אז אחרי שבזמן האחרון הנסיונות גברו והתעצמו מאוד מאוד והרגשתי ממש את התאווה בוערת בלבי והתגברתי על כל נסיון, היום בלילה קמתי ב-5 בבוקר, בלי שעון מעורר, הגוף שלי והלב שלי היו חמים (מתאווה) הרגשתי את כל ההורמונים משתוללים בגוף, הכל היה מטורף, נגעתי לפעמים באבר ובאתי לחטוא, וקצת התחלתי ואז מנעתי את עצמי, וככה זה קרה כמה פעמים עד שלא יכלתי להחזיק מעמד הרגשתי שלא יודע מה עומד לקרות אם אני לא אאונן. הפנטזיות התעצמו וזה פשוט קרה.

למען האמת לא הרגשתי ממש רע אחרי הנפילה כמו שהרגשתי במסעות אחרים אבל זה בהחלט לא היה נעים כל הסיפור הזה.
פשוט התפוצצתי מתאווה הייתי כל כך רגיש.
שנזכה להחלמה אמיתית, אמן.

טוב עשית שישר שיתפת את הנפילה. כך אתה מונע אותה מלהדרדר להתרסקות גמורה.

צריך עכשיו להגביר פעילות כי בנפילה הראשונה אחרי תקופת נקיות התאווה לוחשת לך שכבר נפלת, אז לפחות תהנה מזה כמו שצריך.

אז לא

תמשיך איתנו ותנסה להתמיד בספירה החדשה

מאחל לך לחזור מהר לשפיות

העיקר להתחיל מהתחלה.. 
לא נורא אחי היקר,  כמו שאלי אמר לפני,  העיקר לעמוד על המשמר ולחזור להילחם..  לא להתייאש אף פעם! 
בהצלחה בהמשך אחי,  תמשיך לעדכן אותנו

אתה צדיק נחמן. כל הכבוד על 48 ימים! יהי רצון שה' יהיה בעזרך

אמן!
תודה רבה.
היו לי כמה מעידות לא פשוטות היום
הייתי בבית לבד הסתכלתי בתמונות לא צנועות (נראה לי שלפי הטבלה של ה90 יום זה נחשב נפילה)
כל פעם באתי להיכנס לתכנים לא צנועים כל כך בפלאפון ואז עצרתי את עצמי וכל פעם באתי לאונן ועצרתי את עצמי לפני הפורקן וזה קרה כמה וכמה פעמים שוב ושוב עד שההורים היקרים שלי הגיעו הביתה וניצלתי.
ברחוב לגמתי הרבה תאווה היום.
לצערי זה ממש קשה לי.
הנסיון שהיה לי בנפילה האחרונה היה פשוט מתיש.
הגוף שלי היה חם הלב היה חם רציתי רק תאווה וגם לא הייתי מפוכח כל כך כי קמתי ב5 בבוקר בפתאומיות.
אבל אני מקווה שלאט לאט אני מתקדם אל עבר היכל התהילה ואז בעזה"י אזכה להתקדם עוד ועוד אל עבר יעדים נשגבים יותר..
אני פשוט חסר אונים מול מצב שבו התאווה עצומה והלב רותח וכל נגיעה קטנה באבר יכולה להביא לגמירה (זה מה שקרה לי בערך כי 48 יום לא אוננתי והגוף כבר התפוצץ כי זה לא סופק אצלו הרבה זמן)

שנזכה להחלמה מהירה, אמן.

גם אצלי בנפילה שהיתה לי לפני כשבועיים (אחרי 22 יום) זה התחיל בפתאומיות באמצע הלילה. כנראה שזה זמן מועד וצריך להיזהר.

בנוגע למה שכתבת שהגוף כבר עצד להתפוצץ כי זה לא סופק אצלו הרבה זמן - אני לא חושב שזה צורך אובייקטיבי ומוחלט כמו אוכל (לא בטוח שלזה התכוונת). מכל מקום אני כן יכול בהחלט להזדהות עם התחושה הזאת. 

בעזרת ה' נראה ישועות

איש ישראלי כתב on 20 ספט' 2016 07:28:

איך נזהרים מדבר כזה?
אני אישית באותו הרגע הייתי ממש תאו וגם הייתי עייף ולא מפוכח וכו' וכו'..
איך מגיעים לשליטה על היצר ברגע כזה?

ולא בדיוק התכוונתי שזה כמו אוכל, אבל זה פשוט משהו שהגוף מרגיש שהוא חייב לקבל וקשה לו מאוד כשאין לו את זה..

שנזכה באמת לישועות בעזרת ה'

אני מדבר על מקרים שקרו לי כמה פעמים שהייתי יחסית פיכח ביום יום ושמרתי על נקיות לתקופה ארוכה, ואז לפתע נפלתי כי פתאום באמצע הלילה מצאתי את עצמי בהתקף מהיר שלא הייתי מוכן אליו. כלומר היצר ניצל את אפקט ההפתעה ואת העובדה שבאמצע בלילה לעיתים לוקח דקה או שתיים לפיכחות שלי להתניע...

מקרים כאלה אני חושב שאני יכול למנוע אם אני פשוט מודע אליהם וזוכר אותם, כך שכאשר היצר ינסה להפתיע יהיה לי קל יותר בע"ה להדוף אותו.

לא שזה נהיה ממש קל בהכרח, אבל לפחות יש פחות אפקט של הפתעה.

גם לי יצא המון פעמים ליפול כשאני "חצי ישן", כאילו הגוף ער אבל התודעה בחלקה עדיין בחלום, באמצע הלילה , ובד"כ אחרי תקופת נקיות ארוכה. מעיין תחושה שהפסדת ללא קרב, שדקרו אותך בגב בלי ששמת לב. אלה היו בד"כ פעמים שריסקו אותי לרסיסים, קיבלתי תחושה שהתאווה כבר כ"כ הוטמעה בי שיותר אין שום סיכוי להתרפא. הנה - גם כשאני מצליח לשמור על נקיות, ברגע קטן שהמודעות עוד ישנה, אני מיד נופל.

זה קשה זה לא פשוט בכלל..
בכנות? נראה לי שהדבר היחידי שיכול לעזור במצבים כאלה זה פשוט להתפלל לפני השינה, להתפלל באמת לבורא שיעשה שזה לא יקרה ושלא נבוא לידי טומאה בלילה וכו'.
ובאמת התפילות עוזרות!

טהרני כתב היכן שהו(איני זוכר איפה) שבהתקפה אחד השיטות זה לרדת על ארבע ולבקש מה' שיקח לנו את התאווה,מנסיון זה מאד עוזר,שלא תיצטרך להתנסות ויום טוב

אוהב הקבה כתב on 22 ספט' 2016 05:37:

כאן

יאוווווווווו
אני עוד לא היתי שם אבל זה נראה לי מתסכל ברמות וכל הכבודלך שאתה ככה קם מזה
שאפו ענקקקקקקקקקקקקקק

תודה רבה אחי היקר.
הלוואי שאזכה לימי נקיון כאלה שוב.
היום בחסדיו יתברך אני ביום השלישי הנקי שלי, היו כמה נסיונות קטנים פה ושם אבל לא משהו רציני.
לצערי בבית שלי יש פסלים ותמונות שהם לא כל כך צנועות כך שגם בבית צריך לשמור את העיניים.
הלוואי שאזכה לצאת מזה כבר, אני מת להפסיק לאונן ולהפסיק לעשות את ההתנהגויות האלה.
עוד יום ועוד יום אל עבר המטרה הנכספת.. בינתיים אני מעודד את עצמי בזה שבסך הכל אני עדיין עוד בחור צעיר וגם הזמן עובר מהר מאוד כך "שתוך שנייה" אני אגיע ל-48 יום שוב. השאלה איך אעבור אותם, אם בנקיות או לא ח"ו.
אגב, זו ממש אחלה עצה. אם נפלת - תדע לך - הזמן עובר והוא עובר מהר! פתאום אתה מוצא את עצמך כבר 50 יום אחרי הנפילה. זה באמת ככה, וזה מעודד לחשוב על זה, כי אם אתה עובר את ה50 יום שאחרי הנפילה בנקיות אתה זוכה אחר כך להרגיש אחרת, טהור יותר ונקי יותר. קדוש יותר.
שבת שלום ומבורך.