שלום​ לכולם!
שאלה בעיקר לותיקים
אני במצבי כעת לא מגדיר את עצמי מכור
הבעיה העיקרית שלי היא שהאישה ברחוב מנהלת אותי,
כל מראה חשוף ישר צד את עיני
או שעיני הציידות שמות לב לכך
ברוך השם רק להיום זה לא פוגע בי לעומק
כי אני מתפלל כל הזמן לבורא שישמור אותי.
אך האם אוכל להגיע עם אחת האופציות כאן למצב שלא אתנהל כל כך מהתאווה?
ידוע על רב נחמן מברסלב (אני לא ברסלבר)
שהוא אמר שאצלו איש ואישה היו שווים, דהיינו שהוא לא התנהל מכך האם זאת שאיפה גרידה?
אני יכול להבין שאדם מכור יאמר שאצלו התאווה היא מחלה וזה אומר שזאת מתנה לכל החיים.
אך האם אצלי או אצל בן אדם שהוא לא חולה (ויש כאלה... האם זה ייתכן?

שלם אח יקר!
כ"כ הזדהיתי אייתך! גם אני לא מגדיר את עצמי מכור והנקודה שאתה מעלה מציקה גם לי. ממש קשה ללכת ברחוב ולשמור על העיניים. זה מעניין כי בעבר היה לי הרבה יותר קל ושנה שנתיים האחרונות ממש הידרדרתי... 

זו שאלה ממש מעניינת. הלוואי שבאמת נגיע לכך שאישה לא תעשה לנו כלום. אבל מצד שני מה שמחזק אותי הוא להשלים עם המצב. להשלים עם זה שאני חסר אונים וגם אם צריך לעמוד כל החיים על המשמר אז נעשה את זה...

בהחלמה! אוהב!!

ברוך הבא?!

את רבי נחמן הקדים רב אחא, "אי דמיין עלייכו ככשורא לחיי"

אם ישאלך אדם כמה עמודי חשמל יש ברחוב בו אתה מתגורר, תדע לענות לו?!
הגיוני שלא, כיוון שאף פעם לא שמת לב לזה, 
לענ"ד יש אפשרות לאדם בריא, לא לשים לב לנשים ברחוב, זאת אומרת לא לשים לב לדברים שמעוררים אצלו דברים שפלים, 

לצערי אני לא כזה, אבל בהחלט מאמין שיש אפשרות ללכת בלי לחשוב מחשבת זימה ברחוב, 
ואם כל זה, אל לנו לשכוח שיש איסור תורה לראות אישה פרוצה, גם אם אתה לא חולה.... (וי"ג שאם אתה חולה זה כבר לא איסור, אך אין רלוונטיות לגירסא זו הכא)
אני חושב שבעולם הרוחני, תשאף גבוהה... כל עוד זה לא מכניס אותך לסטרסים מיותרים, ואתה יודע לאזן את הדרך ארץ והמידות ביחד עם השאיפות הגבהות שלך.....
מנסיון, שאיפה גבוהה ברוחניות בלי שמירה על איזון ועל מעמד עיקר טפל, נובעת מריכוז עצמי,

אני והגן עדן שלי גדול יותר....

בהצלחה, נשמח שתבלה איתנו עוד, גם אם אתה לא מכור

כנות
השאלה היא האם התורה דורשת מאיתנו לגור על אי בודד ללא נשים
או להתנהל בצורה נורמלית בתוך עולם מורכב שיש בו מגוון דיעות ולבושים שלרוב לא עולים בקנה אחד עם הדת 
נראה לי יותר שמאיתנו התורה דורשת את האפשרות השניה 
זה אומר שאתה ואני מבינים שזה העולם ואם ליכא דרכא אחרינא כמו שנאמר אז עוברים ברחוב וכול אחד בדרגתו הוא 
אני לא יודע באיזה דרגה אתה
אני יכול לומר לך שהשאיפה להיות כמו רבי נחמן או כמו רב גדול אחר לא מעסיקה אותי כרגע יותר להתעסק בהיום ואיך אפשר להתמודד ביום יום עם המציאות שיש גם חוסר צניעות ברחוב או באינטרנט 
וכול יום זה מחדש ואם צריך לצאת לרחוב חושבים לפני 
מכירים את מקומנו ולא מחפשים מעבר 
כי רבי נחמן זה רבי נחמן ואנחנו זה אנחנו כול אחד וההתמודדות והדרגה שלו 
בהצלחה אחי

תודה לכולם הדברים בהחלט נותנים תוספת בהירות לנושא
אני נזכרתי בדברי האור החיים הקדוש ולדעתי זה גם מוטו בתכניות כאן שאחת מהדרכים להינצל הוא פשוט לגדור את עצמך מהדברים
וכמו ששמעתי אפילו על הארווי (שאין שמץ מיהו כי לצערי אני לא השתתפתי בקבוצות) שהוא הולך ברחוב בלי משקפיים...
אני אשמח שכל מי שיש לו אפילו תובנה בנושא יעלה אותה 
ובעזרת השם יבנה את כולנו
אני אישית לא התעוררתי יבש הלילה  מאישה  אפילו שלא התנהלתי ממנה מה שמחדד לי את הכאב מהדברים...
והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית..

אני מכור.

מה זה הולך ברחוב בלי משקפיים? אני נוהג, אז לעשות תאונות?

אני לא יודע מה בן אדם פשוט חושב כשהוא רואה אישה ברחוב,
אז אני לא יכול להגיב,
אני הולך ברחוב וכשיש לי ראיות ואני מרגיש ש...
אני מתפלל על מושאי התאווה שאלוקים יברך אותם בכל טוב שבעולם, ואז אני מרגיש יותר שפוי.

זה קצת פחות נורא כשאתה נוהג
"בעבודתיה טריד"
כשאתה הולך ברחוב בדרך כלל אתה פחות ממוקד מטרה מנהיגה...

הנה הוכחה שהכל בעיני המתבונן: כשאני הולך בדרך, אם אני מסתכל כולם רואים, מה גם שהשמש קופחת וחם נורא ומזיעים, לעומת זאת ברכב אתה יושב בנחת במזגן, ואם אתה רואה איזו אישה נאה אתה תמיד מוזמן לעצור לידה, לעשות כאילו אתה קורא הודעה בנייד ובינתיים....

שלום לך,
עוררת אותי למחשבות. שים לב לכותרת של תגובתי. דומה אבל שונה. לא רק בגלל שאני מכור משורשיי שערותיי עד לשד עצמותיי, ואתה לדבריך אינך, אלא שבניגוד אליך, היא או הן לא מנהלות לי כלום. אני מנוהל. וזה קורה לי כשאני מנהל, או יותר נכון, מנסה לנהל..  

כשאני לא קופץ למדרגה שאיני נמצא בה, כשאני לא מנסה להיות מי שאינני, ומקבל את מי שאני כמו שאני, ומשאיר את המלאכה למי שיכול לעשות אותה יותר טוב ממני (בורא עולם), הרחוב ומה שבו לא קורץ לי. כל מה שאני צריך לעשות הוא "לוותר" על מה שלטעמי עומד בשורש התאווה - התנועה הנפשית הבסיסית - לקיחה. שאיבה פנימה של משהו חיצוני שישקיט את הרעש הפנימי שלי.

אשר על כן, כשנדמה לי שיש ביכולתי להשיג ברחוב שקט על ידי לקיחה אעשה משהו שמכוון לנתינה (אין מה שמכחיד לקיחה יותר מנתינה) ומצביע על וויתור עליה. כן, גם על ידי הורדת המשקפיים. אתה מוזמן לקרוא עוד - כאן.

לסיום, משום מה, הזכרת לי איש יקר שיש לו את אותו היחס לגברים ונשים.. ה' ריחם גם עליו..

דבר ראשון תודה על התגובה
ב. האם כל אחד שיש לו עבר בעייתי בתחום הפורמט יוגדר מכור?
ג. לגבי עריכת הכותרת  אני לא בטוח באמיתותה
לגבי..  אם לא אראה אותן את הנשים הן אינן עולות לי במחשבה
אחרי שאני ברחוב ואני הולך בו ופתאום עוברת לידי אישה ואם היא חשופה אז מתחילה לי הבעיה
אך ללא הכנות וציפיות לא לפני ולא אחרי..
 ד.
 את הפוסט שלך על הקניון קראתי מזמן ובאמת בזכותך למדתי את כח התפילה המיידית בעת צרה...
תודה!

אז המסקנה אני כן חושב היא כמו אסירות תודה
מן הסתם הנסיון מדבר בעד עצמו ואני בהחלט נכנע לניסיון האחרים.
אם יש לאנשים עוד טיפים ועיצות,
ברור לי שהמילה היא אחת חיבור 
אך אשמח לעוד טיפים
כדי להיות יותר פרקטי עם עצמי..

יפה.. כנראה שיש משהו בכינוי שבחרת לך..

תראה, אני באמת לא מכיר אותך וזה יהיה לא רציני שאצמיד לך תוויות, בטח לא תווית רצינית של "מכור". אני אציע לך להמשיך עם הכנות:

1. לשאול את עצמך: מה אתה מקבל "שם" - את מה זה משרת?
2. לשאול את עצמך: מה אתה מפסיד כשאתה "שם" - המחיר?
3. לשאול את עצמך: מה אתה לא יכול לעשות - "שלווה לקבל".. 
4. לשאול את עצמך: מה אתה כן יכול לעשות - "אומץ לשנות"..
5. ולפנות למי שיש לו את הכוח - ולבקש. ולהתחנן. ולכסוף.. ו...

חיבוק.

תרשה לי לתקן לך את הכותרת. ותתקן אותי אם אני טועה.

זאת לא האשה ההיא שמנהלת (או לא מנהלת) לך שום דבר. היא מעולם לא חשבה עליך. לא התלבשה לכבודך. ואפילו (בהרבה מקרים) אפילו לא שמה לב שאתה בכלל קיים.

זה אתה בעצמך שמנהל לעצמך את הכל. ואם זאת לא היתה היא זה היה משהו אחר. ואם אתה לעצמך היית עובד כפי שצריך הרי שגם אם היית עובר ברחוב שכולו נשים לא היית שם לב לכך בכלל (מלבד הפעולה הטכנית של לא להתקל באף אחת)

אין לי כוונה חלילה לפגוע/לזלזל באף א' אבל הנסיון (המר) שלי הוא כזה. גם אני הייתי בטוח ש"אם היא רק היתה... הלא שאז.."  כיום אני יודע ששגיתי בגדול. 

ואפילו ילדות (קטנות מאוד) שהיו מגיעות לעזרת גברים היו "מעוררות" אותי וכעסתי על האבא. באמת. אך בילדה בת שנתיים לא היה שום חסרון בלשבת ליד אבא בביהכנ"ס. המחלה היתה בי. אני בראש שלי ניהלתי מלחמת-עולם אבודה מראש נגד כל מה שזז.

נ.ב. אחרי שכתבתי ראיתי שוב את דברי אסירות והנה הוא הקדמני בצורה יותר עדינה ומבלי לדבר על אחרים. רק על עצמו. אשריך אסירות. יישר כחך. ברוך שכוונתי.

מסקנות:
א) צדקתי בדברי.
ב) טעיתי בניסוח.

בכוונה תחילה השארתי את הנוסח המקורי ולא ערכתי אותו אלא רק הוספתי את ה"נ.ב."