תשוקת האינסוף
אז כשבָּאתָ אליי, בחושך בחושך, כִּמדומה שבאת למחוץ רַקָתי
וכבר חשתי את מגעו המצמרר של האקדח
ואני כבר רציתי רק לחדול, להפסיק להיות; הקליע בתוך מוחי
ואתה רק הבטת בי, לא אמַרתָ כך או כך
וכשבאת אליי, כן כשבָּאתָ אליי כך בַּלָאט, ולִטַפתָּ את ראשי
ולחשתָּ לי מילים טובות, דברים נִיחוּמים
ואני אז רק רציתי להתרפק בזרועותֶיך, להתמלאות בבֶכי
ואתה העברת בי זוך רך, מְחַשֵׁל וְנעים
וכשהחזקתָּ בימיני, כן כך ידי בידךָ, ובצל כנפיך כיסיתני
ובזרועי גרזן נתת לשבר בְּרוֹן פסילים זהוּבים
ולימדת אותי להשתוקק, לחשוק עד כלות, איש אחר הפכתני
ושרפתי ארמונות, ארמונות ֹכה יפֵהפיים
ונָתַתָּ לי לחוש את פרץ הרוח המענגת בפניי, הרשב"א בּינוֹתי
וכמטורף שאגתי: לא דיי לי! אני רוצה עוד!
ושיבולת מים מתוקים איומים שטָפַתני, עת חזון אי"ש אכָלַני
וכולי מצריח: אך בְּךָ חפצתי! גלה עוד לי סוד!
או-אז ידעתי
כולי שלךָ
