תודה.
מי אמר שהצלחתי. עם אבשלי בסדר לי כבר שנים (אני סבור שהיחסים איתו השתפרו והסתדרו במקביל ליחסים עם אבא שבשמיים...), עם אמא שלי, לא. כתבתי שאחרי שנים של אדישות רגשית, התעוררתי לכאבים גדולים. שם הנני. בחצי השנה האחרונה אני נע בין כאב, להבנה וחמלה. התחושות הקשות המשמעותיות צפות ועולות כשאני נתקל בפער בין מה שאני הרגשתי ולטעמי היה בבית איתה, לבין תחושות של אנשים מבחוץ כלפיה.
אני לא מצליח להיות לא שיפוטי כלפיה. מה שבעצם אומר לעצמי: ממה נפשך, אם מגיעה לה ההערכה שלהם כלפיה, למה לעזאזל אני לא מרגיש כמותם. ואם היא "זכתה" ביחס הזה מצידם בגלל ששמה היא נתנה יותר ממה שהיא נתנה בבית, אז זה כואב לי ועצוב לי. ואם בכלל זה משחק כדי לזכות ביחס אוהד, אז... אתה מבין מה קורה לי שם?
אני חסר אונים מול המערבולת הזו. זו הסיבה שביקשתי מאבא שבשמיים - הצמח פורקנה.
