היום הזה היה יום תענית אסתר מוקדם, מחזיר אותי לשנים קודמות בהם הייתי נחרד מהצום ומאזין לשיר הנוסטלגי החסידי "אם מצאתי חן בעינך המלך תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי" הייתי בוכה מעמקי הלב, נפשי הייתה קרועה ושסועה, לא היה לי טעם יותר בחיים, כמה אני כבר יכול שוב ושוב להשתמש ולזעוק "נפשי בשאלתי".
היו אלו ימים לא פשוטים עבורי, פורים שבא בעקבות הצום, הייתי סוגר את עצמי בחדר לשעתיים + ובוכה ובוכה ובוכה, פעם גם עשיתי טקס שבירת אייפון עם עצמי בפורים ושרפתי את השברים בביעור חמץ וכל הדרמה הזאת החזיקה עד אחרי פסח שהלכתי להשתמש 'חמץ אחרי הפסח'
נס גדול ועצום קורה לי שאבא אוהב משאיר אותי נקי במשך שלש שנים, חודשיים, ועשרים ושש יום. וזה נס מעל דרך הטבע, הבוקר קמתי אחרי שאתמול גמלה בליבי ההחלטה שאני לא צם, הרגשתי מנותק מהצום הזה, אז מה אם אסתר צמה, איזה שהוא קונטרה מול אותם ימים ששיוועתי לעזרה ונפשי יצאה משאלתי, אבל משהו אחר קרה שקמתי הבוקר, פתאום נחה עלי הרוח, הרגשתי חיבוק מאוד חזק וחם מאבא אוהב, ופתאום בראשי מתנגן לו השיר הנוסטלגי החסידי "אם מצאתי חן בעינך המלך", ואני מרגיש שמצאתי חן, זה כבר לא הסיפור אם אצום או לא, החיבוק החזק שקיבלתי עשה לי חשק להיות חלק מהיום הזה. זה בלי רגשות אשמה ובושה של שימוש, ואני מרגיש אהוב ומחובק ממנו, אני עוד ילד אהוב שלו ש'מצא חן'.
מי ייתן ונמצא אותו עכשיו
