אצלי הכל שונה לחלוטין. אני לא מסוגל ללכת להראות את הפרצוף שלי בחדרים הסגורים. אני לא סתם עוד מישהו כפי שאני מנסה להראות כאן. אני רק מתחזה לא' שכזה. בעוד שבעצם אני אדם מאוד נכבד ומפורסם. ידוע בציבור. פנים מוכרות. רב קהילה. קטנה אמנם אך רב נשאר רב. ומה יקרה ברגע שאכנס לשם? מה כולם יגידו? אה זה אתה! הגם שאול בנביאים? ואם בארזים נפלה אש!

אוהב ומזדהה איתך
גם אני חששתי מאוד שיכירו אותי 
ואכן בסוף היו שהכירו אותי אבל מי שראה אותי שם הוא גם מכור לתאווה כמוני אז מה הוא יאמר שהוא פגש אותי בקבוצה של מכורים..??
תכלס זה רק חיבר אותי יותר ונתן לי כח עצום להתחיל לעבוד צעדים בצורה רצינית
בכל אופן תדע שיש עוד אנשים מכובדים (כלפי חוץ בחינת בארזים נפלה.. ,ובהמשך, בתכנית מוצאים את הכבוד האמיתי גם אזובי הקיר על ידי חיים מכובדים כלפי פנים באמת..) שהם "סתם עוד מישהו",
רבנים, קצינים בצבא, רמי"ם, רופאים בעלי עסקים, עורכי דין ועוד הרבה אנשים שלא שייכים לתגיות נכבדות אבל בעיני עצמם הוא לא סתם...
בכל אופן אני מאמין שסבלת מספיק אחרת לא היית פה.. והאונינימיות היא הבסיס הרוחני לכל עבודת הצעדים והחברים מאוד מכבדים את צנעת הפרט.
מאחל לך שתאזור אומץ ותמצא את מה שאני מצאתי פה
באהבה

אני מכיר הרבה מפורסמים בקבוצות.
אין לי זלזול גדול יותר מלראות אדם שמסובב סבל לסובבים אותו (למרות שרוב המכורים עוורים למציאות הזאת שכולם סובלים מהאנוכיות המגעילה שלו). ואין לי הערכה יותר גדולה מאשר לאדם שמתמודד כמו גיבור עם הבעיות שלו.
אם הקבוצות יעזרו, אני מאוד ממליץ ע"ז.
אני אדם די מוכר, אני מכיר מכורים מכל הארץ, מהפורום והקבוצות השונות בארץ. מעולם לא ניתקלתי במישהו שהכרתי.
ואני לא מתבייש לפגוש אדם כזה, אנחנו באותו סירה.
אין הבדל בין רב לכומר לעני ולעשיר, ומפורסם ולאנונימי בזמן שכולם על סירה אחת שטובעת.
לא מעניין אף אחד מי אתה, בחדרים של הקבוצות אתה עוד מכור שסובל, אז אתה חלק ממשפחה אוהבת ומחבקת.
פגשתי חבר חדש בקבוצה שבוע שעבר שמבקר מחו"ל. בחיים לא הכרתי אותו ואף אחד אחר בקבוצה לא הכיר אותו.
אבל בשניות חיבקתי אותו וביקשתי להישאר איתו בקשר טלפוני, וכך עשו כולם, ברגע שהוא סיפר מאיפה הוא בעולם, ישר המלצנו לו על עוד חמישה חברים מתמודדים עם התאווה מהאזור שלו שישמחו להיות בקשר איתו.
היום אני הספונסר שלו.
אשמח לפגוש גם אותך חבר יקר 

זה מפחיד.
במיוחד כשהתחושה היא, שיש רק מה להפסיד "מהיציאה מהארון". אני מבין אותך מאוד. גם אני איש ציבור ואדם מפורסם בעירי ולא רק בה. יש לא מעטים שקוראים לי רב (ב"ה הפסקתי לריב..), וזה כאמור, מפחיד.

בכנות אציין שפגשתי לא מעט מכירים ממעגלים קרובים מאוד בקבוצות.  כאלו שלא יכלו לעמוד על רגליהם (פיזית!), כשהם ראו אותי בקבוצה.. פגשתי קרובי משפחה, כמה חברי ילדות שגדלתי איתם, חבר חדר מהישיבה, מלמדים, מפקחים ומנהלי ת"ת. שכן בבניין, דלת מולי (!). וכן, גם פה. איש מדהים ממעגל מאוד קרוב אליי (וותיקי הפורום זוכרים, אתה יכול לקרוא על זה - כאן). ואנחנו חברים קרובים. מאוד. זה תמיד רק הוסיף לקשר. לא חיבל בו.

תאמין לי שאני יכול לכתוב ספר על האירועים שחוויתי סביב המפגשים בתוכנית עם דמויות "מהחיים האמיתיים" (אפשר לחשוב, בקבוצות זה חיים אמיתיים לא פחות..). יש רק מה להרוויח מחיבורים הללו. החלמה אמיתית עוברת דרך הבושה הגדולה הזו. דרך קבלה כנה של הפעולות האסורות כחולי פיזי-נפשי-רוחני.

וזכור, התאווה גדלה בחושך. היא מתה באור. 

בהחלמה.
חיבוק

אין לי הרבה מה להוסיף על דברי קודמי רק לספר קצת מהחוויה שלי,
לי לא היו הרבה ספקות אם לבוא או לא, וזה חלק מהמחלה שלי, כי היה לי המון מה להפסיד אם הייתי נחשף החוצה, באחד מתפקידיי אני נמצא במקום שיש מיש שמחכה למידע כזה על מנת לעשות איתו כנגדי שימוש מוצלח...

אחרי תקופה של השתתפות בקבוצות, פתאום תקפני פחד נורא, ומה אם זה יצא החוצה, שיתפתי חברים טובים וקיבלתי כמה תשובות, להלן הטובות שבהם, לא עשית שום דבר רע בזה שאתה בקבוצות, להיפך, אם מישהו היה עולה עליך שאתה צופה במקומות ציבוריים זה היה יכול להסתיים נורא ואיום,
מה שצריך לקרות יקרה, אתה עושה את הדבר הנכון ותתן לאבא שבשמיים לנהל את החיים שלך,
ומה שהכי נכון בשבילי, זה באמת מפחיד אבל המחלה הזו היא עוד יותר מפחידה, היא יכולה להרוס לך את החיים לבלי שוב... אז אין לך ברירה אחרת. עכשיו תתחיל לעבוד על הפחד, אחרי שמוחלט לך שאתה פה בכל מחיר. 

נניח לרגע כפי שאסירות כותב (אולי אני מכיר אותך מאיזהשהו מקום? אם תשלח לי טל' בפרטי אני יוכל לבדוק בזכרונות...) והשכן ממול שואל את אשתו אם היא יכולה לברר בסוף הכנס אצל הרבנית צ. מתי יום האחרון ללימודים בגנון של הילדים והאס אנונית מריבה גבה ושואלת הרבנית צ? היא לא שם! הוא כן?

וכדי בזיון וקצף

אני לא אדם מוכר כמו שאתה מתאר ותכלס שקראתי את ההודעה הראשונה לא ידעתי מה להגיד לך! אבל החברים פה ממש שיכנעו אותי אני יודע על עצמי שאם אני לא אפסיק התאווה הזאת תלך ותגדל ובסוף זה יצא לבחוץ אם לא אעשה משהו בנידון\אם לא אלך לקבוצות 
אז אני חושב בסברה פשוטה עדיף עכשיו להיכנס לקבוצות\להיכנס לטיפול מרצון מאשר בעתיד להיכנס לקבוצות\לטיפול בכוח ע"י בית משפט וכו' אני לא אומר שזה יקרה לך אני מאוד מקווה שלא יקרה לאף אחד פשוט בקבוצות שאני משתתף בהם שמעתי לא פעם איך התאווה הזאת לא מפסיקה ורק הולכת וגדלה 

שאלוקים יהיה איתך

אחד הדברים הקריטים והחשובים ביותר בהחלמה, זה שאתה בעצם מסיר ממך פגמי אופי שנשאת איתך במשך השנים, לדוגמא, פתאום אתה קולט שבמשך שנים אשתך לא האמינה לאף מילה שיוצאת מהפה שלך כי ככה זה עם מכורים, יש איזה הילה של חשאיות ועמימות סביבם והאישה חשה את זה בחושיה המחודדים למרות שהיא לא יכולה לשים את האצבע ולהסביר בדיוק מה ואיך היא מרגישה.
מי שלא מתחיל תהליך החלמה ארוך ורציני לא מבין שבעצם החלמה זהו פירמוט מחדש של כל המערכת שלנו, וזה ממש הכרחי, אני כל היום חושב כמה צער ועגמ"נ היו נחסכים לו הייתי מצטרף לתכנית לפני שנים רבות,
זה מספיק טוב בשביל לנסות, תתחבר אלינו, אם תראה שזה לא בשבילך - תפרוש.