אהלן חבר!
לגבי 2.. אני במשך תקופה החזקתי אצלי את הסיסמא עד שהבנתי שזו עבודה בעיניים. בתקופות אופוריה הייתי עושה את זה מאידיאל. אני לא מאמין שלהשאיר את הסיסמא זה דבר טוב כי אז אתה משאיר את הבחירה אצלך וההתמודדות אמיתית יותר וכו׳ זה נראה לי פאתטי במיוחד בשבילי ובשביל הרבה מהאנשים כאן..
לגבי 3.. זה יותר מטבעי שתרגיש חוסר נעימות בהתחלה. הטלפון הראשון שעשיתי.. לב פועם כמו בספרינט, פחד יחד עם ציפייה. גמגום וחוסר ביטחון.. ככה זה. אני חושב שכדאי לפתוח בהתעניינות כללית ״מה שלומך? איך עובר היום?״ לא צריך לשאול שאלות ישירות (בשיחה שגרתית של שיתופים..) זה יגיע מעצמו למקום הנכון הרי כשאנחנו שואלים אחד את השני ״מה נשמע״ אנחנו מתכוונים לזה ברצינות, אנחנו לא שואלים מנימוס, באנו לעזור אחד לשני ויותר לעצמנו. אחר כך תעבור לשיתוף על מה שעובר עליך. כוונתי היא שתתחיל בעמדת ההקשבה, שכוללת הבנה, הזדהות אם יש.. וקבלה. ואז תהיה המדבר.. ״טוב, אני אשמח לשתף אותך ב...״ אל תכריח את עצמך לומר דברים שאתה לא רוצה או מרגיש חוסר נעימות. ספר היכן אתה מרגיש שקשה לך, מה הסיטואציות בהן אתה מרגיש קרוב לנפילה.. תכלס אתה יכול גם לשתף בתחושה הזו.. ״אני מרגיש מוזר עם השיחה הזו, לא יודע מה לומר, מתבייש, נבוך..״ אפשר גם להתחיל שיחה שלא בהכרח קשורה לתאווה, שיחת היכרות ואולי זה יגרום לפתיחות. אני חושב שהעיקרון הכי חשוב הוא שתפנים שהעומד בצד השני, באמת באמת, עם יד על הלב לא רק שומע אלא גם מקשיב. לא משנה מה תגיד הוא לא יחשוב שאתה משוגע או פסיכי, הוא יקבל אותך, יאהב וישמח לעזור. מקווה שעזרתי ולו במעט.
אם תרצה ליצור קשר שלח הודעה בפרטי.. אשמח לעזור אם רק אוכל.. בהצלחה! מאמינים בך חבר לדרך!
אזהרה: ספוילר!
