גיימס כתב on 03 מאי 2017 19:52:
אולי תן לנו ככה איזה 10 או משהו עצות לפחות.
בכל אופן המטרה פה לעזור ליהודים להתמודד עם הבעיות שלנו, זה ממש יהיה לתועלת.
עצה אחת ויסודית:
ברגע שאדם שם לב שמחשבה אסורה זוחלת לראשו – מיד יהרהר בליבו או ישנן בקול משניות ממסכת אבות היקרה, וזה יועיל לדחות את מחשבת העריות החוצה, וזה בדוק ומנוסה. וראה בהערה
הערה:
ואין ספור מקורות מצאנו בספרות חז"ל על כוח התורה להציל ממחשבת עריות. ואמרתי להעתיקם לתועלת הקורא, להראות שלא מדעתי הענייה כתבתים, אלא הכל נסמך ונשען על דברי רבותינו זיע"א.
ראשון לציון הוא הזוהר בפרשת וישב (קץ ע"א) ונכתוב את לשון התרגום: "אמר רבי יוסי, כשאדם רואה שבאים עליו הרהורים רעים – יתעסק בתורה ואז יעברו ממנו. אמר רבי אלעזר, כשאותו הצד הרע בא לפתות את האדם – ימשוך אותו לתורה ויפרד ממנו", ע"כ. וכמ"ש חז"ל בקידושין (ל ע"ב): "בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ". וכ"כ באבות (ג, ה): "הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי והמפנה ליבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו". פרע"ב (ד"ה בנפשו) וז"ל: "לפי שלילה הוא זמן למזיקים, והמהלך בדרך יחידי הוא בסכנה מפני הלסטים וכמה פגעים רעים. ואם היה מחשב בדברי תורה היתה משמרתו". וע"ע שם (ג, ט). וכ"כ בברכות (ה ע"א): "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע וגו'. אם נצחו מוטב ואם לאו – יעסוק בתורה". ואכמ"ל.
כתוב (בראשית כז, כב): "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". וידועים דברי המדרש שם (רבה סה, כ): "אמר רבי ברכיה, בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשיו שולטות וכו'. ובשעה שהוא מצפצף בקולו – אין הידיים ידי עשיו, אין ידי עשיו שולטות". ואמרתי להמתיק בס"ד, בעת שקול יעקב, התורה נשמע – אין הידיים עושות את העבירה הידועה, הכה מכוערת, שהרי עשיו הוא סמל הניאוף והזימה (ע' ב"ב טז ע"ב) וזה 'אין הידיים ידי עשיו', שעושות מעשה שרגיל בו עשיו הרשע.
ויותר מהכל – שינון מסכת אבות היקרה. וידוע לכל יודעי דת ודין סגולת לימוד המשניות לטהרת המחשבה והלב כמ"ש באריכות במגיד מישרים למרן הב"י זיע"א, וכ"כ (מקץ קמא, אור ליום שבת כח לכסלו): "וזה שאמר הכתוב (משלי כג, כו): "תנה בני לבך לי" שכלומר כשלבך תמיד מהרהר בתורתי ועבודתי, על כל פנים "עיניך דרכי תנצורנה", כי מאחר שלבך תמיד אינו מהרהר אלא בתורתי, אפילו תפגע (תראה) באישה ערומה לא תבוא לידי חטא, כי אם יפגע בך מנוול זה, התיקון הוא משכהו לבית המדרש, וכל שכן אם הוא משוך ועומד שלא יוכל אותו מנוול להזיקך וזה שכתוב זריזות מביא לידי נקיות. כי הפרש יש בין זהירות לזריזות, כי זהירות הוא שבא עבירה לידו – והוא נזהר ממנה, וזריזות הוא קודם שבא דבר עבירה לידו – ומזורז לעמוד כנגדו", ע"כ. וע"ע בארוכה על חשיבות לימוד המשניות לתיקון פגם הברית בספר "לעבדך באמת".
וכתבנו בס"ד על הפסוק במשלי (לא, כב): "שש וארגמן לבושה", אדם שעוסק בששה סדרי משנה ומשנן אותם אז ארגמ"ן לבושה – היינו אותם מלאכים שר"ת הוא ארגמ"ן לשמור את האדם העוסק בהם מכל פגע רע – גשמי או רוחני, וכמו שמצינו הרבה בספר מגיד מישרים.
ולכן מורגל בפי תמיד להציע שילמדו את מסכת אבות היקרה מפנינים וישננו אותה בכל עת שמחשבתם פנויה כמו בזמן ניקוי הבית, שטיפת כלים, בלכתך בדרך וכדומה, בין אם בדיבור ובין אם בהרהור, וכך הבור (מחשבתו של האדם) לא נותר ריק ופנוי למרעין בישין ומחשבות אסורות, כמו שפסק הרמב"ם בהלכות אסורי ביאה כנ"ל.
ואדם שקשה לו לשנן, ישמע שיעורי תורה ברקע ועצה זו מועילה לטהרת המחשבה והיא מרגליתא דלית בה טימא (מרגלית יקרה שלא ניתן לקבוע מחירה מרב שוויה). וישתדל כל אדם לנסות וליישם עצה זו שהיא בדוקה ומנוסה. והתועלת מהנהגה ישרה זו נראית בשלל תחומים, ואכמ"ל.
איתא במדרש תלפיות (ערך אפוד) שאשר בן יעקב אבינו ע"ה עומד בפתח גיהנום ומציל את כל מי שלמד משניות. ורמזו על כך את הפסוק (בראשית מט, כ): "מאשר שמנה לחמו", שמנ"ה אותיות משנ"ה. ומובא במדרש תנחומא (כי תבוא, ג) שהתורה נמשלה לשמן שנאמר (שה"ש א, ג): "שמן תורק שמך". וע"ע תענית (ז ע"א).
ולאחר הקדמה זו, אמרתי לבאר את הפסוק בקהלת (ט, ח): "בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך אל יחסר" כך: כיצד תזכה שבכל עת יהיו בגדיך חלקי נשמתך לבנים נקיים מחטאים ועוונות? ע"י ששמן על ראשך לא יחסר כלומר, שתמיד תשנן בראשך את לימודך, וע"י כך אתה מסלק את יצר הרע מקרבך, וזוכה לעשות רצון בוראך. לכן חשוב שידע האדם לפחות משנה, פרק תהילים, הלכה אחת בע"פ כדי שיוכל לקיים הנהגה ישרה ויקרה זו.
ולפי דברים אלו נמתיק בס"ד את הכתוב באיוב (א, ז): "ויאמר ה' אל השטן מאין תבוא, ויען השטן ויאמר משוט בארץ ומתהלך בה" כך: ויאמר שואל ה' אל השטן מאין תבוא באיזה מצבים וזמנים אתה בא ומנסה להכשיל את האדם? ויען השטן ויאמר משוט בארץ ומתהלך בה בשעה שאדם משוטט ומתהלך בארץ ואינו עוסק בדברי תורה, שאז מחשבתו פנויה ממחשבת תורה, ויכולות מחשבות זרות להיכנס לראשו בנקל ואף מאליהם יגיעו מחשבות הזימה לראשו, כמו ששנינו באבות (ג, ה): "רבי חנינא בן חכינאי אומר וגו', והמפנה ליבו לבטלה – הרי זה מתחייב בנפשו". וכ"כ שם (ג, ט).
ולמדנו מהזוהר (תרומה קכח ע"א), שאם אדם רוצה לעלות במדרגות הקדושה, עליו לעמול ללא הרף, וכמו שלמדנו בברכות (סד ע"א): "אמר רב, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון". ופרש"י (ד"ה מנוחה): "מישיבה לישיבה וממדרש למדרש". ואם אדם לא יעמול ויתקדם - בהכרח שידרדר במדרגות הקדושה, ורוח טומאה תשרה עליו מאליה. אך כדי להשרות רוח קדושה – אדם צריך לעמול ללא הפסקה. משל לחקלאי שלא יעמול על שדהו כל יום ויום, אלא יותיר אותה כך – הרי קוץ ודרדר תצמיח האדמה עבורו. אך כדי לגדל פירות וייבול איכותי - הוא צריך לעמול ללא הפסקה ובהתמדה.
וזהו יסוד חשוב מאוד וחוקק אותה בציפורן שמיר על לוח ליבך. ועל כך אמר שלמה בחכמתו (משלי כד, ל-לא): "על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כולו קימשונים כסו פניו חרולים, וגדר אבניו נהרסה".
דע ידידי, הרי סוף מעשה – במחשבה תחילה. הכל תלוי היכן ליבו ומחשבות האדם נתונות. לכן שים על ליבך לטהר את מחשבתך, ותרוץ אחר תחבולות ועצות הכיצד לעשות כן. והנהגה זו שכתבתי לעיל בס"ד תועיל ביותר.