עכשיו סוף כל סוף אני מבין!
המלחמה היא כדי להיות עסוקים בחיים.
המטרה היא להלחם עם כוח הרצון, המחשבה והמעשה במקום ללכת לעשות את התאווה לעשות את מה שאנחנו צריכים.
לא רק להקשיב ללב, אלא להפעיל שיקול אישי, מוסרי מתוך מחשבה מה צריך לעשות באמת
כתבתי לא מזמן את המסקנות הסופיות שלי לגבי שליטה בכעס וכמה חשוב לסיים את היום כשאתה רגוע, לא להתעצבן במהלך היום וגם לא בסופו, רק ככה אתה יכול להשקיע את הכוחות שלך בצורה נכונה במהלך היום ולנוח נכון בסוף היום
gye.org.il/forum/18-%D7%A8%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A6%D7%99%D7%98%D7%95%D7%98%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A7%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/92357-%D7%9E%D7%9C%D7%9A-%D7%A2%D7%9C%D7%95%D7%91
ד"א: חזרתי ללמוד מוסר ולשמוע מאמנים וגם לקרוא באתר הזה

להיות עסוקים בחיים זה חלק מהפיתרון - אבל בודאי לא כולו. אולי יש אנשים שיכולים פשוט למלא את הזמן וזה יעבוד עבורם, אבל אצלי זה אף פעם לא הספיק, ובגלל שתי סיבות. סיבה ראשונה היא טכנית - פשוט אין מצב שאצליח למלא את הזמן שלי במאה אחוז בלי שום חורים ריקים, ואם ההחלמה שלי מבוססת על זה שאני עסוק, אז מספיק רגע אחד שבו אין לי מה לעשות כדי שאחזור שוב לשימוש בתאווה.

הסיבה השניה היא מהותית יותר. התאווה היא לא רק משהו חיצוני שנכנס למלא את הוואקום אלא גם משהו פנימי שממלא אצלי משהו בתוכי. אני נמשך לזה לא רק בגלל הזמן הריק אלא גם ובעיקר בגלל הריקנות הפנימית. לכן, אני צריך למצוא משהו שימלא אותי מבפנים, בדיוק כפי שאני צריך למצוא משהו שימלא לי את הזמן.

ולמרות הכל, גם זה וגם זה לא בדרך כלל לא יספיקו, ואצטרך כלים נוספים, כיון שהמחלה הזאת שנקראת התמכרות היא מסובכת ויש לה גרורות בהרבה חלקים שונים שלי, ולכן הטיפול צריך גם הוא להיות מערכתי.

מי אני שאומר,שאחלוק,

אבל ברשותך 'סוד' כך מלמדיני ספונסרי היקר והמנוסה ( מאוד! ),
אנחנו בתוכנית הצעדים מקבלים משהוא במקום התשוקה וההתרגשות אותה קיבלנו בתאווה. קוראים לזה חוויה רוחנית. חוויה המספקת את המילוי של החלל אותו התאווה הריגושית והערמומית (לא) הצליחה.

ידידי, מה שכתבתי הוא רק שאת הריגוש של התאווה אי אפשר להחליף. דרך חיים רוחנית היא מדהימה, אבל אין בה את האנדרנלין שיש בתאווה...

במילים אחרות: הצעדים הם הרבה יותר מאשר תחליף לתאווה, וזאת דרך חיים שעובדת (להבדיל מהשימוש בתאווה), אבל בנוגע לריגוש - כאן אני צריך וויתור.

אצלי היה חייב משהו שייכנס במקום התאוה, בלי זה ממש לא שייך התאווה מחוברת אלי, אני לא צריך ליסוע בשבילה, לא מעבר לים לא בשמים, קרוב הדבר מאד... לעשותו...
לכן בשבת יותר קשה, בשבת פחות עסוקים, פוגשים את האני שזה גם מעולה וטוב - תלוי מתי...
בתחילת הדרך צריך למלאות את הזמן בדברים טובים וכמה שיותר בתוכנית - חברותא, ספרות, צעדים...
כמובן שיש את החיים - כל אחד במקום שלו, עבודה משפחה ילדים, לימודים...
אבל בסופו של דבר התאווה היא תפסה לנו חלק ענק בחיים וחביים לראות למלאות ולהתמלאות ולא להיות בודד [מלבד עייף כועס רעב...]
אך יש להזכיר אם אני עושב דברים, בתור בריחה, אז בסופו של יום התאווה תתפוס אותי, צריך להתחיל לעשות סדר עם הפחדים עם הטינות - צעד 4.
הצעדים הם מתחלים להכניס אותנו לחיים עם אחריות עם חיות גם כשזה קשה...