המעידה האחרונה שלי היתה מאוד מבלבלת. תמיד אנחנו מדגישים את הצד של הפניה אל הפורנו בתוך בריחה, מפלט מהקשיים, תוצאה של הפגמי אופי שלנו, אבל הפעם שום דבר מזה לא היה נכון. מאז שהגעתי להחלמה, המעידות שלי היו תמיד קשורות למצב שלי, ותמיד יכולתי לראות קשר ברור בין מה שעברתי לבין התוצאה - המעידה. למשל מריבה ענקית עם אשתי, טינות חזקות על הבוס או פחד ממצב כלכלי קשה. במצבים האלו, התאווה היתה מפלט, מקום שיכולתי לברוח אליו ולשכוח מהכל.
כאשר זה המצב, העבודה על הצעדים היא פיתרון מעולה כיון שבדיוק בבעיות האלו הצעדים מטפלים. כשהטינה גרמה לי רצון לברוח לשימוש בתאווה, עבדתי קשה להיפטר מהטינה, והצעדים היו תכנית נוחה ופרקטית כדי לבצע את העבודה הזאת. אותו דבר כאשר התמודדתי עם קשיים בזוגיות או כל בעיה אחרת שגרמה לי לברוח.
אבל הפעם זה היה אחרת, הפעם המעידה היתה אחרי תקופה טובה ומחוברת, בסיום יום מצוין שלא היתה לי שום סיבה לברוח. המצב בבית מעולה, בעבודה הכל בסדר, המצב הכלכלי גם הוא טוב, ולמרות הכל, בלי שום סיבה שיכלה לגרום לי לברוח, פשוט מעדתי. סתם ככה, הרגשתי כמיהה לתאווה, שכנעתי את עצמי שהפעם אסתפק ב"קצת תאווה", לא עשיתי את הפעולות שאני מורגל בהם, ופתאום מצאתי את עצמי עמוק בפנים, ורק בחסד אלוקים לא המשכתי הלאה ולא נפלתי.
מיד אחרי שהתחלתי לעשות את הפעולות שהחזירו אותי לשפיות, התחלתי לשאול את עצמי מה קרה? הרי הכל בסדר ואין לי שום סיבה לבריחה, אז למה פניתי אל התאווה? התשובה שלי לכך היא שישנה סיבה נוספת לשימוש בתאווה, והיא סיבה לא פחות חזקה ומשמעותית מאשר הסיבה של הבריחה, רק שמשום מה כמעט אין לכך התייחסות מצד החברים, וכמעט כל הדיבורים והפעולות מתייחסים לנושא של הבריחה. המדובר הוא בכמיהה שיש לנו לתאווה, כמיהה חזקה כל כך שהיא יכולה להתגבר על כל סיבה אחרת שיש לנו למה לא ליפול.
בהקדמה לספר הגדול מופיעה חוות הדעת של הרופא, ושם הוא מתייחס לכך בצורה מאוד מפורשת:
"אינני מחזיק בדעת המאמינים שהתמכרות היא בעיה של שליטה נפשית בלבד. היו בטיפולי אנשים רבים אשר עבדו, למשל, במשך תקופה של חודשים על איזושהי בעיה או עיסקת כספים שהיתה חייבת להתבצע בתאריך מסויים, שהיה הנוח להם. הם לקחו משקה אחד ביום לפני אותו תאריך, ואז תופעת הכמיהה מיד הפכה לחשובה יותר מכל העניינים האחרים, וכך העיסקה באותו תאריך כלל לא נערכה. אנשים אלה לא שתו על מנת לברוח; הם שתו על מנת להתגבר על כמיהה שהיתה מעבר לשליטתם הנפשית. ישנם מצבים רבים הנובעים מתופעת הכמיהה אשר גורמים לאנשים להקריב את החשוב שבדברים והעיקר לא להמשיך להילחם."
במילים אחרות: נכון שהרבה פעמים אנחנו פונים לתאווה בתור מפלט לבריחה, אבל בנוסף לכך אנחנו מחפשים תאווה פשוט כי זה כיף. אנחנו נמשכים לפורנו כי ככה אנחנו.
הטיפול בסיבות שלנו לבריחה אל התאווה הוא על ידי טיפול בבעיות שבגללן אנחנו בורחים, אבל הטיפול בכמיהה עצמה הוא רק על ידי כוח גדול מאיתנו. כשאני יודע שההתמודדות הזאת גדולה עליי ומבקש עזרה מחברים ומאלוקים, אני יכול להשתחרר מהכמיהה.
