לוי,
אתה צודק לגמרי. בדרך כלל החסימה לא בידיים שלי, אבל בטעות מצאתי את הסיסמה. לא נראה לי שאתרוג הוא פתרון טוב יותר.
יש לי את הרימון כבר כמה שנים, הסיסמה אצל אשתי, וזה בגדול עובד יפה. ואם אני בקריז, ממילא שום דבר לא יעזור.
נכון שנפילה כמו זו שסיפרתי עליה אמורה להימנע, אבל בסופו של דבר אין גבול לחסימות כמו שאין גבול לפירצות. המטרה היא להגיע למצב שבו אנחנו מצליחים לחיות בריא בלי ליפול בגלל משהו פנימי אצלנו ולא חיצוני.
באחד האשכולות האחרים דנו על חסימה והגיעו למסקנה שזה עניין אישי אצל כל אחד. אצלי החסימה מועילה מאד. אבל כאמור, אי אפשר לבנות רק על זה.

אם החסימה אצל אישתך אז קח את המילים שלי בחזרה. אתה צודק שהשינוי הוא צריך להיות פנימי יותר, אבל אני מדבר על גדרים, וזה לפעמים דברים שחוסכים המון עגמת נפש..
תמשיך להיות חזק, נהנתי מאוד מהתאור של הדברים, ומכך שהחזקת חזק. ולא נתת לעצמך ליפול זה עצום, להגיע ליוטוב להחזיק חזק ולא ליפול...

בס"ד
ל"יהודי השמח" שלום!
כשקוראים את יסורי המצפון שלך רואים שיש עתיד ותקווה
להתיסר על מעידה זה באמת דבר גדול
אבל צריך לשים לב טוב טוב ...
כי הרבה פעמים כשהתחלתי במעידה וחשבתי שיש לי שליטה על הענינים
נפלתי ונפלתי בגדול עד שלא הכרתי את עצמי

סליחה אבל הייתי שמח להבין למה ייסורי מצפון על נפילה זה דבר טוב.

אני מבין אם מישהו יגיד שכאב על נפילה זה דבר חיובי (כמו שכאב מרגל שבורה זה דבר חיובי כי זה ישלח אותי לרופא שיחבוש לי אותה), אבל לא הבנתי למה מישהו צריך ייסורי מצפון על כך שהוא חולה.

למי אני,
אני לא כל כך מרגיש יסורי מצפון כמו שאני מודאג מההמשך. התחלתי את הטבלה "ברגל ימין", הרגשתי שאני מצליח לא לחשוב על התאווה ולהסיח דעת כל פעם שהעניין מתחיל. אחרי חודש הגיע גל של קושי ועברתי אותו עם מעידה קלה, אחרי עוד כמה ימים שוב גל של קושי והמעידה יותר גדולה. זה כבר מטריד...
הכתיבה בפורום נועדה לשנות את דפוס ההתמודדות שלי. במקום שקיעה בעצמי וניסיון להתמודד לבד, באה הכרה בקושי ושיתוף של עוד חברים.
מבחינתי, זה קנה עבורי זמן של עמידה, שנותן לי את היכולת למסור את ההתמודדות שלי לה' ולהחזיר את עצמי למסלול - מה שקודם לא הצלחתי לעשות, והעידוד והבירור עם החברים בפורום עוזר מאד.
אני כבר כמה ימים מתקשה לתפקד, נמצא המון על המחשב, והפורום פשוט מציל אותי, כי הוא התקשורת הפנימית היחידה שלי עם העולם מסביב, מעבר לעניינים טכניים של עבודה וכו'.
רק עכשיו אני מרגיש שיש סיכוי שאני מסיים את הגל הזה וחוזר לתפקוד, בלי ליפול. עד עכשיו פשוט החזקתי בשיניים, עוד רגע ועוד שעה. והפורום היה כאן בשבילי, וזה היה מאד משמעותי.

בס"ד
לזלמן היקר!
על שאלתך "למה ייסורי מצפון זה דבר טוב? ...למה מישהו צריך ייסורי מצפון על כך שהוא חולה?"
א. נראה לי שכבר אנית בעצמך מה החיובי בכאב כי הוא הסימן שצריך ל"רפא אותו" ואם כבר לא מרגישים בכאב המצב הרבה יותר מדאיג...
ב. לא תמיד מעידה או נפילה בשמירת הברית היא "מחלה" . קשה לקבל שאין לי אחריות על מעשי וכי מה ?אני חולה נפש? אולי אני צריך אישפוז שאין לי שליטה על מעשי? לא יודע לא מצליח לחשוב על עצמי בצורה כזו...
ל"יהודי השמח"
הגבתי לך מקודם שתחילת מעידה יכולה להתפתח לנפילות ואפילו נפילות קשות ולכן מיד בהתחלה כשמזהים שהייתה לנו מעידה ועדיין אנו בשליטה
אז - משכהו לבית המדרש, להרבות כמה שיותר בקדושה, בעסוקים חיוביים, בחסד, בריצה, בכדורגל, כדור סל, בספורט אחר, בנגינה. במשהו חיובי שאתה אוהב וממלא אותך (מחק את המיותר) או הוסף כפי יכולתך. העיקר לברוח!
לי זה עזר במקרים רבים.
יתכן שלא כולם כאן חושבים כמוני אך הנראה לעניות דעתי אמרתי...

לא שאלתי על כאב שאלתי על ייסורי מצפון ולא קיבלתי תשובה.

אם שברתי רגל, אז כואב לי ואלך לרופא. אבל הייסורי מצפון לא יעזרו לי בשום פנים ואופן, אז לא הבנתי למה אתה מתעקש עליהם.

תכל'ס, לא אמרתי שאתה חולה, ואם אתה לא מרגיש חולה - זה בסדר גמור וזאת זכותך המלאה. אם אתה מרגיש שאתה אדם נורמלי ויש לך שליטה על המעשים שלך, אז פשוט תשלוט בעצמך ותפסיק, מה הביג דיל? אבל אם אתה לא מצליח לשלוט בעצמך, כדאי שתנסה להבין למה זה קורה לך, ואז אולי תגיע למסקנות קצת שונות.

לצערי, כל הטריקים של משכהו לבית המדרש, ולעשות משהו חיובי וכן הלאה, לא ממש עזרו לי. לכל היותר הם נתנו לי ארכה של עוד כמה שעות או ימים עד ההתרסקות, אז מבחינתי העצה של "לברוח", היא לא אפקטיבית, כי אם אני בורח - יש מישהו שבורח יחד איתי וזה התאווה, אז לאן שאני בורח - אני לוקח איתי את התאווה שמתעוררת ברגע האפשרי.

בס"ד
לזלמן היקר שלום!
לא יודע מה לומר. להבנתי, ייסור מצפון זה חלק מהכאב ה"חשוב" תמרור האזהרה, שמזכיר לי שזה לא השטח שלי, שצריך להתרחק משם, ש"זה לא אני, זה הילד הרע, שנכנס לי בפנים  תמיד הוא נכנס בי בלי שום אזהרה, הילד הרע." (לאה גודברג) אז לא מצליח לראות כל כך את ההבדל בין הכאב לייסורי מצפון. ואולי כן יש הבדל וצריך לפתח יותר את העניין אצלי אשמח אם תבהיר יותר את העניין.
בכל מקרה לעניין של ה"מה בכך" אף פעם לא אמרתי שזה כל כך פשוט רק לא ממהר להסיר אחריות מעצמי ולומר שזה לא בשליטתי .
זה ממש כן "ביג דיל" זה לא רק עסק גדול זה עסק יסודי זהו "תיקון היסוד"...

תראה, כמעט בכל דבר שאתה כותב - יש לי דעה וגישה הפוכה, אז נראה לי שאין כל כך טעם בחפירות. אתה כותב שזה לא אתה וזה איזה ילד רע שנכנס לך בפנים בלי אזהרה, ואני חושב שזה מאוד אני. מי שרוצה את התאווה - זה אני, וגם מי שלא רוצה את התאווה זה אני.

גם מעולם לא הסרתי מעצמי שום אחריות, בדיוק ההיפך. כאשר הבנתי שאני חולה ואין לי שליטה על עצמי, רק אז התחלתי סוף סוף לקחת אחריות על עצמי ולטפל במחלה, במקום לטמון את הראש בחול.

יש כאן עוד הרבה נקודות שאני מעדיף לא להיכנס אליהם בכלל (כמו תיקון היסוד, שזה ממש ממש לא קשור אליי אפילו לא בעקיפין)

בס"ד
סליחה על חפירות מיותרות!