דע...
בא לי לצרוח שכולם ישמעו ושאף אחד לא יאזין...
בא לי לחזור לכאן למקור חיותי משכבר הימים, ואני לא יכול,,,,
לו נפלתי, קמתי. ועכשיו שלא נפלתי איך אקום,
ואני תקוע על המוט בפול גז , נוסע במסע ולא מגיע לשום מקום,
אל תראוני שאני שחרחורת, אל תיבהלו מדיכדוכי (אם זה מענין מישהו מחוץ לריכוז העצמי)
אני רק מביע תקווה להתקדמות,
לו נפלתי, איי לו רק התרסקתי לגמרי, הייתי חש את הקרקעית , חוטף את הזפטה של החיים,
מתנער מעפר וקם,
אבל היום אני לכוד בהחלמה מלומדה כסוס שוטף במלחמה,
ואע"פ שהייתי נותן בשעתו כל הון שבעולם להיות נקי כדהשתא,
השתא אני לא מסתפק במועט , היום אני רוצה החלמה באיכות ובכמות , בשלמות וברוחניות,
אל תהיה בינוני , אמר לי פעם מישהו כאן,
אבל אני מדשדש בבינוניות ולא רואה מוצא...
 אז אולי בכל זאת שוה ליפול???
טוב
לא היום
אוהב
מוטי

אתה אדם מאוד מיוחד
מי יתן ויתחדשו עליך הימים ויהיו בעיניך כחדשים... אמן

מוטי יקירי, בדיוק היום חשבתי עליך, אבל לא רק שחשבתי אלא גם התקשרתי אליך... ולא היה מענה...

חדש ימינו כקדם. חלילה לא מתוך נפילה אלא מתוך החלמה. בוא לכאן ותזכיר לי ולעצמך את הימים הראשונים ההם לפני חמש וחצי שנים. 

מוטי, אין מילים, לא מאמין שאתה זה הכותב,
אבל המחלה יותר חזקה מהכול, אוהב, וחיבוק.

אם יש משהו שאני נוהג לומר עליו את המנטרה 'לי זה לא יקרה' זה על הפחד מתחושת ההתיישנות בתכנית, בינתיים בחסד ה' אני רק חווה התקדמות והתחדשות אבל אני פוחד שזה יקרה לי.

לפי מה שאני שומע וקורא בספרות, הפתרון היחיד לזה הוא עזרה לאחרים, להעביר את המסר הלאה...

והאמת
שהדבר הראשון שחלף בראשי הבוקר היה למחוק את ההודעה הזו ,
שהתפלקה לי בעידנא דרעווין, כי זה לא באמת מה שאני מרגיש ביום יום,
רק שברגע של הצטללות , התחושות הללו צפו ועלו, אז כנראה שמשהו מזה באמת קיים,
אז תודה לכם חברים על תגובותיכם החמות ,
ולגבי העתיד אני מחפש ספונסר חדש כדי לחדש את נעורי , ונמאס לי להבטיח לעצמי שאחזור לכאן בעוז ובתעצומות,
כי יותר מידי פעמים שברתי הבטחה זו,
ויש כמה מניעות אוביקטביות המונעות ממני מלהעלות את מלוא מה שברצוני לכתוב ואכמ"ל וד"ל

שנה טובה ומפוכחת
מוטי

יקירי,
עכשיו קראתי. 
אני אוהב אותך. מאוד.
חיבוק

"לו נפלתי, איי לו רק התרסקתי לגמרי, הייתי חש את הקרקעית , חוטף את הזפטה של החיים,
מתנער מעפר וקם,"

שלום מוטי
רק משהו קטן אם אפשר להוסיף
שמעתי מחבר שאומר שאפשר מאוד בקלות לדעת מאיזה כיוון אני שומע את הקולות הפנימיים שלי, אם זה קול של מחלה או קול של החלמה. אם הקול אומר לי בסופו של דבר להשתמש, בוודאות שהמחלה מדברת אלי מבפנים. ואם הקול אומר לי לא להשתמש, הרי שזה קול של החלמה.
אני חושב שהענין ברור
אוהבים

יש כלל בהלכה: איידי דטריד למיפלט - לא בלע, ככל שאתה תוציא את ההחלמה מתוכך ע"מ לסייע לחברים חדשים (כמוני למשל....) כך ייקל לך

מרשים ומחלים, 
תודה

תודה מחזקים יקרים,
ורק להיום אני לא רוצה ליפול,
ואפי' לא להסניף קצת מתחת לראדר,
ובכל זאת נקודת קנאה בחדשים מקרוב באו שלא איבדו את חדוות נעורים
בזמן שמבוססים הלאה,
לא נורא עוד פגם שאני חסר אונים מולו,
ומבקש מכח עליון נכונות לוותר עליו,
ולעשות את הפעולה הנכונה הבאה במתינות נטולת דרמות ממכרות,
שבוע טוב
מוטי

שלום לך מוטי היקר.
ראשית רציתי לציין שאוהבים אותך, הכאב שלך ניבט היטב מהכתוב.
ברשותך אספר לך שאני והחברותא שלי תמיד צוחקים על זה "שהלוואי ונגיע למידת בינוניים" אז אם הגעת לשם,
אשריך!
מה גם שתמיד צריך לזכור שהתוכנית היא לא תוכנית של מושלמים, לא באנו לתוכנית מושלמים (חוץ ממני כמובן), לא הפכנו במהלך התוכנית למושלמים, (אבל בהחלט יש כאלה שהפכו להיות שלמים עם עצמם והסביבה) ולצערי הרב מההתבוננות בהיסטוריה גם לא נמות מושלמים.
אבל זה טוב, זה דוחף אותנו קדימה, מאפשר לנו להתקדם עוד ועוד בדרך שלנו בעולם הזה.
אינני חושב שהתאווה מספיק שווה בשביל שתהיה מוכן להקריב בשבילה נפילה רק כדי להתרומם (האומנם רק נפילה אחת אחרונה?).
אולי תתייעץ עם חברים ותיקים, כיצד משנסים מותניים ומגייסים שוב את הכוח האדיר שנותנת לנו "הנפילה המחלימה"?
אוהב
אוהב ה'

שלום לך אוהב ה'
מאוד נהנתי לקרוא את מה שכתבת 
בנוגע למה שכתבת על "הנפילה האחרונה"
לי יש עדיין הרבה לבטים בנושא
כי מצד אחד ברור לגמרי שלא טוב ליפול 
גם אם זה נראה לנו כנפילה האחרונה
ויכול מאוד להיות שזו לא תהיה הנפילה האחרונה אלא הראשונה בסדרת "הנפילות האחרונות"
ומצד  שני הרבה פעמים כשני נמצא הרבה זמן בדרך
אני לפעמים שוכח מאיפה באתי וכמה כואבת כל נפילה
ניסיתי כל מיני דרכים להזכיר את זה לעצמי
בנתיים בעצת הספונסר אני כותב לעצמי בכל פעם שאני קצת שוכח
מה יקרה לי אם אני אפול ומה יש בתאווה הזו
לפעמים זה עוזר ולפעמים לא
אני עדיין לא מצאתי דרך מוחלטת שתעזור
אשמח את תגובתך בעניין
אבי

שלום לך אבי היקר.
ראשית עלי לציין שאין לי תשובה ברורה בנושא, מהסיבה הפשוטה שלא חייתי מספיק שנים בהחלמה, כדי לדעת באופן מוחלט את התשובה הכי נכונה בעניין.
אנסה לענות כפי שאני יכול ובעזרת ה' אולי אועיל במשהו והיה זה שכרי.
כשאנחנו מסתכלים על נפילה, כעל "הנפילה האחרונה" למעשה באותו הרגע אנחנו מחזירים את עצמנו בדיוק לאותו המצב בו היינו כמכורים, הרי מה עבד לתאווה כל כך נפלא כשהייתי משועבד לה?-
"רק עוד פעם אחת רצינית ודי, עכשיו תעשה כזאת נפילה, שתשביע אותך לכל החיים.."
אז זהו, שזה מעולם לא עבד ולא יוכל לעבוד ולו מהסיבה הפשוטה שהתאווה לא נותנת לי מענה בצורך הכי גדול שלי, בכמיהה אליה.
הצורך שלי ברוחניות, בחיבור למשהו גדול ממני, לאהבה מהצד השני, לאהבת אמת משני הצדדים. לא יכול להתקיים כשאני פועל על הצורך האישי שלי בתאווה. בדיוק פה אני נכנס למעגל של השבעת האני האגואיסטי והרעבה של הצורך שלי ברוחניות (או אלוקים/ כוח גדול וכד').
נחזור לנושא שלשמו נשאלה השאלה.
כשאני ניגש לתאווה כפתרון לבעיה שהיא עצמה יצרה (אני אכנס אליה לראות כמה זה לא טוב וחוזר חלילה).
זה מראה שלא הפנמתי את הבעייתות של התאווה עצמה.
בנוסף רק אעיר באגב שכשאני מוכן להכנס במודע לנפילה "אחרונה" אין לי שום ערובה או ביטחון שאכן אצליח לצאת ממנה. כי כשאני פועל מתאווה אני לא שפוי וכוח המחשבה והרצון שלי משועבדים לתאווה ולאובססיה.
אז אחרי ששללתי פה מכל וכל את האפשרות ליפול על מנת להחלים. עלי לתת מענה הולם לאנשים שכבר עברו כברת דרך יפה בהחלמה (אלופים!) והתחילו לשכוח את אשר עשה להם עמלק..
אפשר כמובן לכתוב, לנסות לזכור מה הועילה לנו התאווה כשהיינו בשימוש ובמה היא פגעה לנו (אני די בטוח שאם ננסה להזכר היטב נזכר בדבר אחד או שניים).
עצה נוספת (אך קצת לא אתית כביכול) היא היכולת ליצור קשר עם חברים חדשים ולשמוע מהם איך הם חיים כרגע מיד אחרי הנפילות של תחילת התוכנית. (גם דרך מצוינת להראות להם שיש תקווה בהחלמה ארוכת טווח, גם אפשרות מעולה להכניס אותם לתוכנית. וגם יתרון גדול בהכרת אנשים מקסימים)
דבר נוסף שאתה יכול לשאול את עצמך, לפני שאתה מתכנן את הנפילה מחלימה הבאה:

האם אני יכול להתחייב שלא אמשיך לעוד נפילה אחר כך?
האם הנפילה הנוכחית תפתור לי את הבעיה שלי, או שהיא רק תירוץ לברוח מהתמודדות עם השגרה?
האם מה שלא עבד לי 10 אלף פעמים לפחות, יכול לעבוד דווקא עכשיו?
מה חבר חדש יכול להגיד בנושא?
מה התאווה נתנה לי בחיים שמגיע לה היחס VIP הזה שאני מוכן לחזור אליה כמושיעה הגדולה שלי?
מה הרווחתי עד עכשיו מהתוכנית, לעומת מה שהפסדתי כשהייתי בשימוש?
ושאלת השאלות (מבחינתי כמובן)
האם אני באמת רוצה את זה?!
אוהב המון
אוהב ה'

תודה לך אוהב ה' לקחתי את הדברים לתשומת ליבי