חברים יקרים ואהובים.
אדם שיושב שנים רבות בכלא או בשבי, אינו יכול לחוות באמת מאורעות של חג או שמחה, הצביטה בלב על מצבו העגום תמיד נמצאת שם בליבו. בחגים בשמחות או בכל אירוע משמעותי. לכן כשהוא זוכה סוף סוף להשתחרר מהכלא אזי כל מאורע שהוא חווה הוא נזכר וחושב לעצמו איך הוא הרגיש וחווה את אותו חוויה בשנים בהן הוא היה כלוא.
אז כן חברים אני חייתי שנים רבות בכלא. למרות שפיזית הייתי משוחרר כאחד האדם אבל נפשית חייתי בכלא עם תנאים לא קלים. כלא שכולנו היינו כלואים בו, מי יותר ומי פחות.
כשאני מנסה להיזכר איך חוויתי את חג השבועות בשנים האחרונות, אני לא צריך להתאמץ יותר מדי.
בשנותיי הראשונים שבהן הייתי עמוק עמוק בבור התאווה,  כ"כ חיכיתי לחג הגדול הזה "חג השבועות" יום מתן תורה.
רבותיי ומחנכי לימדו אותי והסבירו לי כל השנים שזה יום שמסוגל להמון, יום שכל אחד יכול לקבל את התורה מחדש ולהתחיל דף חדש,  יום מסוגל לתשובה שלימה מאהבה,  יום שנתרפאו בו כל חולי ישראל.
ואני בתור בחור ולאחר מכן אברך שהיה בי המון יראת שמים ורצון עז להתקרב לאבינו שבשמיים ובעיקר להפסיק עם השימוש בתאווה,  קפצתי והסתערתי על זה בכל הכוח,  לא כל יום יש הזדמנות להתחיל דף חדש ולקבל את התורה מחדש.
כל שנה מחדש הייתי לומד ומכין את עצמי בצורה אינטנסיבית ליום הקדוש הזה,  יום שבו אני יכול לקבל מחדש את התורה ולהתחיל דף חדש אם אלוקים שבשמיים.
התפילות שלי וההבטחות שלי שבאו מעומק ליבי נטעו בי תקווה כל פעם מחדש שאולי הפעם. אולי הפעם זה יעבוד לי,  ואלוקים יקח ממני את היצר הרע הזה שאני לא הייתי מסוגל להתמודד איתו.
הייתי שופך את ליבי לאלוקים שיקח ממני את היצר הרע הזה משום שאני לא מסוגל להתמודד איתו (צעד אחד??)
כך עבר עלי החג בשמחה ובאמונה שהנה זה הגיע, סוף כל סוף אני אצא מאפילה לאורה.
דף חדש. אמרנו?

מכירים את הסיפור על הגבר שהגיע לרופא בערב פסח עם עצמות שבורות מכף רגל עד ראש, והרופא שאל אותו מה קרה?
והוא ענה: "נכנסתי עם בורקס לסלון אחרי שאישתי גמרה לנקות לפסח ומאז אני לא זוכר כלום".
אז כנ"ל אני לא זוכר מה קרה מהרגע שבו הרגשתי כ"כ מרומם ומקורב יותר מתמיד לאלוקים. הרגע שקיבלתי את התורה מחדש.
אני רק זוכר איך זה הסתיים...
עצוב, מדוכדך ומאוד כעוס עלי על אלוקים ועל כל מה שזז.
איך?? איך לעזעזל זה קרה לי שוב? ראבאק! עוד לא עברו 24 שעות מאז שהרגשתי ממש על הר סיני ליד משה רבינו בהתרוממות אדירה.
איך שוב הפרתי את כל הבטחותי בהניף יד? איך קורה שאלוקים שכה האמנתי ובעיקר פיחדתי שוב לא שמע לתפילותי שיצאו מקרב ליבי בכאב ובשברון לב? איך??המון שאלות,  אף לא תשובה אחת.
החזרה לתאווה כביכול היתה התשובה לכל השאלות.

הגעתי למצב שבשנים האחרונות קיבלתי שנאה כה עזה לחגים ובמיוחד לחג השבועות. הרגשתי שאני לא מסוגל להסתכל לאלוקים בעיניים ולעשות שוב את ההצגה הזאת להתפלל, להתחננן ולבכות ואז שוב לבעוט בו.לא. לא רציתי את זה יותר.
כמובן שהיחס כלפי החג השפיע עלי במהלך החג. תחושת הניתוק הניכור והבדידות העיקו עלי מאוד  ומרגע שנכנסה החג כל מה שרציתי,  זה לעשות הבדלה.
כך העברתי את החג בשנים האחרונות.
הרגשת ניתוק, לא קשור ועסוק בלברוח.

השנה משהו בתוכי אומר לי לא עוד. לא עוד פחד. לא עוד בושה. לא עוד ניתוק.
אני לא מפחד ממה יהיה במוצאי החג או במהלכו.
אני לא מפחד לבוא לקבל את התורה.
אני לא מתבייש מאלוהים.
אני לא מרגיש שאני מנותק מהמציאות הזאת.
אני לא מפחד ששוב אני יפר את הבטחותי וקבלותי.
אני כן מרגיש שאבא אוהב מחכה לי בכיליון עיניים ובתשוקה רבה לתת לי את התורה שלי.
אני מרגיש שאבא אוהב יקבל אותי ואת רצוני להתקרב אליו למרות ואולי 'בגלל' ההתמכרות שלי.
אני מרגיש שאבא אוהב אותי בכל מאודו, כמו שאבא אוהב את הילד החולה שלו.אני מרגיש שאבא משתתף בסבלי ומבין ויודע בדיוק את מה שאני מתמודד כל יום כל שעה כל דקה.
אני מרגיש שאבא מלטף אותי ואומר לי: בא ילדי אהובי תעצום עיניים ותסמוך עליי, אני כאן בשבילך ועושה הכל למענך. אני מקבל אותך כמו שאתה ואל תתעסק בקטנות, זה לא אמור לעניין אותך  עם עשיתי אותך מכור או שאתה עשית את עצמך כזה. אני מקבל אותך במצבך העכשווי עם המון חום ואהבה.
ילדי אהובי תן לי יד ותמשיך לצעוד איתי.
אך בקשה אחת לי אליך ילדי, תסמוך עליי, תמיד. ואף פעם לא תתחרט על זה.

אבא יקר שלי
בחיים לא האמנתי שיש לי תקווה לחיים.
לא האמנתי שאתה כ''כ קרוב אליי ורק מחכה וממתין בסבלנות שאסתכל לכיוונך.
לא האמנתי שיש איזה שהוא משהו או מישהו שיכול לעזור לי, או לפחות יבין אותי.

אני מודה לך מקרב ליבי על תקווה ענקית ששלחת לי דרך אכסניה מכובדת זו.
אין מתנה יותר גדולה מזו.
מבקש ממך מקרב ליבי. אנא תמשיך לצעוד איתי יד ביד, תן בי את התבונה ואת הנכונות לא לעזוב את ידך ולו לרגע.
עזור לי להמשיך את הדרך בה התחלתי לצעוד בשמחה ובשלווה.
מקרב לב
בנך אוהבך

כל כך מזדהה, בהחלמה למדתי למצוא לעצמי אבא אוהב והדרך לא הייתה כל כך קלה, היא אפילו הייתה קשה, אבל היום אני יודע שהניקיון שלי לא תלוי בחג כזה או אחר, הוא תלוי רק באבא אוהב, אני תלוי רק באבא אוהב.

עכשיו אני צריך למצוא את הדרך שלי חזרה לחגים ולשאר העניינים, וגם שם כמו בכל דבר אני לא יכול לבד, אני חייב את אלוקים שיעשה בשבילי את מה שאני לא יכול לעשות עבור עצמי.

תודה רבה אחינו היקר על השיתוף המחבר והמרומם!
גם אני מרגיש לפעמים כמו ילד אבוד בן חמש שפתאום גילה שאבא שלו היה לידו כל הזמן והוא לא שם לב אליו ועכשיו בא לו רק לרוץ ולחבק אותו הכי הכי חזק בעולם.

תודה על השיתוף המקסים
שנזכה תמיד לחזור ולחוש את קרבתו ואהבתו האינסופית של אבא שלנו
חג שמח ומחובר לכולנו
אוהב

אחד הפוסטים המרגשים והמחלימים שקראתי !!! 
תודה רבה לך אחד היקר. 
אני מזדהה עם כל מילה שלך. 
המשפט ״מאז אני לא זוכר כלום״ פשוט מגדיר כל כך יפה את החוסר אונים שלי... 
אוהב וצריך. 

תודה חבר

וואו!

איך היטבת לתאר אותי כל כך טוב?

חג השבועות היה אצלי תמיד יום מועד לשימוש, אחרי לילה שלם של לימוד, ו,,,טהרה במקוה, הגיעה הנפילה הכואבת.

תודה רבה לך.

אחד2, מרגש לקרוא,
אני היום בחגים אני מחובר סביבי עם חברים מהתכנית, וזה נותן לי כוח ושלווה בכל החג,

אביה כתב on 26 מאי 2017 07:06:

לא רוצה לחפור לך,
אבל אתהה איתנו יותר מחודש, ואולי הגיע הזמן להתחיל לעשות תכנית קצת, שתף אותנו יותר מהחיים שלך, וכמובן הכול באנונימיות, ורק ביחד זה עובד,
בכל מקרה אוהב, שמח שאתה איתנו.

להכנה טובה מזו לשבועות החג של התורה הקדושה לא יכולתי לצפות. 
תודה לך. 

איזה "הכנה" עשית  לי את השבועות!! 
אוהב אותך אחד תודה שאתה פה לא מובן מאליו

 קראתי, התחברתי, התרגשתי ובעיקר התעוררתי למחשבות שמשום מה נדמו לתקופה..
תודה!

תודה על זה.
עוררת אותי למחשבות בכתיבתך הנוגעת.
משום מה, ולמרות שבדרך כלל חגים וזמנים לששון נחוו אצלי ההפך, דווקא שבוע'ס לא. עד כמה שאני מצליח להיזכר איכשהו הסתדר לי עם היום הזה. מעניין למה. 

אישר כח!!!
אבל אני עשיתי את כל מה שאתה כותב פו אני כבר
 121 יום עושה כל יום שעה היתבודדות ומדבר עם ה' במילים שלי ובנוסף מיתפלל 3 פעמים ביום ומקש לצת מההיתמקרות שלי.
והיום מאתמול נפלתי חזק מאוד, אני לא מזלזל במה שכתבתה אבל אני לא מרגיש שאפילו זה עובד אתמול 10 דקות ליפני שניפלתי .היתפללתי תפילת ערבית שעתיים מי כל הלב. והוספתי תפילה אישית מואד ארוכה על שמירת הברית בשמע קולנו.
תודה על השיתוף למרות זות וישר כח על האמונה החזקה הלוי שלי היה אמונה קזות.

אסירותודה כתב on 30 מאי 2017 10:15:

אני בכל החגים דווקא התחברתי. מאוד. שבועות במיוחד היה טוב. 
אולי זה קשור לרקע של בעל המרפסת... 

שלום משה47
אני כ"כ מבין וכואב את כאבך.
לי אישית לא עזר תפילות אפילו מכל הלב. התבודדות וכו'.
מה שעזר לי לעלות על איזה שהוא דרך זה 12 הצעדים. שזה הלחם והחמאה. כל השאר זה בונוסים שאם זה עוזר מה טוב.
אבל 12 הצעדים ביסודיות ועם ספונסר זה הדרך היחידה שהוציאה אותי מאפילה לאור.

אשמח להיות בקשר. המייל שלי הוא 0529992@gmail.com.
אוהב אותך מאוד