"מה מעשיך כאן?" שאל הנסיך הקטן בראותו כי השיכור יושב לו דומם.
"אני שותה" השיב השיכור קדורנית.
"ולמה הינך שותה?" הוסיף הנסיך הקטן לשאול.
"אני שותה כדי לשכוח" ענה השיכור.
"מה לשכוח?" שאל הנסיך הקטן כי נכמרו רחמיו על השיכור.
"לשכוח חרפתי" הודה השיכור והרכין ראשו.
"וחרפתך מהי?" חקרו הנסיך הקטן שביקש לעזור לו.
"חרפת השתיה!" הפטיר השיכור ונשתתק כליל.
הנסיך הקטן פנה והלך לו... וליבו נבוך מאד. "אכן מוזרים המבוגרים... מוזרים מאד...".
לא תמיד, אבל הרבה פעמים זה הסיפור שלי, בפרט בנפילה שאחרי הנפילה. נפלתי ואני מרגיש כל כך רע, עד שהדבר היחיד שאני יודע שיכול להשכיח ממני את הכאב והאכזבה זה נפילה נוספת. האם יש בכך היגיון? ודאי שלא, אבל כמו השיכור - זה מה שאני מכיר. הדרך היחידה להשכיח את חרפת השתיה היא על ידי שתיה נוספת, ועד שלא אמצא דרך התמודדות אחרת, אחזור לנפילות פעם אחר פעם, ולא רק שהכאב של הנפילות לא ילמד אותי את הלקח אלא להיפך - הכאב עצמו יהיה זה שידחוף אותי ליפול פעם נוספת!
אז אם אני רוצה להפסיק אני חייב למצוא דרך להתמודד עם עצמי בלי לפנות לדפוס המוכר שלי שרק מזין את עצמו ללא הפסקה. חלק חשוב מאוד בתהליך הוא קבלה עצמית, כי חרפת השתיה של השיכור היא לא רק כשהוא שותה אלא גם כשהוא מפוכח, וגם אצלי ההיסטוריה האישית שלי גורמת לי את חרפת התאווה. לכן קבלה היא המפתח, כי קבלה פירושה לקבל את העבר שלי בלי לנסות לשנות אותו, ובמקום זה לנסות לשנות את ההווה. קבלה היא גם לקבל את העתיד ולדעת שאף אחד לא יכול להבטיח לי חיים בלי נפילות, אבל מה שחשוב לי זה לחיות את הרגע הזה, את היום הזה, ולהיות נקי ומפוכח.
בהבטחות של הצעד התשיעי כתוב "לא נתחרט על העבר ולא נרצה לסגור עליו את הדלת". זה נשמע כמו דבר מוזר, למה שלא נתחרט על העבר? הרי ברור שאף אחד לא מתגאה בנפילות שלו. אבל למעשה הקבלה הזאת של העבר כפי שהוא, היא אבן דרך בתהליך של ההחלמה. כל זמן שאני מנסה לברוח מהעבר, הבריחה הזאת מובילה אותי להמשיך לעשות את מה שאני לא רוצה לעשות - ליפול פעם נוספת. אם אני מבין שאת העבר לא אוכל לשנות, אני מנסה ללמוד מהעבר במקום לנסות לשנות אותו.
אלוקים נתן לכל אחד התמודדות, ולי הוא נתן את ההתמודדות עם התאווה. ההיסטוריה שלי יכולה להיות מנוע לצמיחה, או דחיפה לכישלון - תלוי בדרך שבה אני משתמש בה. אם אני מקבל את העבר, אני יכול להשתמש בזה בהווה כדי לא לחזור לשם, ולעומת זאת אם אני מסרב לקבל את העבר ומנסה לברוח ממנו, זה עלול להחזיר אותי לחרפתי.
וכפי שאמר הנסיך הקטן: אכן מוזרים המבוגרים... מוזרים מאד...
