ברוכים הבאים, אורח

מסכן שכמוני - על רחמים עצמיים ונפילות
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: מסכן שכמוני - על רחמים עצמיים ונפילות 1329 צפיות

מסכן שכמוני - על רחמים עצמיים ונפילות לפני 7 שנים, 4 חודשים #106924

  • סוד הכניעה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2477 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 4172

באלכוהוליסטים אנונימיים יש מושג באנגלית שאומר: Poor me, poor me, pour me a drink, שזה משחק מילים שמשמעותו: אני מסכן, תן לי משקה נוסף. (באנגלית מסכן ולשפוך נשמע אותו דבר). המשפט הזה בא לתאר את המצב של רחמים עצמיים שמוביל כל כך הרבה פעמים לנפילה, כי מצב של רחמים עצמיים מספק לי את התירוץ לכך שכעת "מגיע לי", וכמובן ככה אני יכול להאשים מישהו אחר במצב שלי, במקום לקחת אחריות על עצמי.

רחמים עצמיים זה אחד מפגמי האופי שאין בן אדם שלא נסחף אליו מפעם לפעם, וכל אחד אוהב לשקוע בביצה הזאת של אני מסכן, כולם דפקו אותי, אין לי סיכוי, למה רק אני וכן הלאה. יש בנו משהו מעוות שאוהב להיות שם, ואם אנחנו מצליחים על ידי מוניפולציה לגרום למישהו נוסף לרחם עלינו אז בכלל אנחנו שוקעים פנימה במהירות. בשלב הזה, יש לי את כל הסיבות למה להתחיל את המעידה שתוביל אותי להתרסקות.

אז למרות שרחמים עצמיים מזיקים לי בטווח הארוך, אבל אני לא יכול להימנע מהם מפעם לפעם, כי הרווח המיידי גדול מידי מכדי לוותר עליו. ברגע שהרחמים העצמיים מציפים אותי, אני לא מצליח להתרומם ולראות את המצב כפי שהוא, ומעדיף להוריד את הראש ולזרום עם זה, גם במחיר מעידה. ברגע האמת זה נראה כל כך אמיתי ואני ממש מאמין לעצמי כמה אני מסכן וכמה נדפקתי, גם אם לפני שעה בדיוק כתבתי רשימה של אסירויות תודה וראיתי שאלוקים בירך אותי בכל כך הרבה דברים טובים ומתנות בחיים.

רחמיים עצמיים בחיי הזוגיות הם המסוכנים מכולם. כאשר אני מספר לעצמי שנדפקתי בנושא הזה, הרחמים העצמיים הם חזקים ביותר, והקשר בין זה לבין התאווה הוא ישיר לגמרי. לפעמים זה אפילו נעשה במודע לגמרי, כשאני כביכול מחפש דרך "להחזיר בחזרה", בלי לשים לב שמי שעומד להיפגע יותר מכל זה אני בעצמי.

המודעות לכך שרחמים עצמיים הם מסוכנים זה שלב ראשון בדרך, אבל כמובן זה לא מספיק. כדי להשתחרר מרחמים עצמיים יש צורך בעבודה עצמית, שחלק ממנה זה להחליף את הרחמים העצמיים בחמלה עצמית. זה אומר שאם באמת קשה לי כעת מכל סיבה שהיא, אני יכול להתייחס לעצמי כפי שהייתי מתייחס לחבר אחר שנמצא באותו מצב עם הרבה חמלה, אבל בלי רחמים עצמיים. חמלה עצמית זה מצב שבונה ומקדם אותי, לעומת רחמים עצמיים שהורסים אותי.

הכינוי שלי הוא 'סוד הכניעה' ואני מכור בהחלמה. בחסד א-לוהים - לגמרי לא מובן מאליו - אני נקי מאז כ"ו בכסלו תשע"ב, כל יום - רק להיום.

הסיפור האישי שלי: goo.gl/mShRFs

תגובה: מסכן שכמוני - על רחמים עצמיים ונפילות לפני 7 שנים, 4 חודשים #106931

  • נהירו דאנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 975 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 94

זזה קורה לי כל כך הרבה, אני כל כך אוהב את הרחמים העצמיים, כל כך אוהב להיות המסכן. לפני יומיים היה לי גל חזק של זה. ראיתי שהבעיה העיקרית שלי היתה הצעד 6, המוכנות לוותר זה. רציתי מאוד להישאר שם והיה לי ממש קשה להגיע למוכנות לוותר על המסכנות. בנס חבר התקשר אלי ושיתפתי אותו (גם זה היה לי קשה) ולאט לאט זה התפרק. השאלה היא איך אוכל פעם הבאה לעשות יותר טוב ולהגיע מיד למוכנות להשתחרר?
אשמח לתובנותיכם

הכינוי שלי הוא נהירו דאנפין, מכור לתאווה, ובכ"ח בשבט תשע"ז האיר ה' פניו אלי באור יקרות, בחסד חינם, ולא נותר לי אלא להיכנע להשגחתו.

תגובה: מסכן שכמוני - על רחמים עצמיים ונפילות לפני 7 שנים, 4 חודשים #106934

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4252

נהירו היקר, תקרא שוב מה שסוד כתב,
זה כמו תאווה, אנו אנשים חולים, וביחד עם המחלה מגיע רחמיים עצמיים, וצריכים כל הזמן לעשות פעולות, ורק חבל שאי אפשר לעשות על זה ספירת נקיון, תמשיך בדרך קבל את עצמך, ועם הזמן כמו שהתאווה מתרחקת גם הרחמיים מתרחקת, אני גם סובל מזה, ומנסה להיות בקשר עם חחברים כדי לא להיכנס לשם, אוהב אותך מאוד נהירו מתגעגע.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: מסכן שכמוני - על רחמים עצמיים ונפילות לפני 7 שנים, 4 חודשים #106941

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 6040 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3448

תודה סוד.
העיקרון אותו עיקרון, למרות שאצלי זה מעט שונה. אני פשוט גאה מכדי להודות שאני זקוק לרחמים.. בטח ובטח להודות שאני מסכן.. איש בי חלק (גם היום!), שמעדיף למות מלומר שאני מסכן - מה שיכול למנוע ממני לא רק להודות שיש לי בעיה - צעד ראשון, אלא גם להאמין שאפשר אחרת ולהימנע מלבקש עזרה - צעד שתיים. אבל אל תחשוב שנמנעתי מהדפוס הזה לגמריי. אצלי הוא עטוף בבת הדודה המסוכנת ששמה "צדקנות". אני צודק, הפך עם השנים לרעל האולטימטיבי.

העוינות המתפתחת אצלי כשאני צודק הרסנית לא רק בגלל שהיא מבודדת אותי מהחיים ומהסביבה ומרחיקה ממני קרובים וטובים, היא קטלנית בגלל השליליות שהיא מייצרת אצלי בכמויות אדירות. התנועה הזו בנפש מקטינה בעיניי את הטוב שבאמת יש ברשותי, ומחסלת את ראיית הטוב שיש בכלל בסיביתי ובעולמי. וכשאני חובש שוב את "המשקפיים הנגטיביות" שלי כל דבר שאני מביט בו נצבע בצבע מקולקל ולא נעים.

ולא משנה מהיכן זה התחיל. אשתי. בוס. ילדים, חבר תוכנית או נהג מונית. אם אני בעמדה "צודקת" מול כל אחד מהם, אני נשאב לשליליות. אני מתנתק מגישה חיובית, אני מתרחק מהכוח העליון שלי. וכשאני מתרחק ממנו - מאבאל'ה אוהב כמו שלמדתי בתוכנית לכנות אותו - אני מת. רוחנית, נפשית-רגשית, וכמובן שהשימוש ממתין מיד מעבר לפינה.   

התייחסות קצרה גם "לנהירו", מעבר למה שסוד כבר כתב (במקום רחמים עצמיים לפעול הפוך למען חמלה עצמית), ואולי עוד יוסיף מניסיונו, אכתוב שאת הנכונות לוותר על פגמי האופי שלי בצעד השישי השגתי כשהבנתי מה הם משרתים אצלי, ואז בחנתי את ההפך שלהם. לדוגמא, במקום אנוכיות, נתינה..  כשהבנתי שהסיבה לכך שאני כל הזמן פועל באנוכיות (לא 'רואה' את צרכי הסובבים אותי), היא שאני חושש שלא יהיה לי, הבנתי שאני שוב סומך עליי..

זה היה הזמן להיזכר שיש לי כוח עליון אוהב שדואג לי. אז גם יכולתי להודות ששוב סמכתי עליי ולא עליו, ולבקש ממנו סליחה ועזרה. ולגבות את הבקשה בפעולה הפוכה - לתת, וזה בעצם הצעד השביעי. בשורה התחתונה לקח לי זמן אבל בתהליך האישי שלי קלטתי שבימי השימוש התרגלתי לדפוס מסוים והנחתי "שככה זה צריך להיות". כיום אני מעדיף הנחה אחרת: יש מי שיכול לתת לי משהו טוב יותר. אפנה אליו.

בהחלמה.  

מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

תגובה: מסכן שכמוני - על רחמים עצמיים ונפילות לפני 7 שנים, 4 חודשים #106946

  • אלי
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • המשימה אפשרית, אחרת לא היינו מקבלים אותה!!!
  • הודעות: 1275
סוד, זה פוסט ששווה זהב
אני כ"כ מכיר את הדברים האלו מבפנים. מה שלקחתי מפה זה להפוך את הרחמים העצמיים לחמלה עצמית

תודה רבה

תגובה: מסכן שכמוני - על רחמים עצמיים ונפילות לפני 7 שנים, 4 חודשים #106957

  • נהירו דאנפין
  • רצף ניקיון נוכחי: 975 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 94

תודה על ההתייחסות שלך אסירותודה. 
אנסה להמשיך את הקו ששירטטת, בנוגע לרחמים עצמיים. אני חושב שהרחמים העצמיים שלי משרתים כמה מטרות וביניהן - צורך לקבל יחס מהזולת ולפעמים גם סוג של נקמנות ושמירת טינה.
הצורך המופרז שלי ביחס מהזולת, מהווה בעצם תלות של הערך העצמי שלי בהתנהגות הזולת, במקום התלות שצריכה להיות לי בכוח העליון שלי. בעצם עלי להחליף את התלות בזולת במסירה של חיי לכוח עליון ולרצונו עבורי, ולקבל את זה שכל מה שקורה איתי הוא בודאי רצונו הדואג והמסור. הערך העצמי שלי צריך להיבנות עליו ולא על הזולת.
לגבי הנקמנות אני עדיין לא בטוח, ממשיך לחשוב על זה.

הכינוי שלי הוא נהירו דאנפין, מכור לתאווה, ובכ"ח בשבט תשע"ז האיר ה' פניו אלי באור יקרות, בחסד חינם, ולא נותר לי אלא להיכנע להשגחתו.

תגובה: מסכן שכמוני - על רחמים עצמיים ונפילות לפני 6 שנים, 5 חודשים #113564

  • נתן 01
  • רצף ניקיון נוכחי: 2260 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1785

תודה סוד על הפוסט. 
מעניין שרק בכמה ימים האחרונים התחלתי להרגיש את הרחמים העצמיים, כנראה הם היו קודם אך לא הייתי מודע אליהם.
גם אני רואה את הקשר הישיר של זה לתאווה, ה'מגיע לי' ,מגיע אצלי מיד אח"כ.
בינתיים שיתפתי חברים וניסיתי ככה להשתחרר מזה, וזה עבד.
אבל תודה על הפתרון לנסות לעבור לחמלה עצמית, לנסות לתת את אהבה שאני נותן לחבר תכנית שמרחם על עצמו.

  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.40 שניות

Are you sure?

כן