תודה על השאלה.
אני לא סבור שזו תורה, (גם לא דרך ארץ...), אבל, כן, אני מתרגש.
בכנות אכתוב שהתאריך המתקרב של השנה ה 12 מעסיק אותי. יש לי אפשרות לתזמן אירוע משמעותי ליום הזה, ואני עם הבומבסטיות שלי כבר רץ עם זה קדימה... כמובן שאלך להתייעץ על זה. אני כן ייודע שלא נכון לי להתעסק בתאריך הזה באופן הזה.. (כל חיי עיגלתי פינות וייצרתי קיצורי דרך, והארכתי אותה מאוד. מאוד). אתאפק איתך יחד ונתכתב על זה פה סמוך ונראה ליום.. ב"ה. אמן.
ולגבי החלק האחר של השאלה, מה המצב היום: אין לי חיסון או חסינות. יום בו אני לא מחובר, מרגיש כמו יום לא מחובר. ואין קשר לשנים. רעל שנכנס למערכת מחולל את אותה התגובה במערכת. ייתכן אפילו שהרגישות תגבר, זאת אומרת שההשפעה תהיה חדה יותר. אני רואה בזה את "הפרס" הגדול שקיבלתי ממתי שעליתי על רכבת ההחלמה. למרות שאין לי שום ביטוח, נראה לי שההבדל בין "אסירותודה" של תחילת דרך או כמה שנים לאחור לבין אסירותודה של היום, שכיום אני מזהה תאווה, ממרחק ובמהירות רבה יותר. יש לי גם ניסיון ומיומנות בהפעלת הכלים הרוחניים. אני פשוט יותר מתורגל בפעולות. ושוב, זה ייפעל עליי רק אפעיל אותם.
וכן, אני נמצא במקום אחר לגמריי. שנים שאין לי "חשש כבד" או דומה לו.. לא מתאווה ולא ממשהו אחר.. ולא, אני גם לא מפחד "מסטייה כזו אחרת".. לא ממכה כואבת ולא מריסוק עצמות.. אני חי בידיעה ובהרגשה שאני מושגח. באמת. על ידי כוח אוהב שלא רוצה לסגור איתי חשבונות. הוויתור על התאווה הרבה יותר קל ומהיר, וכשאני מוותר באמת אני משתחרר במהירות. גם בשאר חלקי חיי. אני נמצא במחוזות שלא ידעתי על קיומם מבחינת החיבור למציאות. ומודעות של "כאן ועכשיו" ברמה גוברת והולכת. אני הרבה יותר בעל ואבא ממה שידעתי שאפשר להיות.
אכתוב על זה ב"ה בעתיד, כתבתי על זה בעבר, אתה יכול לקרוא עוד - כאן.
בהחלמה.
