הי לך!

כן כן אתה..
אתה בטח תוהה מי אני, וזה ממש הגיוני בהתחשב במה שאני הולך להסביר לך עכשיו.
כדאי שתקשיב לי, למרות שאתה בטח סובל מלהקשיב לאיש פשוט כמוני.
אז בא אני אסביר לך קצת על עצמך ועל מה שעשית(ם).
הייתי ילד, ילד שלא יודע כלום, אבל סקרן ממש, והבדידות הובילה אותו לפורנו שזה היה ממש נחמד ומסקרן להכנס לעולם הזה של המבוגרים. והכל היה סבבה ובסדר גמור.
והחברים המעטים שהיו לי עזבו, כולם. אז נשארתי לבד בתיכון חדש עם פנימיה. מנותק מהבית ומכל מה שהכרתי.
אז נכון שגם ככה בבית הספר היסודי לא הייתי מהמקובלים, אבל לפחות היה לי חבר אחד שהיה קרוב אלי, אבל גם הוא עזב.
ואז הגעתי לתיכון ולפנימיה ואתם חבורת אפסים כלומניקים, מוצלחים במה שאני הייתי חלש בו. הרשתם לעצמכם לדרוך עלי, להשפיל אותי, לרמוס את הכבוד שלי. וכשניסיתי להרים ראש, ראיתם זאת בחומרה רבה, "הרי כיצד אני מרשה לעצמי בכלל להראות נוכחות חברתית כלשהי", הרי אני הייתי אפס בעיניכים הצרות.
אז העללתם עלי שאני הומו, ושאני אפס וחלש והמשכתם לדרוך עלי. ואני נואש בודד ומושפל ברחתי, ברחתי לאוננות.
וזה היה כיף, כי סוף סוף היה לי מקום נחמד שמקבל אותי, שבו אני מרגיש חמימות ושייכות.
ואז כשהיה קשה אז הלכתי לשם, הפינה החמה שלי.
ולאט לאט מצאתי איזון, שם בין ההדחקה החברתית שלי, לנחמה בהתעסקות במיניות שלי, נער מתבגר שמחפש את עצמו.
ואז קרה לי משבר באמצע התיכון ואתם הסביבה הקרובה שלי, שהייתם צריכים להיות לי למשען ומגן. שהייתם צריכים לתת לי חיבוק או לפחות לנסות להבין אותי ולקבל אותי. העלמם עין. ואני פחדתי לשתף את המצוקות שלי ולו בגלל הפחד שלי מזה שתרחמו עלי, אפס מאופס שכמוני שרק מצפה לקבל יחס. ומה שהייתי מוכן לעשות בשביל לקבל קצת יחס...
הכי משפיל שיכול להיות, התחננתי אליכם לתשומת לב, במגרשי הספורט, בכיתות הלימוד ובפנימיה בהפסקה.
כי אתם התעלמם, חתיכת אפסים מאופסים שכמוכם. לא יכלתם להתמודד שאני מוצלח פי אלף מכם, שאני חכם בהרבה ממה שאתם יכולים לדמיין, ולעזאזל שאני כל כך הרבה יותר רגיש מכם, חסרי הלב הקרים שעושים הכל בשביל האינטרסים הזולים שלהם.
אני צועק עליכם לא רק מהמקום שלי, אלא מהמקום של עוד חבר נוסף שדפקם בתיכון, חבורת שמוקים אומללים.
ואם תגידו לי:" היינו נערי מתבגרים וגם לנו היו קשיים". אז אני מוכן לקבל את זה. אבל עד גבול מסוים.
גררתם אותי להתמכר לאוננות, גרמתם לי להעריך את עצמי כאפס מאופס, גרמתם לי להיות אובססיבי ברמות מטורפות למיניות שלי. בגללכם הייתי חייב להוכיח לעצמי ולעולם שוב ושוב שאני לא הומו, שאני לא חלש, שאני כן בסדר במיניות.
אבל נהייתי קיצוני. אנשים נמוכים שכמוכם. וכשבאתי לקראת סוף כיתה י"ב, אחרי שבניתי את האישיות שלי (בצורה מעוותת לחלוטין יש לציין) והישרתי אליכם מבט מצפה, לקבל איזשהו מילת סליחה איזשהי מילת התנצלות.
הסתכלתם עלי בבוז מבינים כמה נמוך הייתי.
אז התפוצצתי..  ובמקום לצאת עליכם, חבורת שמוקים מתנשאים הענשתי את עצמי. ברחתי לפורנו, ברחתי לאוננות, ברחתי לאובססיה. והכי גרוע! גרמתם לי להתעלם  ולמחוק את כל הדברים הטובים שבי.
הפכתי ליצור קר כלפי חוץ, מלא וגדוש בהגנות שלא מאפשר לאף אחד לפגוע בו.
אני מאשים אתכם בדריכה על חלשים ממכם על פגיעה באנשים שזקוקים ליד תומכת.
אני מאשים את הצוות החינוכי שהיה צריך יותר לתת חיבוק וקבלה.
ואני מאשים אתכם חבורת "המקובלים" על התעלמות של שנים מהמצפון האישי שיש לכם, כיצד הרשתם לעצמכם להיות רעים ואכזריים כל כך כלפי אחרים?!
מי נתן לכם את הרשות לפגוע, למחוץ, לדרוך ולהשפיל את החלשים ממכם?

היום אני במקום אחר, אני יודע שאני פי אלף יותר מכם מכל אחד מכם.

אז אתה! אותו אחד שהיה שותף למה שעשית לי.
תדע שאני היום גבר חזק, גבר שבנה את עצמו מאפס, אדם עם אישיות, שמודע לחלוטין לדפאקים שלו, אבל בד בבד מודע ליכולות שלו והוא לא מתעלם משום דבר מהם.
תדע לך שעלי, אתה לא תוכל לדרוך יותר.
אבל תזהר לא לדרוך יותר על אנשים נמוכים ממך, כי אני חי וקיים ואני מתעב אנשים שפלים כמוך.
ואני אתקל בך.
ואני עלול להיות לא נחמד הפעם.
כי נגמרו לי הימים שהייתי מניח לאנשים חזקים לדכא ולהשפיל אותי.
זה נגמר יא אפס.
שלום ולא להתראות!

אוהב ה'

(לפחות עכשיו יש לי חברים אמיתיים שאוהבים אותי ומקבלים אותי (-:  )

אני מודע לזה שהפוסט יצא תוקפני ומאשים.
מקווה שזה בסדר ומותר לפרוק פה תחושות.
נברתי בעבר שלי ובדברים שהובילו אותי לכאן.
מצטער אם הפוסט יצא בוטה ומלוכלך בשביל חלק מהקוראים.

אוהב ה'

רק לא הבנתי מה היתה המטרה של הפוסט

יואל היקר.
באתי רק לשתף בתחושות שלי.
לא תמיד יש לי מטרה מוגדרת מראש כשאני ניגש לכתוב. (הרי אם זאת הייתה המטרה הייתי כותב ספר מתכונים, נכון?).
הכתיבה באתר משחררת ועוזרת להתמודד עם משקעי העבר.
ובכלל שיתוף עם החברים היקרים כאן מועיל מאוד.

אוהב ה'

קראתי ומכיר,
תכתוב הכול, פה זה המקום לשחרר, כמה שיותר נשחרר אז התאווה יירד.

אין לי בעיה עם זה שאתה משתף אותנו, נהפוך הוא - זה המקום,
מה שרציתי זה רק שתדע שאנחנו בצד של הטובים....

וואי אחי אתה מלא טינה.

אני לא בא ממקום של ביקורת. זה נשמע שעברת ילדות קשה. אבל אני יכול לספר לך שהייתי מקובל ותמיד עטוף בחברים ומשפחה, ובכל זאת התמכרתי לפורנו ואוננות. לא תמיד יש אשמים במצב.

תישאר איתנו וביחד נצא מזה. 

אסיר יצרי היקר.
אינני מחפש אשמים כדי להפיל עליהם את האחריות למה שקורה איתי עכשיו.
מה שקרה קרה. אבל בהחלט אני חושב שזה נכון ובריא לחפש מה הוביל אותי להתמכרות.
בנוסף אינני חושב ולו לרגע, שלכל המכורים פה יש רקע דומה שהוביל אותם לאותו מקום.
זה פשוט לא נכון.
אבל מה שכן נכון, היא העובדה שפגמי אופי, או עבר קשה, או גורם כלשהו שממש לא מעניין באופן כללי מהו, כי לא ניתן לקחת חתך מסוים ולהגיד : א' ב' ג' מוביל להתמכרות למין.
מה שכן נכון (לדעתי) בתהליך ההחלמה,הוא להכיר את עצמי טוב יותר, בשביל להתמודד עם תחושות ומשקעים שגרמו (וגורמים לי) לשקוע למצולות התאווה.כמו כן זכותי המלאה להצביע על אותם אנשים רעים ולומר להם את שעל ליבי.
בברכת יום נקי לכולם!

אוהב ה'

לא התחברתי לפוסט כי נראה לי כמו התעסקות בטינות

אבל, השאלה היא האם לך הוא תרם להחלמה. האם אחרי הכתיבה הרגשת יותר משוחרר ומוכן להתקדמות בהחלמה?

חבר יקר, 
נראה שהמקום שהיית בו אינו נעים. 
יש משהו במקום המושפל שגורם לנו לברוח אל ההתמכרות. 
הנערים האלה אינם אשמים, הם לא עשו דבר במודע, ואם תשאל אחד מהם על כך הם יאמרו לך שכל מה שאתה ראית הם בכלל לא ראו. 
אני רואה את הדברים קצת שונה. 
גם עליי עברה ילדות מאד לא פשוטה. וגם אני בחרתי בפורנו כמקום חם ונעים, שבו לא שופטים אותי, שבו זה רק אני ופנטזיה שלי. 
אבל אף אחד לא אשם. זה היה המסע שלי, וזו הדרך שבחר ה' להעביר אותי בה. 
הצד החיובי בכל זה הוא  שה' גם הוציא אותי משם, ונתן בי כח לעבור הכל, למה? אני לא יודע, אולי כדי שנהיה כאן לתמוך אחד בשני. 
הכעס והטינה, לצערי, מחזירים אותנו למחלה ההשלמה והחמלה מוציאים אותנו לדרך ההחלמה. 
עברת מה שעברת, עכשיו אתה נקי, בריא, חזק, פיכח ומחובר זה הזמן להשלים עם העבר, לקבל את עצמך הקטן הסובל ברחמים לאהוב את עצמך גם אז כשהיית מכור כי עכשיו אתה מישהו לגמריי אחר. 
מישהו שאוהבים אותו, מכבדים אותו, מעריכים אותו. אדם חדש. 
אתה זכית הם כנראה שלא יזכו. 
תחמול עליהם, אולי יעשו/עשו תשובה
אוהבים אותך 

חברים יקרים אתם צודקים
אולי זה לא ברור.
אבל במקום שאני נמצא בו עכשיו אין כעס על העבר כי הוא מיותר.
אני משתדל להצמד למשפט שאומר. העבר עבר ההווה חולף והעתיד לוט בערפל.
אני לוקח מהעבר אך ורק מסקנות שיכולות להועיל לי להווה. אחרת אין בו שום תועלת.
אוהב אתכם!

אוהב ה'

אם זה המצב אז מצויין. העניין הוא שבין השורות אפשר לקרוא המון טינה, שעל פי התגובה האחרונה שלך אתה כלל לא מודע לה.

יכול להיות שאם תשב עם עצמך תגיע למסקנה שאכן יש פה המון טינה מתחת לפני השטח, ואם תדע להשתחרר ממנה יוסרו ממך הרבה כבלים בדרך להחלמה. לא סתם נטפלים פה בפורום לעניין הטינה. זה ידוע כאחד החסמים הגדולים בדרך למפוקחות

יתכן מאוד שאתה צודק.
אולי אני מכחיש אבל כנראה שכנראה קשה "להחליק" למישהו שפגע בך חזק.
האם ניתן לסלוח?
אם כן, כיצד?

בוודאי אפשר לסלוח. השאלה של איך מתחברת אלי הרבה יותר. הבורא לא שם אותנו במצבים שלא ניתן לעמוד בהם. ולא נתן לנו מצוות שא"א לקיימם. איך? זה דרך ארוכה ולא מצפים ממך לעשות זאת היום. אבל בהחלט ישנם כיוונים.

תודה

שלום חבר יקר
אחרי ששמעתי מעט מן הביקורות על הפוסט המדהים הזה, רציתי ליכתוב כאן את ערכתי לכותב.
לא רק בתור אחד עם עבר דומה, אלא גם בתור ייצור אנושי ששומע כאב וסבל, הלב שלי יוצא אליך.
עברת דברים קשים, והאנשים שפגעו בך לא צודקים בכלל.
מסוף הפוסט בקטע של האזהרה לבריונים המושחתים, נישמע שהנושא עדיין שורף עמוק, ובצדק. אני איתך.
אני גם רוצה ליכתוב לכותב שציין שטינות מסוכנות למכור. שבמקרה שהכאב טרי, מותר ומומלץ לשתף.
ובנוגע לטינות, ניראה שיש יותר נפילות מטינות לא משותפות. השיתוף האמיץ כאן הוא מוערך מאוד.
וכן "אוהב ה'", שייך ליסלוח לאנשים מושחתים, זה לא קל וזה יכול לקחת הרבה זמן, אבל זה אפשרי ומשתלם. 
עם האנשים הנכונים, בעז"ה תהיה משוחרר מהכאב וההתמכרות.
אוהב