לא יודע למה החלטתי לשתף, יש פה כל כך הרבה נושאים חדשים וחשובים יותר ממני, וגם למי יש כוח לקרוא נושא כזה ארוך. במיוחד אני, הביישן הגדול שלא מוכן להגיד כלום, מה פתאום החלטתי לספר? לא יודע. כנראה יש מישהו מלמעלה שמכוון הכל, והוא גם מכוון אותי. (במחשבה שניה,  כנראה הוא לא לגמרי מכוון אותי, אחרת החיים היו ורודים יותר. ואני חלילה לא מאשים אותו, יש פה אשם אחד וזה אני).

אז ככה. אני נמצא בחושך גדול, וחלק גדול מהחושך הזה הוא בגלל כל הייאוש. אני לא אשתף את כל הסיפור שלי, כי הוא סתם ארוך וגם כתבתי אותו פעם אז חבל על הזמן. 
ניסיתי כבר הכל (לא בדיוק הכל, אבל מה שנראלי ריאלי מבחינתי לעשות)- שיתפתי רמ שאני בקשר איתו עד היום בנושא הזה, תוכנית פורטיפיי,  קבוצה טלפונית של 12 צעדים, טבלת 90 יום. ואני מניח שעוד היו הרבה כלים שניסיתי בעבר (אם זה שבועה, צדקה, קבלה על עצמי, ועוד ועוד). 
אני כבר סוחב את זה בערך 10 שנים, ואין לי כבר כח, לא יכול להילחם יותר. אני זוכר את עצמי צעיר ורענן מנסה כל פעם מחדש ולא נשבר כי אני יודע שהייאוש  תוביל לעוד נפילה, ומתמודד ונופל מתמודד ונופל. אפילו לפני חצי שנה כשהתחלתי להצטרף לתכנית 90 יום נקיות היה בי מרץ ורצון ותקווה (נראלי בעיקר תקווה). אבל זהו, אחרי שניסיתי כל מה שיכולתי והמשכוהמשצכתי ליפול וליפול אני מבין שכבר אין לי סיכוי ואני מקבל על עצמי את גזר דיני, ובכל זאת אחרי כל נפילה אני מרגיש כל כך זוועה עם עצמי. לא יכול יותר, מצד אחד מיואש עד כדי חוסר יכולת לקום, מצד שני לא רוצה את כל זה.
לפני חודשיים בערך כשכתבתי פה, מישהו ענה לי (לא זוכר מי, וגם לא רלוונטי, אני בטוח שהוא עשה את זה מכוונות טובות) שאני לא יכול לדבר סתם כי אני מדבר מתוך ייאוש ואני צריך לצאת מהייאוש ואז לדבר ולראות שיש סיכוי. והוא כל כך צדק, וישבתי ולא כתבתי עוד כי הייתי מיואש, אבל זה בדיוק הבעיה שאני כבר לא יודע איך לצאת מהייאוש. אני תקוע בייאוש הזה כבר כמה חודשים ולא מצליח לקום! 

אני מניח שמה שיקרה זה שאני ישאר בייאוש הזה ואמשיך ליפול. ויהיה כואב ומעצבן. ועכשיו בכלל אלול, והקב"ה יגזור את גזר דיני, ואני יחטוף על כל מה שעשיתי ואני ירד וירד שאולה. וזה בסדר, כי זה מגיע לי. אולי רק ככה יהיה לי כפרה, גם זה לא בטוח.

וואו כמה ייאוש בהודעה אחת, אני ממש מצטער. אף אחד לא צריך לקרוא וכמובן לא להגיב, זה סה"כ עזר לי להסתכל על עצמי ולראות כמה אני שבור.

תודה לכולכם!

אוהבים
אני בן 42+
בתאווה מגיל 6 גם אני חשבתי שהבורא נתן לכל אחד 24 שעות ביממה ולי רק 21 ואפילו פחות כל השאר הייתי משתמש כנראה שאתה קצת יותר צעיר ממני וגם פחות זמן עם התאווה אז למה להיתאש 
עד כב תמוז חג הגאולה הפרטי שלי 
מאז אני בניצחון הולך וגובר על התאווה היו לי מאז 5 נפילות והרבה מעידות 
ובכל זאת הניצחון הולך וגובר
אז הינך מוזמן להצטרף למשפחה הנפלאה הזו ולראות ניסים 

שלום פלוני.
הכאב הוא גדול התסכול עוד יותר.
כמדומני ששמתי לב בין השורות שניסית הכל מלבד 12 הצעדים. הקבוצה הטלפונית היא רק הדרכה והכוונה ל12 הצעדים היא לא תחליף לעבודת הצעדים.
התוכנית הזאת עובדת רק אם עובדים אותה. ידע, הקשבה, הפנמה לא עבדו לי. מה שעבד לי זה לקחת ספונסר ולהתחיל לעבוד על הצעדים באופן אקטיבי.
יש משפט "התוכנית לא עובדת למי שצריך את זה או למי שרוצה את זה, היא עובדת למי שעובד את זה".
אשמח להיות איתך בקשר להעביר לך מניסיוני איך אני הצלחתי לצאת מ"חושך גדול" שסחבתי איתי יותר מעשור.
אוהב אותך.
0529992@gmail.com

וואו
אין לי הרבה ניסיון בלהיות נקי לתת לך
אבל שולח לך חיבוק ענק!!

אוהבים אותך,
ה 90 יום זה משחק מילים לראות כמה אנו חלשים,
תצמד לפה תיצור קשר עם חברים, וביחד זה עובד,
יש תקווה.

שלום לך חבר יקר.
יש כמה סוגי אנשים בתוכנית ולכל אחד יש דרך שונה לעלות "על דרך". חלקם מצליחים להשאר נקיים מיד עם הצטרפותם לתוכנית ויש כאלה שלוקח להם זמן להשאר נקיים ומפוכחים. (לפעמים שנה או מעבר לזה)
מה שחשוב להבין שהתוכנית לא אמורה לתת לנו מענה ישיר של: " אני עכשיו עושה צעדים אז מאה אחוז אני לא נופל יותר!" . זה פשוט לא עובד ככה.
מה שכן עובד זה שצריך לקחת ספונסר שידריך אותך כיצד לבצע את הצעדים כמו שצריך. ובד בבד תתחיל לראות התקדמות גם מול האובססיה.
מה שחשוב הוא להתקדם גם אם לא רואים התקדמות ביום יום, בסוף זה מגיע.
תשאל חברים שיש להם ניסיון בהחלמה, כולם יגידו לך את הדבר הזה.
הדבר שקול לאדם שמנסה לרוץ מרתון, הוא יכול לנסות ללכת יום יומיים, ב3 חודשים הראשונים בדר"כ אין התקדמות בשרירי הרגליים, אבל אם ממשיכים להתמיד פתאום רואים זינוק משמעותי ביכולות של הגוף שלנו בריצה.
אני רק יכול להמליץ לך לא להתייאש ולנסות להמשיך להצמד לתוכנית.
כמובן שהמלצה חמה היא לבדוק האם יש משהו שלא עשית בפעמים הקדומות שעשוי לעבוד לך בפעם הבאה?

בהצלחה רבה
אוהבים מאוד
אוהב ה'

שלום לך חבר יקר
האמת היא שאני מאוד מזדהה איתך בקטע של היאוש
אני הייתי בעבר מאוד מאוד מיואש
וגם עכשיו אני בטוח שאלוקים הולך לגזור עלי מוות ביסורים  בר"ה הנוכחי
שיתפתי על זה בפורום ביומן שלי
חוץ מזה תרשה לי קצת לחלוק עליך בקטע הזה שאתה בטוח שאלוקים שונא אותך
אני למדתי ואני עדיין חייב להפנים את זה
שאני לא חוטא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! נקודה....
אני נולדתי מכור כי זה מה שאלוקים רצה ממני
בגיל 10 לא בחרתי אם להיות מכור או לא
לא יכלתי לבחור
אז אתה בן אהוב של אבא שרוצה אותך קרוב קרוב אליו 
גם אם נראה לך שעשית דברים נוראים ואיומים
חוץ מזה אשמח לשתף אותך במה שעבד עבורי 
אשלח לך הודעה בפרטי
חיבוק
אבי

כתבת שכבר ניסית הכל, אבל לא ראיתי שציינת שעשית את צעד 0 והוא - לבוא לקבוצות חיות.
בקבוצה החיה - אתה תיווכח לראות שזה מחלה ולא חטא, אתם תראה שיש אנשים שביומיום מקפידים על קלה כבחמורה ופה הם נופלים,
אתה תלמד לשתף באמת ובכנות את כל התחושות שלך הפנימיות והכמוסות ביותר ולהבין מאיזה שורשים באה לך המחלה,
ויהיה לך חברים רבים שבעצם יעזרו לך להתמודד - כי כפי שכבר נוכחת לראות - לבד זה לא אפשרי,
אוהבים אותך ובא אלינו, אם אתה רוצה פרטים על קבוצות חיות באזור מגוריך אתה מוזמן לפנות באישי

שלום "פלוני0"

רק לומר לך שאוהבים אותך

אתה נמצא במקום הנכון
שאלוקים יעזור לך אכן למצוא את הדרך החוצה מהמבוך האינסופי
אתה יכול ליצור קשר aw86625@gmail.com

שלום פלוני יקר,

מזדהה מאוד עם יואל,
עד שאני לא מגיע לקבוצה ועומד מול עצמי, ושומע שיתופים כנים מאחרים,
קשה לי להיות כנה עם עצמי ולעשות שינוי של רק להיום

אוהב אותך ומתפלל להצלחתך

ראשית כל אתה לא פלוני ולא אפס, אלא אתה בנו של אלהים שהוא אוהב אותך ויש לך שם מיוחד המתאר את הנשמה הקדושה שבתוכך, ואתה ממש 100.
ולגופו של ענין.
בהודעתך הראשונה כתבת "בכלים נתקעתי, כל כך הרבה כלים בבת אחת שאני רוצה להתחיל והתחושה היא שאין זמן לחכות כי אני רוצה כבר להיות נקי.. וככה מהר מאוד התייאשתי, יותר מידי בבת אחת".
קוראים לזה פרפקציוניזם [או הכל או כלום] שרבים מן המכורים חולים במידה הרעה הזו, אך אל דאגה, יש תוכנית מסודרת עם הוראות מדויקות וחותכות איך לצאת מזה, ולהבין שאנו לא חייבים לעשות הכל אלא רק לעבוד לפי תוכנית עבודה קבועה ועיקבית לפי הכוח שלנו, וכשאנו עושים את שלנו אלהים עושה את שלו ובגדול ומשאיר אותנו נקיים.

עוד כתבת בהודעתך הראשונה "לגבי ה90 יום אני חושב שזה מדהים! לא משנה כמה נפילות היו, פתאום לראות כמה ימים אני נקי, והכל ספור, הייתי בטוח שהשנה שלי מלאה בהרבה יותר נפילות והמצב דווקא די טוב..."
אז כל הכבוד... אתה מכיר את הפסוק "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם"? אתה צדיק גדול חמוד שלי!! אם לא היה הצדיק נופל שבע פעמים הוא לא היה קם להגיע אל המקום המעולה שהוא נמצא בו כעת, אנו לומדים בספר הגדול של AA שלא נצטער על העבר ולא נרצה לסגור עליו את הדלת, אנו מודים בכל יום לאלהים על כל מה שעבר איתנו כי רק על ידי המחלה הזו שהוא נתן לנו זכינו להגיע אל קרבתו יתברך שמו יותר מכל אדם אחר שנולד ללא המחלה הזו [מקום שחברי שמור עיניך עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד].

עוד כתבת בהודעתך הראשונה "אחרי הנפילה הראשונה הצטרפתי לתכנית הפורטיפיי, גם תכנית מדהימה! הגעתי לאמצע התכנית בערך, השתדלתי לראות כל יום פרק או שתיים מקסימום כדי שזה יותר יתחלחל פנימה. הגעתי לאמצע וב"ה הגעתי ל42 ימי נקיות, עד כה שיא חדש. אך אחרי כל כך הרבה זמן התחלתי להישחק, לא ראיתי תקופה את הסרטונים, ועכשיו אני לא יודע איך לחזור מצד אחד לא זוכר הכל ורוצה להתחיל מהתחלה מצד שני זוכר קצת ואין לי כח לשמוע אותם דברים שוב. אז גם עם זה נתקעתי. בינתיים הצלחתי לעמוד בעוד שיא חדש, 68. מדהים!"
אני רוצה לגלות לך סוד קטן, כי יותר ממה שהתוכן אשר שמעת השאיר אותך נקי, הפעולה שהשקעת בכל יום לעשות זה השאיר אותך נקי, אם תקבע לעצמך כל יום באופן קבוע לעשות פעולות להחלמה [ולאו דווקא פורטיפי] זה ישאיר אותך נקי.

עוד כתבת בהודעתך הראשונה "אך הנפילה אחרי זה היתה כואבת, כבר צפיתי את העתיד, ראיתי את עצמי יוצא ומתרפא. ופתאום נפילה, כל כך כואב! שבועיים של שבר ונפילות, לא מצליח לצאת מזה"
הקוץ כאן הוא במילים "ראיתי את עצמי יוצא ומתרפא", אנחנו חייבים לקבל את המצב שלנו ולהודות שלעולם ולעולם לא נתרפא, ולכן מוכרחים אנו לחיות בצורה שונה לגמרי מצורת החיים שהיתה עד עכשיו, ולהתמיד בצורת החיים החדשה [שהיא עם רוחניות] מתוך ידיעה שהמחלה ממשיכה לקנן בקרבנו ואם רק נעזוב לרגע קט את חבל ההצלה היא שוב תשתלט עלינו להפיל אותנו.

עוד כתבת בהודעתך הראשונה "מה שמדהים פה זה שהייתי מודע להכל, מודע לנפילות, מודע לשבר, מודע לזה שאני לא מצליח להפסיק, ובכל זאת אני אדיש כולי וממשיך ליפול. כאילו לא מעניין אותי כלום. וזה שובר אותי עוד יותר.."
על זה יש לי בשורה משמחת לבשר לך שחלק מהתסמינים של המלה זה אטימות הלב, וזה נורמלי לחלוטין אצל כל מכור, וככל שאתה צובר ימי נקיון הלב נפתח מהאיטום שלו ואתה כבר מפסיק להיות אדיש, לאט לאט אתה התחוש איך אתה מתרגש מרגעי שמחה [למשל בחתונות] ולא יושב בצד ומרגיש בודד.

עוד כתבת בהודעתך הראשונה "בינתיים הצטרפתי גם לקבוצה הטלפונית של 12 צעדים, ובזכות זה עמדתי בשבוע, והצלחתי להמשיך עד 20 יום... ואז הגיע בין הזמנים.. "
שוב פעם אתה רואה שפעולה עיקבית יומיומית מחזיקה אותנו נקיים, ובהגיע בין הזמנים ואנו מפסיקים את הפעולות המלה חוזרת.

עוד כתבת בהודעתך הראשונה "זהו. ניסיתי הכל, כנראה אני חסר סיכוי".
אני רוצה לגלות לך שיש לך עוד משהו אחד קטן לנסות וזה הכל וזה העיקר, "קח ספונסר" ותגלה שההר הוליד עכבר [העבודה הגדולה של הצעדים להחלמה הנראה לך כמו הר, גרם לך להיות ע'ייף כ'ועס ב'ודד ר'עב שאלו דברים שמובילים אותנו אל התאווה], אבל באמת הצעדים הם פשוטים וקלים לביצוע, ואתה הופך להיות אדם חופשי מאושר ושמח כמו עוד מליונים אחרים שהחלימו ממצבים גרועים יותר.

אוהב אותך ומייחל איתך לישועתך
אריה

תגובה מושלמת
תודה לך על זה
אוהבים אותך את "פלוני0" היקר ואת כל החברים פה!

אריה, תודה על השקעה עבור החבר החדש, זה לא מובן מאליו.
אוהבים.

"אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד"

וואו חבר'ה!! אין עליכם!! כל החיבוקים פה, כל ההשקעה שאתם משקיעים! וואו, באמת אני עומד נפער פה, באמת לא מגיע לי כל הטוב הזה.. אז תודה רבה! חיזקתם אותי מאוד. אני רק ישתף שמאז אני נקי, ומרגיש יותר טוב.:-) 

אבל ת'כלס אני מכיר את עצמי, נכון שכרגע אני מרגיש טוב ויש לי כח, אבל עוד כמה ימים (במקרה הטוב שבועות) אני יהיה בעוד סיטואציה ואני לא אצליח לעמוד ויפול. קצת מבאס לחשוב ככה, אבל מה לעשות זה חלק מההתמודדות והמחלה הזאת.. כרגע אני לא חושב על זה, אבל אני מודע שזה תרחיש אפשרי.

אני לא אתייחס לכל התגובות, כי הם רבות וגם רובם עצות וחיבוקים, ולכן אני פשוט יאמר תודה!
אריה, וואו השקעת המון, אני בטוח שזה לקח המון זמן אז תודה רבה! כבר שכחתי כמעט מה כתבתי אז, עצם זה שהעלת פה והתמודדת עם הטענות הזכיר לי הכל גורם לי לחשוב איפה אני ביחס לזה, ואני מאוד מזדהה עם מה שכתבתי אז ולכן התגובה שלך אפילו יותר חזקה.

אני רק רוצה לברר לגבי כמה דברים שלא ברורים לי מספיק:
א. כתבת "אנחנו חייבים לקבל את המצב שלנו ולהודות שלעולם ולעולם לא נתרפא". שמעתי את זה כבר המון, וכל פעם אני מתבאס על זה מחדש. מה באמת? אני אמשיך ליפול כל החיים? בטח תענה לי כמו שענו לי כמה פעמים, שאתה לא הולך ליפול אלא אתה הולך להתמודד כל החיים. אבל כאן אני חוזר לתחילת ההודעה שכתבתי, שאני כבר עייף ואין לי כח למלחמה. אמנם כתבת שהצעדים הם פשוטים וקלים לביצוע צריך רק לדעת איך לעשות אותם, אבל כרגע אני לא מרגיש ככה. כרגע כל פעם שיש התמודדות אני מרגיש כמו מלחמת עולם שנכנס בי רצון ואני נלחם בו שילך ואז הוא מעלה אופציה לא נוראה כל כך ואני בכל זאת מתמודד מולה ויודע שזה יוביל אותי למקומות יותר גרועים, עד שבסוף או שאיכשהו אי אפשר ליפול (כי הגיעו אנשים הביתה, כי אני צריך ללכת וכו..) או שאני פשוט יפול. לזה כבר אין לי כח, לא רוצה שהאופציה תעלה מלכתחילה! ואם אתה אומר שאני לא הולך להתרפא אף פעם מהמחלה הזאת, אז אני פורש מראש ועוזב הכל.

ב. לגבי פעולה עקבית יומיומית. נשמע לי מאוד הגיוני מה שאתה אומר, ובאמת ככה ניסיתי כבר כמה פעמים, אבל בסוף אחרי תקופה נשחקים ומדלגים ואז שוב נופלים. השאלה איך מצליחים לשמור על אותו כאב שהרגשתי בחטא, מה שגורם לי עכשיו לדעת שאני צריך לעשות פעולות יומיומיות כדי שאני לא יגיע לשם שוב, ככה שבעוד חודש, חודשיים, חצי שנה, שנה, כל החיים עדיין אני יעזור את אותו כאב מהחטא?

ושוב תודה רבה! אין כמוכם!

בקצרה,
א. אנחנו כמו נכה רגלים, אם לא נלחם בעצמנו, ונקבל שזה אנחנו יהיה יותר קל להתמודד.
ב. כמו חולה סוכרתי, חייב כל יום לקחת את התרופה שלנו, ככה אנחנו,
כמה שנתרגל את שתי נקודות הללו, יהיה לנו יותר ביטחון מול לא להשתמש וכוח לעשות כל יום את הפעולות היום יומית.