אחת מהאמירות של התוכנית היא , אם עשית משהו פלילי לך תדווח על עצמך במשטרה אל תגיד לנו . שמור עיניך הוא לא הפתרון היחידי לאנשים שיצרם מתגבר עליהם . לא שייך פה דרגות התמכרות , אבל אם אתה רוצה שנדייק את זה לצורך הענין אם מישהו אפילו אנס פעם או פעמים וישר מזועזע מעצמו ומחפש טיפול יותר היה לי קל לגלות אמפתיה כלפיו מאשר מישהו שכבר שנים עושה מעשים נבזיים כאלה. "חוסר שליטה" זה רלוונטי כלפי הקב"ה או אם אתה מוכיח שזה משהו קליני, אם לא, בעולם שלנו עם הכלים השיפוטיים שלנו ,שופטים לפי התוצאה...

הנושא חורש.
אסור לישפוט אף אדם לדעתי. אבל חובה להגדיר את מעשיו כמו שהם. שחיתות אמיתית.
האם הוא רשע? לא מעניין אותי. מעשיו מגונים מאוד. ומי שלא מגנה, לדעתי מושחת לא קטן.
אני לא רואה אדם רשע, ואני מסרב לגלות אימפתיה. בגלל שזה יחייב שפיטה מצידי, ואסור לי לשפוט אף אדם.
מי שמזיק לאחרים בצורה כזאת, זה היתמכרות או הפרעה זרה לי, ואני לא יכול לדון. גם מי שסקסוליסט מעשיו לא צודקים,
אני חושב שאלה מעשים רעים. אני לא שופט אותו, ואני גם לא זר להפרעה ולהתמכרות, אז אני יכול לגלות אימפתיה.
אבל מה כן?! זה מצמרר, ואוי למי שלא מצתמרר.
מעשי = שחיתות, גועל, רשע, אגואיסטיות, חולה, וכו'...
האדם = לא מעניין אותי, לא שופט ולא יודע.

קראתי עכשיו בחדשות על אדם חרדי אב בית בישיבה שתקף נערים
וכעת התאבד בתאו במגרש הרוסים,
ומצאתי את עצמי מזיל דמעה אחריו,
וזה גורם לי לבילבול עמוק האם אני מזדהה אם סוטים ואנסים,
ומצד שני יתכן שהוא אדם טוב וללא יכולת שליטה,
ואולי אם לי היה דפוס התמכרות כזה הייתי גם מגיע לשם,

בא לי לצאת לרחוב ולצעוק חברים תקחו את החיים שלכם יש פתרון

רוצה לשתף שכשראיתי שזה על המשגיח עלה בי רצון חזק לקרוא אז החלטתי לוותר עליו... 








ואז קראתי את כולו...
רוצה לקבל את עצמי. ותכלעס לזכור ולראות לאיפה אישיות שלא מטופלת יכולה להגיע בסופו של יום.  
אוהבים אותי...

אתה צודק לגמרי

חוסידל כתב on 12 מאי 2017 11:37:

החדשות של הימים האחרונים החזירו אותי לשרשור המאד מיוחד וטעון הזה
יש פה הרבה מחשבות וגישות איך מתמודד מול התאווה אמור לחוש מול סיפורי זוועה שעשו לכאורה אנשים שנראו חלק מהציבור שאליו הוא משתייך.
מנסיוני אשתף שכפי שנאמר "מילה בסלע, שתיקה בתרי" ובטח על כזה נושא רגיש
כל מי שחש צורך להגיב לשרשור, שייעשה זאת,
רק שיעשה חסד עם עצמו ועימנו ולפני שהוא לוחץ 'שלח' ייתן לרגשות לשקוט, ויערוך שוב את מה שהוא רוצה לכתוב. בדר"כ כתיבה מתוך רגשות סוערים לא מעבירה נכון את מה שהכותב מנסה לומר.

הסיפורים הללו מטרידים את מנוחתי,
ומכיוון שאני משער שאינני היחיד בכך הרגשתי צורך להקפיץ את הדיבורים שנכתבו אז ועדיין רלוונטיים,
בסוף בסוף יש לנו אבא גדול בשמיים ובארץ ורק לו המלוכה הממשלה ויכולת השפיטה,
ולי לא נשאר אלא לנסות להתחבר אליו 'רק להיום' ולבקש קרבתו ועזרתו בהתמודדות שלי עם התאווה והחיים בכלל.
מתפלל שיהיה רק לתועלת
באהבה
'פנימה'

תודה על ההקפצה,
לא נברתי עדיין בקרבי הדיון שהיה כאן בעבר,
ואני יודע שהדיון הזה מסוכן לי קצת,לא רק בגלל התאווה שיש בסיפורים,אלא האמוציות שזה מוציא ממני, והטינות שאני מקבל על אנשים שחושבים אחרת ממני,פשוט לא בריא לי ולא עושה לי טוב,

לכן בל"נ אכתוב את תחושותי ואשתדל לא להכנס לדיון....

קשה לי מאוד,מצד אחד קיימת בי שמחה לאיד מסוימת על אדם שלכאורה הרס כל כך הרבה משפחות וילדים,הזיק והשפיל והכל עם שחצנות והתרברבות שאין דומה להם, קיימת שמחה לאיד אכזרית כזאת שאני קצת מתבייש בה,וכמובן שהיא עטופה בסיסמאות כמו 'בסוף הצדק יוצא לאור' ו'סוף גנב לתליה' וכו' וכו' לראות את הרברבן שהיה חזק על חלשים כל ימיו מושפל ונכלם,בעיקר מאותה תקשורת שכל כך היללה אותו,

מצד שני קיימים בי רחמים על האיש, יתכן והיה חולה ולא קיבל טיפול וחינוך נכון, יתכן והתעללו בו בתור ילד,
ואפילו אם לא ואין לו את התירוץ של מחלה אני מרחם עליו, אני לא מתאר לעצמי את יסורי הנפש שבאים בעקבות השפלה כזאת, את הבושה למשפחתו המחותנים שלו... הסבל שהם עוברים עכשיו,
זה שזה 'מגיע לו' זה אולי נכון ואולי לא, אבל קשה לראות אדם מתייסר כל כך,

אני מתאר לעצמי שההתלבטות שאני מתאר כאן היא לא יחודית וכמעט כל חבר שדיברתי איתו מרגיש תחושות דומות למה שתיארתי,

אני רוצה לשתף שמצאתי את עצמי עד לפני כמה ימים ממש נאבק בתוך עצמי, מצד אחד מנסה לא לרחם עליו לזכור את סבלם של הקורבנות, וכועס ממש על עצמי כשעלו בי רחמים ואף חלילה אמפתיה מסוימת כלפיו ומצד שני מנסה לזכור שאני בן אדם וקשה לי לראות מישהו מתייסר,
מצאתי את עצמי מתחבט ומתלבט עם עצמי מהי ההרגשה ה'נכונה' שאני צריך להרגיש,
מה ראוי על פי תורה,על פי מוסר והיושר, מביא ראיות לכל צד פורך אותם וחוזר וטוען,
מנסה להבין למה היום אני מרחם עליו,ולמחרת אני מלא בטינות על חברי תכנית שאמרו שהוא מסכן,

עד שיום אחד לפני כמה ימים באמצע שמונה עשרה ...נפל לי האסימון,
אני לא 'חייב' שתהיה לי דעה בעניין, אני לא חייב למצוא את ההרגשה הנכונה בדיוק, אני גם יכול לחוות דברים מורכבים וזה לא חידה שצריך לפתור,
אני אסירות תודה לא שופט או דיין ולכן אין לי את האחריות שבה אני צריך להכריע מה נכון להרגיש,
מותר לי להרגיש רגשות סותרים וזה לא סתירה...
מותר לי גם לנוע לפעמים בין רגשות שונים.. זה בסדר זה בסה"כ רגש, ורגש זה לא החלטה מודעת,זה רק רגש.
זהו אני יודע שלא חידשתי כאן משהו מדהים ותובנה שתעיף לכם את השכל.. אבל אני שמח שיש לי את ההזדמנות לכתוב קצת את אשר על לבי,
תודה

עשר שמעון כתב on 26 אפר' 2021 12:39:

תודה רבה עשר שמעון.
אכן זוהי תובנה שלמדתי במשך השנים שלי בתוכנית, אני לא צריך שתהיה לי דעה בכל דבר, ואני לא צריך לדעת איך אני צריך להרגיש בכל מקרה ואירוע. מותר לי גם לחיות באי ודאות ובספיקות. וצריך ללמוד לשחרר את המחשבות והרצונות שתובעים ממני לחשוב על כל דבר ולהביע דעה בכל דבר.
בהחלמה

מקפיץ שוב אחרי שהוקפץ כבר בשנה האחרונה...

ומסתמא יוקפץ שוב ושוב...