הרהורים ומחשבות שהיו לי לפני שהגעתי למקום הזה:
אילו הייתי חילוני או אפלו גוי הרי שאז הייתי יכול לעשות מעשים רבים ולהגיע רחוק. מה אעשה ועם כל ה"תלבושת" שלי אני לא יכול להסתובב ברחובות. וגם להחליף בגדים זה לא כ"כ שייך ולא כ"כ עוזר. חותמת יהדותי על פני.
ואז הגעתי לכן. ומה אני רואה, לתדהמתי? אני לא מכיר כאן איש. לא נפגשתי עם אדם כאן. אין לי מושג איך הפרצוף שלכם נראה. אך לפי סגנון הכתיבה פה זה עושה רושם חרדי ביותר. ולפי סיפורים מסויימים אפשר בהחלט להגיד שישנם אנשים  רבים (וטובים)  מסלתה ומשמנה של היהדות החרדית אשר עשו עושים ויעשו לכל המעשים.

השבח לקל שלא גיליתי זאת מוקדם מדי. שלא ניסיתי ולא התנסתי. ובעזרתו יתברך גם לא אנסה

מפה המקום רק לגדול ולהתרחק מהתאווה, לא משנה לאיפוה הגעת, אתה יכול לעצור את זה פה, ולהתחיל את הדרך להחלמה, המון הצלחה בהמשך הדרך.

מסכים עם אבי. 
המחשבות של ״אילו רק הייתי משתמש ככה״ או ״חבל שלא ניסיתי את זה״ או סתם לשקוע בפנטזיות על זה, אילו מחשבות אובדניות - ״תוכניתית״. אסור לי לחשוב על זה ואני צריך להתמקד במה אני חסר אונים ואיך אני נכנע ומהו הצעד הבא שלי. 
אוהבים.