הייתי במקום כלשהוא מועד לפורענות עצם העובדה שלא עוברים שם יותר מדי אנשים "משלנו" - או מאנ"ש -  כך שהסיכוי להחשף קטן. וכידוע שככל "שלא יראני אדם" יותר בטוח כך ה"יה"ר שיהא מורא שמים" יותר נצרך. בקיצורם של דברים אני הולך בזריזות ע"מ שלא להפגש עם המוכר שאולי עוד זוכר אותי מהימים ה"טובים" ומה אני רואה שם אם לא "ישיבה-בוחר" שקוע במגזין עם הפנים לקיר....
לא ידעתי מה לעשות. לפנות אליו או לא? מצד א' "אל תשתדל לראותו בשעת קלקלתו" ואם הוא יגלה שהוא התגלה הוא יקבור א"ע חי מרוב בושה. מה גם שאין לי שום עירבון שאם אני מתקרב לאיזור ההוא כשאצלו המגזין פתוח שאני לא מעיף מבטים כמהים ומחכה שהוא יעלם לי מהשטח...

מצד שני איך אפשר להשאיר אותו ככה? ומי יודע עוד כמה זמן הוא יצטרך לסבול.

בעוד שאני עומד במקום ומהסס הוא גמר. ונגמר. זיהיתי כבר על מבע פניו. על עיניו הכבויות.  מנסיון אישי. "זכרתי ימים מקדם"

המתנתי כמה שניות שהוא ימשיך בדרכו. שיהיה בטוח שלא תפסתי אותו "על חם" ואז נגשתי אליו כאילו במקריות ונתתי לו שלום עליכם חם ותוסס. ממבטו השואל הבנתי שהוא רוצה להיות בטוח שהוא לא נתפס... שאלתי אותו אם יש לו כמה רגעים לשוחח. ואז התיישבנו על ספסל וגילגלתי את השיחה. לא יודע, משמים שמו לי את המילים בפה. סיפרתו לו על עברי ועל מקומינו זה. הוא סיפר לי שלפני זמן קצר הוא התחתן והיה בטוח שהסיפור הזה מאחוריו. הערב אשתו הולכת למקווה והוא רצה פשוט לראות איך לעשות את זה טוב יותר...

נפרדנו בלי להחליף פרטים. בתקווה שיגיע גם הוא לכאן וימצא החלמה

אוהבים אותך, אבל באהבה פיספסת את המשפט הקצר,
להבא תגיד שייכנס לאתר של שמור עייניך, ופה נגמר התפקיד שלך,
בכל מקרה כייף להיות איתך בפורום.