי להתדיין באיש ובמעשיו, גם עבורי זו לא מחלקה אחרת, זה הרבה מעבר. הוספיס?!

תודה דוק'. הייתי צריך שמישהו יכתוב את זה.

תודה דוקטור, הפוסט הזה ממש הועיל לי.

אני כמה ימים שובר את הראש איך להביע את מחול השדים שמתרוצץ לי במוח בעקבות הסיפור הזה, ובעקבות שקראתי אתמול מכתב חרטה, שכתב "דנ-י-אל מעוז" שרצח את הוריו בשביל לכסות חובות של הימורים, וניסה אח"כ להפיל הכל על אחיו התאום גנטית, המכתב מלא במושגים מהתכנית, משפט שקצת זעזע אותי ממנו - "הייתי חסר אונים מול ההתמכרות וחיי הפכו בלתי ניתנים לניהול".
חשתי ברגע הראשון אמפתיה אליו, וברגע השני זעזוע מעצמי על עצם המחשבה הזאת שאנחנו באותה קבוצה, וניסיתי להעביר את הקו הזה החמקמק, מה באמת ההבדל בינינו. שני מכורים.

אז אני מזכיר לעצמי שגם לי ולשימפנזה יש דמיון מדהים של 98% בגנים, ועדיין ה 2% הללו הופכים אותי לנזר הבריאה, חלק אלוק ממעל ממש, ואת השני לחובב בננות מושבע (סליחה.. דוגמא לא כ"כ מוצלחת  )

עולם הנפש מורכב מאוד, וקשה לפעמים לראות מבחוץ (וגם מבפנים) את ההבדלים,
אבל גם לתחושתי יסוד האלימות שקיים גם בי, שונה מאד ממה שאני קורא במעשים המדוברים.
האם הוא יכול להתפתח גם אצלי לממדים כאלו מפלצתיים? אני חושב שלא.

מה שבטוח זה שטיפה אחת של כנות עצמית, הופכת את הקערה על פיה, 
ואת זה אני מתפלל לה' שייתן לי בבקבוקים.

אוהב (וקצת מקנא בך שקיבלת לייק אדום ממנהלינו הנכבד..  ).
מתפלל ליום מחלים עם התבוננות ותיקון פנימי.
אמן.

תודה לכולכם
גם אני מצטרף להנ"ל
בקרבי יהום הסער
כל גדול מחברו יצרו גדול ממנו  והאם אנחנו בסירה אחת איתו ביחד רק שעוד לא הגענו לשם ( חליחה)
כשקראתי את התגובה הנ"ל בככר השבת ועל החתום פסיכולוג תהיתי
  האם אני באמת חולק את אותה מחלה / יצר הרע/חוסר אונים כמוהו 
קשה לי לקבל את זה מחד,
אך מאידך גם בינינו כאן ישנם דפוסי שימוש רבים ומגוונים,
ויש דברים שאני לא חלמתי עליהם והם לדעתי סוטים ומחרידים ולא אפרט...
 אז אולי הוא פשוט לקח את זה קצת (טוב, לא קצת) רחוק יותר?
אני מבולבל ושמח על יכולתי להתחבר להבחנותיכם .
תודה רבה
מוטי
 
?


 ...
 

 

אין לי מה להוסיף הרבה
אני רק רוצה לשתף שהיום בבוקר חבר הציע לי לשלוח במייל את כתב האישום נגדו
.ואסירות תודה לא מובן מאליו בכלל, סירבתי
חשבתי על כך רבות אבל בלי לנבור בזבל
לימדו אותי בתוכנית שהראש שלי יכול לשקר עלי ולומר לי /אני מחפש את החוסר אונים שלי ובעצם אני מחפש תאווה,
דבר אחד לקחתי חזק מהמקרה
התבוננתי לעצמי שנכון שההוא אנס ורשע וכל הקללות והגידופים הנכונים והלא נכונים
אבל, כמה סבל הוא עבר לפני שהוא חצה את הקווים הנוראיים האלו.
אחרי שהוא חצה, אין לי מה להתחבר אליו
אבל לפני, לפני זה הוא פשוט סבל, בטוח
אז למה שאני ימשיך לסבול? אם אני לא יצמד לתוכנית יהיה לי כואב מאוד, כזה כאב שיכול לגרום לי דברים איומים, אז אני לא רוצה , אני רוצה חיים טובים 

החסוי כתב on 25 מאי 2016 12:24:

שלום אח יקר
מסכים איתך באופן עקרוני - אסור לשפוט את חבריך עד שתגיע למקומו.
אני לא באתי לשפוט אף אחד, רק לנסות לברר עם עצמי מה קרה וקורה איתי בהתמכרות, 
לגבי הרוצח שמכור להימורים הוא בעצמו הודה במעשיו,
והוא כן מנסה להשתמש במכתבו במושג 'חוסר-אונים' כדי לקבל חמלה וסליחה מהמשפחה שלו,
וזה ממש הציק לי, כי גם אני אני מנסה לנטרל את כל תחושות ההלקאה העצמית על כל השנים שלי בתאווה,
עם זה שהייתי חסר אונים שלא מודע לזה שהוא חסר אונים,
סוג של שוטה, שנלחם בתחנות רוח.

מכיוון שאני כן קראתי מה הם עשו לכאורה (לא קראתי את כתב האישום, גם בלעדיו הזדעזעתי) 
והזדעזתי עד עמקי נשמתי ממה שקראתי,
עלו בי תחשות קשות כלפי עצמי,
תחושות של תיעוב, ופחד, וטינה עצמית
התחושות הללו הם רעל בשבילי, ובטח בשביל החלמתי
בשביל לנטרל אותן יש צורך לדון בהם, איך אני רואה את עצמי עם מחלתי מול ביטויי מחלות של אחרים
האם גם אני יכול להגיע למקומות כאלה?
אם כן מה עושים?

זה המקום שממנו כתבתי את דברי,
אשמח לשמוע את דעתך בנושא אחרי שתקרא את מעשיהם

מאחל לכולנו יום טוב ומחלים
 

פנימה כתב on 25 מאי 2016 12:48:

תודה.
אולי זה ההבדל בין חוסר אונים של חולה, לחוסר אונים של מחלים
כשהגעתי לפה ושמעתי על חוסר אונים ועל כניעה חשבתי  לעצמי, אם אני נכנע אני הולך לפרק את כל התאווה בעולם ללא גבולות.
היום אני מנסה להכנע על מנת לוותר.

Something is hidden for guests. Please log in or register to see it.

עכשיו זה דווקא עושה לי טוב, זה נותן לי תחושת קרקעית וכאב שנותן מוטיבציה להחלים. ועדיין אני מתבייש.
אני מעדיף לא לקרוא את הפרטים, ואם להיות כנה זה העלה לי תאווה לראש ולפני כמה דקות חיפשתי את זה באובססיה, אסירות תודה שזה לא התממש.

אחיד בשמיא כתב on 25 מאי 2016 12:30:

 

אהבת חסד כתב on 25 מאי 2016 12:58:

אוהבים אותך מתעלל קשות..
ואולי משמים רצו שתכתוב משהוא אחר, זה לפחות מה שאני חושב כשזה קורה לי?

אכתוב ממש בקצרה כי אני מרגיש שאיבדתי טיפה את האיזון והשלווה בשרשור הזה.. 
אחד הגילויים שגיליתי על עצמי במהלך ההחלמה, בזכות פוסט שכתב מנהלנו הנכבד הוא
שהלקאה עצמית, שהופכת בקלות להלקאה עצמית שיוצאת מפרופורציה, משרתת אותי ועוזרת לי להמשיך עם ההרגלים הרעים,
כי ההלקאה הזאת אומרת למוח שלי, עשית משהוא רע, מגיע לך עונש על זה,
והנה קיבלת את מה שמגיע לך
אפשר להמשיך הלאה בחיים. עד שהגלגל יסתובב שוב
כשאני גם הפושע גם השופט וגם המעניש, אני לא יוצא מהלופ של עצמי
עלי למסור את השפיטה והעונשים לאבא שלי שאוהב אותי יותר ממני!
הוא יצר אותי והוא יודע עד כמה מגיע לי עונש, או חיבוק.
אוהב
חיבוק
 

לאט לך. בתגובה הנ"ל השתדלתי באמת להסתייג  מהנושא שכתבת, היא הייתה יותר על ההשוואה וההקבלה. אי אפשר להלקות אחר ולא את עצמינו, בלי השוואה מתבקשת. אי אפשר גם לגלות חמלה כלפי עצמנו בלי לגלות חמלה כלפי אחרים, שוב, אם אין הבדלים ברורים.

היו עוד כמה נושאים, אולי אכתוב שוב...